שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    על אש קטנה

    שנון, חד, מצחיק, בועט, גדול בתורה ותמיד יש לו מה לעשן – גיל קופטש היה אמור להיות אחד מנסיכי הבידור בטלוויזיה שלכם, אז איך הוא שוב מתמודד על תואר אלוף הארץ בפאנלים ונדחק לשוליים הסהרוריים עם "האיש הכי מטומטם בעולם"?

    אם טאלנטים בפריים טיים היו אדפטציה לסיפורי ילדים, גיל קופטש היה "איה פלוטו". השאלה "איה קופטש" נזרקת כבר שנים אחת לכמה זמן לאוויר, פחות כשאלה גרידא, יותר כתהייה איך בנאדם כישרוני כמוהו לא מצא את עצמו בשורה הראשונה של תעשיית התקשורת, אלא יותר בכיוון הספסל האחורי.

     

    בחצי השנה האחרונה יכולתם למצוא את קופטש בחמש תוכניות שונות, כולן כמנהגו, בשוליים. ב"נבחרת החלומות" בערוץ הראשון ("זה טוב, זה מכסה לי את האגרה של רשות השידור"), "חג שמח עם הדוד קופטש", גם היא בערוץ הממלכתי, "פלאשבק" בחינוכית (בהנחיית דורון צברי) ו"האיש הכי מטומטם בעולם", פורמט שמביא קטעי וידאו מהרשת שבהם מונצחים רגעים בלתי מחמיאים למין האנושי, כולל פרשנויות, ומשודר ברצועה של ביפ בשידורי קשת. בנוסף, הוא מפיק מרגליות בתוכנית הבוקר של רשת. זה מספיק כדי לקבוע שקופטש הוא אזרח של כבוד בשוליים.

     

    הפעם האחרונה שכף רגלו דרכה בפריים טיים היתה בפאנל של "הספסל האחורי", תוכנית הבידור קצרת הימים של רשת. זה מוזר, כי נדמה שקופטש יוצר לפי המפרט הטכני האופטימלי של הסאטירה הישראלית: בועט, פרובוקטיבי, עמוק, אמיץ וקשה להשגה. אלא שתו האיכות הזה הוא גם סוג של חרב פיפיות שמונעת ממנו למצוא את עצמו בשירות המכנה המשותף הרחב.


    "בין הין לינג, שם אני מדבר" (צילומים: כפיר חרבי) 

     

    "אני מתעסק בשלי, והפריים לפעמים בא לבקר אותי, ככה אני רואה את זה. וטוב לי ככה", הוא אומר באדישות אופיינית.

     

    אז די ויתרת.

    "לא יודע, אני מנסה לעשות את המיטב, מנסה לעשות אודישנים לפעמים לתסריטים וסדרות ודברים שאנשים אחרים עושים, ואני הכי גרוע בזה בעולם. אף פעם לא מצליח בהם. אני כותב תסריטים וסדרות ותפקידים לעצמי, כי לא יכולים להכיל אותי, לטוב ולרע. ברגע שמביאים טקסט, אז הכותב שבי אומר 'מה זה הטקסט הזה', ואם אני מזהה שגיאת כתיב אחת, אני נסגר כולי. זה טרן אוף מטורף, וגם אם לא, הכותב שבי, האגו שלי, אומר 'זה לא בשבילך'. אני גם מחובר לעצמי יותר מדי מכדי לשחק תפקיד אחר, להיכנס לדמויות".

     

    אז גם אם רוצים אותך אתה מוותר?

    "גם לא רוצים אותי, זה מה שיפה בזה. וזה בסדר, כי אתה לא עושה דברים שמפתחים אותך בפריים. זאת מלכודת הדבש".

     

    אין שם משהו שאתה רואה ואומר הייתי רוצה להיות שם?

    "כרגע לא. גם אין שם מקום. הכל ריאליטי שם. ריאליטי ו'פלפלים צהובים', שזה מעולה".

     

    "האח הגדול"?

