לא משתינה בעמידה, אבל בעצם עדיף כך
גדלתי עם שלושה אחים, הכרתי גברים בחיי, ודומה שעולמם קל יותר: מנגנוני ההפעלה, ההנעה, פשוטים יותר. יש להם חשיבה בינארית, קלילות שאני יכולה רק לחלום עליה. ובכל זאת, אני שמחה להיות אשה
גדלתי עם שלושה אחים וספגתי לא מעט חוויות גבריות, כמו תחרותיות, מכות כואבות עם המגבת, שיחות אינטלקטואליות עם אחי הגדול, שיחות קצרות עם אחי השני (כאילו יש לו סטופר דמיוני), סרטי פעולה שנאלצתי לראות ואימוני ג'ודו שאחי השלישי עשה עליי. למרות זאת, חוץ מאהבה למכוניות, לא למדתי מהם שום דבר "גברי" שיכול להועיל לי בחיי.
עוד כילדה הפנמתי את העובדה שמנגנון ההפעלה של אחיי פשוט משלי. דבר פשוט כמו להשתין בחיק הטבע תמיד לקח לי יותר זמן מלאחיי. כשהם רצו להשתין עצרנו בדרך לחמש דקות. אצלי זו היתה אופרציה מורכבת: חיפוש לוקיישן, חיפוש עץ, שיח, נייר טואלט, פרגוד והעמדת שומר.
הכל מתחיל ונגמר במוח ובהבדלים התהומיים בינינו
זה לא התחיל בעצירה לפיפי, אלא הרבה לפני, בשיחות שניסיתי לנהל עם אחי, ובתשובות הקצרות שענה, שגרמו לי לשאול עוד. הכל מתחיל ונגמר במוח ובהבדלים התהומיים בינינו. "המוח הנשי בנוי בראש ובראשונה לאמפתיה - להתחברות טבעית וספונטנית אל מחשבותיו של אדם אחר. ואילו המוח הגברי בנוי בראש ובראשונה להבנת מערכות ולבנייתן", טוען הפסיכולוג וחוקר האוטיזם סיימון בארון כהן בספרו "ההבדל המהותי , גברים נשים והמוח הגברי הקיצוני" (הוצאת עם עובד).
עולמם של גברים קל יותר. מנגנוני ההפעלה, ההנעה, פשוטים יותר. יש להם חשיבה בינארית, קלילות שאני יכולה רק לחלום עליה. זו קלילות טבעית אבולוציונית. מנגנון הפעלה גופני פשוט. איברים חשובים ונראים שהם קשורים אליהם ומכנים אותם בשמות. חיבור טבעי לגוף, כזה שמאפשר להם לגרבץ באמצע הרחוב מבלי משים ובטבעיות, וזה לא חשוב אם אתה איש עסקים או בסטיונר; יש להם חיבור טבעי לדבר הזה.
אני מודה, פעם אחת הייתי רוצה לדעת איך זה לגרבץ ברחוב מבלי לחשוב על זה לשנייה אחת. להבין מה קורה במוח של גבר כשהוא אומר לחבר שלו "אחי תראה את החתיכה הזו". לדבר על כדורגל בלהט ואהבה. כן אהבה.
לחנות מבלי שמישהו יעשה לי טוק טוק על החלון
פעם אחת הייתי רוצה לדעת אך זה לאהוב כמו גבר, איך זה לזרוק בחורה מבלי להניד עפעף, איך זה להיות הודיני ולא להתקשר אחרי פרידה, להתנתק ניתוק גברי כזה. נגמר, לא? לקום בבוקר עם רצון לעשות גלח או מוהוק מבלי לחשוב לשנייה. לשים את המכונה על אפס או אחד - ולגלח. לחשוב לעצמך "שטויות, זה הרי יגדל" ולא לקחת את נושא השיער ברצינות. לקום בבוקר, לצחצח שיניים ולצאת. מבלי לשים את פס האיליינר שאני מעולם לא מצליחה לשים ישר. לא לעמוד מול הארון יותר מחמש דקות. לנהוג מבלי לספוג הערות. לחנות מבלי שמישהו יעשה לי טוק טוק על החלון ויאמר לי בחיוך מפלרטט "צריכה עזרה עם החנייה, חמודה?".
הייתי רוצה לדעת איך זה ללכת ברחוב מבלי לספוג הערות, מבטים, נגיעות לא אקראיות בתור לאיזהו מקום. לכתוב הודעת טקסט בת ארבעה תווים ערה? ולצפות לתשובה תמציתית. אני בחיים לא מצאתי תשובה קצרה לשאלה הזאת.
גבר יכול לקרוא לזה חפירה, נשים קוראות לזה שיחה
להבין סוף סוף איך זה שאני שואלת גבר על מה אתה חושב, והוא עונה - על כלום. להבין איך זה שיש להם תאים במוח נטולי פעילות, יש שם שקט אלמוגי, כמו חדרים קטנים במוזיאון או ספרייה, שאסור לדבר שם. ובעצם אין מה לומר, אלא להתבונן ולספוג אווירה. יש להם חדרים אילמים, כאלה שלי לעולם לא יהיו. קחו כל נושא שיש, תמיד יש לי מה לומר עליו ובאריכות. המיילים שאני שולחת תמיד ארוכים מפורטים. גבר יכול לקרוא לזה חפירה ארכיאולוגית, נשים קוראות לזה שיחה, התבטאות. המוח שלהם גדול יותר, ובכל זאת בשלנו אנחנו מספיקות לעשות יותר דברים, לומר הכל בפירוט של פיקסלים קטנים שהם בכלל לא רואים.
בא לי פשוט לרוקן את המוח ממחשבות סרק בכפית. להוציא מלקסיקון שלי ביטויים כמו "שמנתי?", "יש לך מתכון לעוגת פרג?", "העקבים האלו הורגים אותי" או "אז הוא התקשר?" ו"לְמה הוא התכוון כשהוא אמר..." להירדם אחרי מעשה אהבה מבלי לרצות לחבק, כי בשבילך זה ממש מיותר, בעוד שבשבילי זה תמיד נראה כמו עוד איזו הצהרה של בוא נראה עד כמה אתה אוהב אותי.
אחרי כל המחשבות האלה, כשכבר הרגשתי טוב, יצאנו לסרט "ברבור שחור". באחת הסצינות צרחתי. הבחורה שישבה לידי צרחה אחריי, ואז שתינו צחקנו מבלי להכיר, התפקענו מצחוק כמו שרק שתי נשים יודעות. מה שהצטרף למפגש שלי עם הילה לפני שבוע, שסייעה לי מבלי להכיר אותי, ואחרי שנייה של היכרות דיברנו על אקסים ועל הודו.
יש משהו כיפי בנשיות. ברגע הזה שאת ניגשת לבחורה בסופר ושואלת אותה מהיכן המגפיים והיא עונה לך, נוצרת שיחה. גבר לעולם לא ייגש לגבר אחר וישאל אותו מהיכן השעון, גם אם הוא ממש סקרן לדעת.
השבוע, בתור בבית מרקחת באחד הפארמים, הבנתי שלא רק אני חושבת על הקלילות הגברית. ליד הקופה ראיתי ערכת השתנה בעמידה בעשרה שקלים. אני מודה התלבטתי אם לקנות. הרי אלו רק עשרה שקלים, אבל נדמה לי שהיתה פה הצהרה.
בעצם, אני לא מתכוונת לקנות ערכת השתנה בעמידה. דווקא מתאים לי כל הלוגיסטיקה הנשית הזאת, יושבת עליי בול.
לפנייה לכתב/ת 
