אין לי מושג איך מתחילים עם מישהי במסיבה
אין לי מושג איך עושים את הצעד הראשון, וכל מה שיכולתי לעשות היה לבהות בכל היפהפיות האלה ולתהות איך אני גוררת מישהי מהן החוצה, כדי להיות מסוגלת להוציא משפט קוהרנטי כלשהו מהפה. אז ויתרתי בשקט, והמשכתי לרקוד בלי לחשוב יותר מדי
מסיבות וחיי לילה הם חלק נכבד ורציני מחיי הקהילה הגאה בכלל, והלסביות לא שונות מאוד מההומואים בנושא הזה. דראג, מוזיקה, עליזות ושמחה תמיד היו חלק מהמאבק הקהילתי להכרה. חיי הלילה שלנו הכי תוססים, הכי עשירים, ומהיום בו יצאו מהמחתרת, אי שם בשנות ה-80, זו הסצינה הנוצצת ביותר שיש. ההומואים ללא ספק עולים על הלסביות בכמות המסיבות, אבל יש הפקות לסביות יפהפיות ומרשימות, לנשים בלבד. אנחנו טובים בלשמוח גם ובעיקר כשקשה ולא פשוט, והמקומות בהם אנחנו חוגגות וחוגגים מלאים תמיד באווירה סקסית למדי, שמחת חיים - והרבה חופש.
לכבוד פורים עזבתי את מקום מרבצי על הספה ויצאתי לחגוג, לראות מה התחדש בחיי הלילה מאז נטשתי אותם בתום ימי הדראג העליזים שלי. הצטחצחתי, התלבשתי, העמדתי את הקוצים, ויצאתי לי אל מסיבת הנשים במועדון "מקסים" בתל אביב, של ליין החגים של קרן ומיטל, מנהלות ליין ה"אולסטארז" המצליח. הפרסומים מבטיחים שהקהל הוא בוגר, עם בנות הלסביון העליון (כינוי תוך-קהילתי לנשים שלרוב לא תמצא אותן מבלות אלא על הספה בבית) והרבה כיף.
לא רציתי שום מחוייבות ושום ליווי
עשיתי מעשה ויצאתי לבד, מבלי לקבוע עם אף אחת, מה שלרוב לא עושים בסצינה (איכשהו בארץ, בניגוד לחו"ל, כולן באות בחבורות, בזוגות, או לפחות עם חברה טובה), אבל לא רציתי שום מחוייבות ושום ליווי. רציתי לבדוק את העניין, איך זה לבוא לבד לגמרי למקום שהוא בהגדרה אתר ציד רשמי ללסבית הסינגלית. היה מהמם.
הגעתי למועדון מוקדם יחסית, כיאה לחננה כמוני, שמשום מה לא זוכרת שצריך להגיע באיחור אופנתי לאירועים כאלה. אולי עשיתי נכון, כי זה איפשר לי לגרד מעליי את החלודה, להירגע ולנשום מחרדת האקסיות הקלה שאחזה בי. באופן טבעי, כלסבית של יותר משניונת מחוץ לארון, יש לי אוסף נכבד של אקסיות שבהן לא נעים להיתקל, ויש סיכוי סביר שאחת או יותר תהיינה שם. למזלי הטוב, די מהר התברר שגם אם איתקל באחת או שתיים או חמש, לא תהיה בעיה להיבלע בהמונים.
בתוך שעה בערך כבר היו שם מאות נשים. מכל הסוגים, מכל המינים, בכל התחפושות, ואיזה יפהפיות – מהממות אמיתיות, אחת אחת, כמעט שקיבלתי נקע בעיניים מכל היפות האלה שרקדו, התנועעו והתמזמזו שם. האווירה נטפה סקס, הדופק שלי עלה מכמות המחשופים והרגליים החשופות שהיו שם, בתחפושות שנראו לי כתירוץ נפלא ללבוש שערורייתי וסקסי לאללה.
המוזיקה היתה כיפית ועשויה היטב, ובכלל, המסיבה היתה מאוד מוקפדת, מהפרט הראשון ועד האחרון. למישהי שלא מורגלת בסצינה, היה לי הלם תרבות קל מרמת ההפקה וההקפדה על הפרטים. צוות הברמנים והברמניות החתיכים והחתיכות נראו כאילו יצאו ממועדון ניו יורקי, מחופשים לאנשי משטרה, ששמחתי לראות כמה הם נטולי הומופוביה באופן מוחלט. כמו שסיכמה אחת הברמניות עמוקות המחשוף: "כל כך נוח ונעים במסיבות נשים, אני הכי אוהבת את המסיבות האלה, אף אחד לא מטריד אותי או מציק, כל כך כיף לעבוד עם הקהל הזה". כשמזגה לי כוס מיץ תפוזים (חננה, כבר אמרתי?) היא אפילו הניחה עליי את כובע השוטרים שלה לשניונת והזינה לי את הפנטזיות בחיוך גדול.
המסיבה היתה מהממת ומלאת סקסאפיל. הסצינה השתנתה מאוד, אני אחרת, ועדיין – אין לי מושג איך מתחילים עם מישהי במסיבה. אני טיפוס מילולי, חנני וחסר ביטחון בתוך הסצינה, גם אם רקדתי שנים ואני יודעת לזוז, גם אם אני נראית סבבה, גם אם מזמן הפסקתי לדפוק חשבון למישהו או מישהי על מה שבא לי או לא בא לי. אין לי מושג איך עושים את הצעד הראשון, וכל מה שיכולתי לעשות היה לבהות בכל היפהפיות האלה ולתהות איך אני גוררת מישהי מהן החוצה, כדי להיות מסוגלת להוציא משפט קוהרנטי כלשהו מהפה. אז ויתרתי בשקט, והמשכתי לרקוד בלי לחשוב יותר מדי, בלי לנסות להתחיל ובלי לשבור את הראש.
לפי תיזת המועדונים בת העשור שלי, חוק האקסית השלישית הוא הסימן שלי לחזור הביתה. החוק פשוט: אם ראית שלוש אקסיות, זה הסוף של המסיבה בשבילך. הסיכוי שתכף תגענה עוד גדל באופן רציני אם ראית שלוש, כי סימן שזו המסיבה הכי חמה בעיר באותו רגע, ולכן גם הרביעית והחמישית וכך הלאה יצוצו שם.
לכן, לפני שאתקל בעוד רוח רפאים מן העבר, שלא ממש בא לי לראות וסתם תדכא לי את הנקע בעיניים מכל היפהפיות, חזרתי הביתה. ישבתי עם הכלבה והקפה, בחמש ורבע בבוקר, מפוננת כהלכה, משועשעת לגמרי מכל הערב ועם החלטה לנטוש את הספה שלי לעיתים קרובות יותר ולהמשיך להפציע לבד למסיבות האלה. מי יודע, אולי בסוף גם אלמד איך מתחילים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