    "זאת חוות נמלים מאוד מעניינת ואהבתי מאוד את שימי הדג ואת ההערה של יורם זק לבחורה, עם הבולבול בין השדיים".

     

    אהבת מאיזו בחינה? זאת היתה טעות.

    "איזו טעות... זה היה מכוון מראש. יורם הוא בחור מוכשר והוא היה בקטע של נמאס לו מהכל ולכו להזדיין. התאכזבתי שאלעד הגמד עף. הוא חמוד. היו בו אמיתות וכנות והתמודדות עם מצב לא קל, שהוא ידע לקחת את הטוב מזה. וזאת גדולה. מעבר לזה, אלה לא באמת החיים שלהם. מדובר בחבורה של אנשים לא מעניינים שצועקים זה על זה".

     

    אם הליהוק היה יותר מוצלח היית מתעניין בזה?

    "הליהוק לא יכול להיות מוצלח".

     

    למה, קח כמה אלעדים, שים אותם יחד בבית.

    "מה, 'האח הגדול' רק לגמדים? בזה אני אצפה בטוח", הוא מגחך. "אני לא פוסל לגמרי. היתה לי הצעה להיות ב'מחוברים' בזמנו, אבל לא התאים. למרות שאני חושב שמבין הריאליטי זה הכי טוב. זה כבר נוזל לאספקט האמנותי שבריאליטי, זה לא פורנוגרפיה. אנשים אומרים משהו על החיים שלהם בזמן אמת. הם כל הזמן משרתים אמירה מסוימת שלהם או של הבמאי, וזאת אמנות. אני מכיר שם חלק מהנפשות, יש שם משהו שבוער להגיד. הם רצו את הפלטפורמה הזאת כדי למצב אותם כמגידי דברים, וזה הכי לגיטימי".

     

    אז למה לא?

    "כי ב'מחוברים' העריכה לא בידיים שלך. בפרויקטים שלי העריכה אצלי ואני יודע מה קורה ואני שולט על האמירה שלי במאה אחוז. ב'מחוברים' האמירה היא של דורון צברי, שהוא האלוהים של הסדרה הזאת. הם פיונים שלו, ואיטס נוט מיי קאפ אוף טי כי אני לא פיון באף מקום. זה סיכון מחושב שהם לקחו, הרי באיזשהו מקום הם רצו להיות בפרונט, רצו להיות הרוקסטארים של עצמם. בכיף".

     

    ואתה?

    "זה תלוי באיזה גיל זה תופס אותך. אם הייתי בגיל 18, הייתי עושה את זה בטוח. מה שכן, אם יבואו מחר מ'הישרדות VIP' ויגידו לי 'קח מאה אלף דולר, תבוא תראה את הפטמות שלך על איזה אי', יכול להיות שאסכים".

     

    בשביל כסף או בשביל לעשות "הישרדות"?

    "בעיקרון אני נגד זנות, אלא אם כן המחיר ממש גבוה".

    ל"האח הגדול" היית הולך?

    "לא. אולי עם ג'ריקן דלק".

     

    הכל התחיל בניינטיז המוקדמים, כשקופטש, 42, כיכב על במת הקאמל קומדי קלאב, מועדון הסטנד־אפ שייסד שמואל וילוז'ני. לשיא החשיפה שלו זכה בפינת "פרשת השבוע" שהגיש ב"סוגרים שבוע", תוכנית האירוח של יאיר לפיד בערוץ הראשון. זה היה מזמן, אבל התמונות והקולות של חברי ש"ס מאיימים להתפטר

     מהממשלה בגללו, ושל קופטש מבקר בכנסת ומסביר להם שאלוהים דווקא אהב סרטים אמריקאיים ושלנח איש צדיק, תאמינו או לא, היה בולבול, עדיין עושות את שלהן.

     

    הפיק השני נרשם בבחירות האחרונות, אז הוצב בחוד החנית של מפלגת עלה ירוק במהלך שעדיין לא ברור אם היה תרגיל ביחסי ציבור או מינוי מבריק. המפלגה לא חצתה את אחוז החסימה, אבל קופטש חילץ מהמסע הזה סדרה מוקומנטרית; "האזרח קופטש" ליוותה אותו במהלך שלושת החודשים שבהם קיווה להשתחל לכנסת מהדלת הקדמית.

