חלום עליה

דניאלה ספקטור בכלל לא רצתה לעשות אלבום בשפה האנגלית. תמיד היא הרגישה מאוד מחוברת לעברית, והרעיון שהדליק אותה ועמד בבסיס האלבום הראשון והמצליח שלה, "דניאלה ספקטור", היה לבצע בעברית שירים המושפעים ממוזיקה שמתרחשת בעולם. "לעשות שיר ישראלי שלא נשמע כמו שיר ישראלי", היא מחדדת. בן ספקטור, בעלה שיחיה והשותף שלה לאלבום השני, "Love is", היה תומך נלהב של כתיבה חוצת גבולות, כזאת שגם אפשר לצאת איתה לסיבוב הופעות בחו"ל.

האישיו כיכב ברשימת הוויכוחים בין בני הזוג ספקטור, עד שדניאלה קיבלה ג'וב, כתיבת פסקול לסרט הדוקומנטרי "חתונה זה לא הכל", שהיוצרות שלו רצו להשתמש בדיסק של שירי האהבה הטובים של כל הזמנים, עם מוזיקאים כמו מאזי סטאר והסמיתס, אבל ענייני זכויות יוצרים קצת הפריעו להן, אז הם ביקשו מספקטור לעשות משהו דומה. ספקטור הסכימה, וגילתה שבעצם למה לא. "זה התחיל כצורך טכני, אבל נכנסתי לזה כי זה הוציא ממני משהו אחר. דיבור מאוד פשוט על אהבה", היא אומרת. "זה הפנה אותי למקום בתוכי שלא היה בשימוש בכלל. כי בכתיבה בעברית לא כתבתי שירי אהבה, זה לא עניין אותי".

מפה לשם נולד האלבום החדש, שהושק בהופעה חגיגית בשבוע שעבר, שאת התמלילנות שלו מגדירה ספקטור כ"סופר פשוטה וישירה, עם חוסר רצון להתחכם או להגיד משהו בצורה יומרנית. רק אמיתות פשוטות על יחסים".

והיו אנשים שהתאכזבו מהשינוי?

"הבונוס בלהיות אמן זה שאתה מקבל רק תגובות טובות. מי שלא אוהב לא אומר, הוא פשוט לא נמצא. אני בטוחה שיש מי שהתאכזב מהאלבום הזה וזה לגמרי בסדר. יש מי שהתאכזב מזה שעברתי לאנגלית או מההפקה המוזיקלית של בן. ושמעתי גם תגובות הפוכות, אנשים שלא אהבו את האלבום הקודם, וזה נהדר".

נדמה שמשבר האלבום השני איכשהו דילג על ספקטור ושות'. האלבום הראשון יצא ביוני 2009 לאינטרנט, והושק רשמית בחנויות בדצמבר באותה שנה, הפך ללהיט רדיו עם הסינגלים "הכוכב הזה מת", "הירושימה" ו"לישון בלעדיי", העניק לספקטור את תואר תגלית השנה בטקס פרסי המוזיקה של רשת ג' וערוץ 24, ובאופן כללי גרם למבקרי וצרכני מוזיקה לשפוך כמות הגונה של ניטים על הפרויקט. הבחורה בהחלט ישבה במקום טוב בחיוג המהיר של אראלה מהפיס.

לספקטור לא היה בכלל זמן לקבל פיק ברכיים מהתגובות לאלבום, או להשתתק מהמחשבה על איך עונים על הציפיות באלבום הבא. האלבום הנוכחי נוצר במקביל לראשון, מה שמסביר איך הוא נולד מהר כל כך, פחות משנה אחרי שהושק רשמית אחיו הבכור. בשונה ממנו, האלבום הנוכחי הוא בעצם משרתם של שני אדונים - דניאלה ובן ספקטור. אחרי שהפיק את האלבום הראשון, לפי החזון של דניאלה, באלבום הנוכחי מפגין בן הזוג של ספקטור, יוצר אלקטרוני וסאונדמן במקצועו, הרבה יותר נוכחות. בן, שספקטור מעידה עליו שהוא "איש שכלתן, שבא יותר מעולמות מכניים", מפיק את האלבום על פי התפיסה שלו, שנוטה יותר לז'אנר האלקטרוני וחולש על חמ"ל ממושמע של סינתסייזרים.

