תדיראן טלקום: הגימלאים נשארו בלי פנסיה

יוסי (שם בדוי) מרמת גן עבד 32 שנה במפעל ציוד התקשורת תדיראן טלקום בחולון - עוד מהזמן שהמפעל היה חלק מ"אימפריית" הטכנולוגיה של תדיראן הגדולה, ודרך כל הגלגולים שעבר מאז. לפני שנתיים יצא לפנסיה מוקדמת בגיל 59. מאז דצמבר הוא לא מקבל את הפנסיה מהמפעל. כיוון שלא פוטר, הוא גם לא זכאי לדמי אבטלה.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בערוץ קריירה
  

השבוע התברר ליוסי שהמפעל ניצל מסגירה - אבל זה לא ממש עוזר לו: ייתכן שעד גיל 67 הוא לא יקבל פנסיה, לא דמי אבטלה ולא שום הכנסה אחרת. כמוהו, 30 גמלאים אחרים, חלקם בני פחות מ-60, נותרו בלא כל מקור הכנסה למשך חמש שנים ויותר. 

יוסי מתקיים כיום מהמשכורת של אשתו. יש לו שני ילדים, אחת מהן בצבא והשני השתחרר לא מזמן. בינתיים, גם הפנסיה שמחכה לו באופק, בעוד שש שנים, מתקצצת והולכת, כי הוא הפסיק להפריש לה. "המצב שלי עוד טוב יחסית", הוא אומר, "יש כאלה שממש אין להם מה לחיות, אין להם כסף לשלם לעורך הדין שמייצג אותנו כדי שלא נישאר בלי כלום".

במקום פיצויים - פנסיה, במקום פנסיה - ערבות, במקום ערבות - כלום

יוסי ו-30 חבריו הם קורבן של תסבוכת משפטית. המפעל - שהיה בשליטת קבוצת אפריקה ישראל של לב לבייב - נקלע לפני שנתיים לקשיים וקיצץ בכוח האדם, והציע לעובדים מבוגרים לבחור בין פיטורים עם פיצויים מוגדלים לפרישה לפנסיה מוקדמת. יוסי העדיף פרישה.

30 הפורשים קיבלו התחייבות לתשלום פנסיה תקציבית עד לצאתם לפנסיה רגילה בגיל הפרישה. כדי להבטיח להם שהפנסיה תשולם, העמידה החברה לרשותם ערבות של 800 אלף דולר, בנוסף לערבות של כ-4 מיליון דולר שהועמדה לרשות העובדים למטרה דומה - לטווח הארוך. 

שנה אחר כך, כשהצרות המשיכו, החליטו העובדים לעשות מעשה, וקנו את המפעל, בשיתוף פעולה עם איש העסקים משה כהן, שהפך למנכ"ל המפעל. לשם כך, ביקש מהם ועד עובדי המפעל "לתרום" את הערבות שקיבלו לטובת רכישת המפעל.

"עשיתי את שטות חיי וחתמתי"

"חברי הוועד עברו בין הפנסיונרים, אחד אחד, והחתימו אותנו על מסמך שמאשר שאנחנו תורמים את הערבות לטובת רכישת המפעל. אמרו לנו שיותר בטוח לנו מפעל חי ביד מאשר ערבות על הנייר. עשיתי את שטות חיי וחתמתי. אפשר לומר שזאת חתימה תחת לחץ". במקום הערבויות, בהיקף כולל של כ-5 מיליון דולר, קיבלו העובדים והגימלאים גם יחד קרן של 3.2 מיליון דולר בלבד, שהועברה לאחריות נאמן.

הרכישה לא עזרה, הקשיים במפעל המשיכו והוא נכנס לפירוק. בסופו של דבר, הצליח בית המשפט למצוא למפעל קונה - איש העסקים שלמה שמלצר. שמלצר קנה את פעילות המפעל, ולא את החברה, כלומר, לא חייב דבר, לא לעובדים ולא לגמלאים. השבוע הגיעה ההסתדרות, בסיוע עורכת הדין גלילה הורנשטיין, להסכם קיבוצי עם שמלצר לפיו הוא ימשיך להעסיק 90% מהעובדים במפעל. השאר יקבלו פיצויים.  

הגימלאים, שכאמור תרמו למפעל את הערבות שהייתה יכולה להבטיח את הפנסיה שלהם, יקבלו, אם בכלל, את חלקם היחסי בקרן - שלא ברור מה הוא, אבל הקרן כולה שווה למחצית מכספי הערבות, ולא ברור כמה ממנה יישאר אחרי הפירוק.

"הוועד וההסתדרות הפקירו אותנו", אומר יוסי, "ההסכם שההסתדרות חתמה פשוט מתעלם מאתנו. אני מתפוצץ מכעס. אני לא מתפקד. אני מנסה להעסיק את עצמי כל הזמן בלמצוא מה עושים, כדי לא להשתגע. חייבים למצוא פיתרון". 

"גם העובדים שילמו הרבה כסף"

עורכת הדין הורנשטיין לא ממש מבינה על מה הכעס הגדול של הגימלאים. "הם חתמו על מסמך שאמר שהם מוכנים לתרום מכספם את הכסף, והם חתמו שהם מוכנים לצאת לפנסיה מוקדמת במקום להיות מפוטרים. גם העובדים תרמו מיליוני שקלים מכיסם, בהפחתת שכר ובוויתור על ערבויות. הם שילמו אפילו יותר מהגימלאים".

את מציגה את עצמך תמיד כעורכת דין עם רגישות חברתית. ממה הגימלאים האלה אמורים לחיות?

"מאיפה אני יודעת? למה אתה שואל אותי? אני לא עורכת הדין שלהם, אני מייצגת את העובדים. לגימלאים יש עורך דין משלהם".

את מייצגת את ההסתדרות, הארגון החברתי החזק במדינה. למה לא כללתם את הגימלאים בהסכם?

"אני מייצגת את העובדים. תשאל את ההסתדרות".

עורך הדין של הגימלאים, אוהד משולם, סירב להגיב. 

מההסתדרות נמסר בתגובה: "האגף לאיגוד מקצועי עוקב אחרי העניין, וההסתדרות תדאג להבטיח את זכויות הגימלאים בפירוק החברה, עד כמה שניתן".