"דברים שהיו קטסטרופליים בעיניי ברגע הראשון, הפכו לדברים שאהבתי"

הם הכירו כשהיא היתה בת שמונה, והוא היה האח של החברה הכי טובה שלה. אחרי 14 שנה נפל לה האסימון, אבל גם אז היא הסתפקה בלעשות איתו את המוזיקה שלה. בשלב מסוים כבר לא היתה ברירה, אז הם הודו שהם מאוהבים והפכו לזוג שגם עושה את המוזיקה שלו בעצמו. אז ככה עושים תקליט, במקרה של הספקטורז: בניגוד לאלבום הראשון שבו דניאלה היתה הבוס, הפעם היא הקליטה את השירים שכתבה והלחינה, בן לקח את ההקלטה, הלך לחדר שלו, עשה מה שהוא רוצה עם השיר ואז השמיע את התוצאה לדניאלה בנקודות קריטיות. רוצה לומר, הסיוט הכי גדול של קונטרול פריק כמו גברת ספקטור, ומבחן חשוב מאוד לאנשים שהחליטו לערבב ביזנס ופלז'ר.

"היו רגעים מאוד מפחידים וקשים לשנינו", היא מודה. "הוא נורא פחד מה אחשוב על זה, ואני נורא פחדתי מה הוא עשה עם זה. אלה רגעים נורא עדינים ושבריריים, שיכולים היו להיות מדהימים, של איזו הפתעה לשנינו כשזה עובד, או להיות רגעים מאוד קשים של אמת - זה עובד לך, אבל לי זה לא".

גם ככה יש כל כך הרבה אתגרים בזוגיות אז להכניס גם את היצירה שלך פנימה?

"כן. זה מבחן עצום לזוגיות. אני מאוד בנאדם עם שליטה ונורא דעתנית, וגם בן. והפרויקט הזה, והדרך שלו להתפתח, לאפשר לו לקרות, חייב אותנו כל הזמן לשנות נקודות מבט, לצאת מזה, לייצר תמונה, לשבור אותה, לנסות להבין מה

 הלאה. זה היה נורא מאתגר, נורא קשה לפעמים. דברים שאני לא אוהבת בהקשר של המוזיקה שלי זה קטסטרופה, זאת דרמה, זה לא ייתכן. הרבה פעמים דברים שהיו קטסטרופליים בעיניי ברגע הראשון, הפכו לדברים שאהבתי".

מה עושים כשאין הסכמה?

"יש שתי אופציות. או שהבנו מה אני לא אוהבת, וזה הוביל אותנו להבין איזה שינוי צריך ומשם הגענו לעמק השווה וזה עבד, או שהוא הסביר לי למה אני טועה", היא צוחקת, "שזה טוב. בסופו של דבר, מינוס האגו והפחדים האישיים, היינו חייבים להודות במה שעובד. היו רגעים שבן אמר לי את טועה, ואני מחליט ואני סוגר את הדיון. והיו רגעים שהרגשתי שאני חייבת להקשיב לו.

"יש בזוגיות המון פרדוקסים, והפרויקט הזה כל הזמן הפגיש אותנו עם הנקודות האלה. עם הזמן והניסיון אתה מבין שזה בסדר, אני אוותר וזה לא ימחק אותי, כי זה לא אומר שמעכשיו ואילך הוא יהיה בשליטה. אמרתי לו שהרבה פעמים זה מרגיש כאילו קושרים לנו את הרגליים זה לזה ואנחנו צריכים לרוץ. הפרויקט הזה חייב את שיתוף הפעולה שלנו, ואנחנו שנינו אנשים שאוהבים לחתוך ולסגת כל אחד לחדר שלו ולעשות את הדברים כמו שאנחנו רוצים. אבל פה היינו חייבים לרקוד את זה ביחד. זה כמו לעשות ילד".

זאת ממש הכנה לילד.

"אני לא יודעת אם ילד יצא מזה בריא בנפשו יותר מדי. אבל חשוב לציין שהיו המון רגעים של ניצחון וזה שסיימנו את האלבום ושנינו אוהבים אותו וכל אחד מאיתנו מרגיש שזה באמת לגמרי אלבום שלו, זה הישג עצום".

באופן מפתיע, הבחורה המעודנת, החולמנית והשברירית שציפיתי לפגוש אחרי שהקשבתי לאלבום, נחשפתי לתמונות שלה וקראתי ראיונות קודמים, היא ממש לא ספקטור שהגיעה לראיון. מי שפעם הגדירה את עצמה כ"ערמומית כמו מקרר ושקופה כמו ויטרינה", היא אכן, ברוח החג, כבשה בעור של לביאה.

"אני לא שברירית כמו שהצטייר, אבל אני לוקחת ללב", היא מבהירה. "בגלל זה ידעתי, לפני שיצא האלבום הראשון, שאני חייבת לעמוד מאחוריו ולהיות שלמה, לא משנה מה יהיה, אפילו אם נקבל התעלמות מוחלטת. וזה נותן עוגן גם מול התלהבות סוחפת. כשהכתירו את האלבום כמשהו נורא משמעותי במוזיקה הישראלית החזקתי את עצמי גם שם. זו לא יצירת מופת וזה לא פלופ. זה מה שזה, יש לזה קהל וזה הכי חשוב".

• את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"