     

    בין לבין הוא מצא את עצמו בתוכניות שעסקו באחד משני הנושאים החביבים עליו - הומור ויהדות. בין היתר ב"פיני הגדול" (ביפ), או "מי רוצה להיות יהודי" (ערוץ 2) ובעיקר נדד מתוכנית פאנל אחת לשנייה, ושכלל לרמת אמנות את הפאנליזם. "יש לי שיטה מעולה", הוא אומר במה שנראה כמו גיחוך, אבל אצלו לעולם אין לדעת. "הנחת היסוד שלי היא שתמיד יש מישהו בפאנל שרוצה לדבר יותר ממני. מכיוון שאת הכסף משלמים בלי קשר למילים, מבחינתי שהוא ידבר מאה אחוז מהפאנל, ואני אלעס מסטיק ואקשיב. לפעמים זה אפילו מעניין. בדרך כלל אני מוצא את הפאוזה הזאת בשיחה אחרי שכל אחד הפליץ את האוויר שלו וכולם לוקחים נשימה, בין היין ליאנג, שם אני מדבר".

     

    מכיוון שמדובר באיש עם אמירה, אפשר לסמוך עליו שימצא אותה גם ב"האיש הכי מטומטם בעולם", שם הוא חולש על מעברונים בין קטעי וידאו ופרשנות של מומחים לענייני טמטום כמו מיכאל הנגבי, אלין לוי ואיתי שגב. "האינטרנט הוא הרי פח הטמטום הגדול ביותר בתרבות האנושית, והתוכנית הזאת מתמקדת בטמטום אנושי, שיש בכל מקום. כ־10אחוזים מיושבי בית הקפה הזה מטומטמים".

     

    רק עשרה?

    "הייתי אופטימי. אני חושב שזה 60 אחוז מהאוכלוסייה".

    תגדיר טמטום.

    "בורות, חוסר מודעות, סכלות, אטימות, להיות תפוס באיזה דפוס שלא נותן לך להיפתח ולשמוע דברים אחרים ממה שאתה רגיל. ואתה לא יכול להשתנות בעצם. אם אתה לא מבין שהחיים דינמיים, שהמחשבות דינמיות ואפילו המוסר האנושי דינמי, אתה מטומטם".

     

    אז מה ההבדל בין זה לבין "הצינור" בערוץ 10?

    "'הצינור' היא תוכנית הרבה יותר טובה, המנחה גיא לרר הוא הרבה יותר חתיך ומקסים ממני, וערוץ 10 בכלל הוא אחלה ערוץ. מומלץ לראות 'הצינור'".

     

    אז יש לך סיפוק מהתוכנית שלך?

    "את זה לא אמרתי. האידיאל הוא שאני עושה רק מה שאני אוהב, אבל בגלל הפרנסה אני עושה גם דברים שאני לא במאה אחוז, כאילו. למדתי גם במשך הזמן להיפטר מהפרפקציוניזם שלי, זה לא טוב לנפש".

     

    אז אתה עושה את זה בעיקר בשביל כסף.

    "מדובר בתקציבים של ביפ, כן? אחת הסיבות שהם לקחו את זה, זה כי זה היה זול. אבל פרנסה, כן".

     

    ואתה בעצם קריינית רצף.

    "אני דוגמגישה לצורך העניין. אני כותב את הטקסטים עם העורך".

     

    כמה זמן לוקח לך לכתוב את הטקסטים האלה?

    "אני עובד על זה שעות. יש שם פילוח שוק ברמות של גרפים וכאלה".

     

    יותר משלוקח ליוסי גיספן לכתוב שיר?

    "יותר. האמת, אני לא יודע, אני לא נכנס לו לתחתונים המזרחיים שלו. על הפינה של 'פרשת השבוע' ב'העולם הבוקר' (תוכנית הבוקר של רשת, ס.ש) אני עובד יומיים. יום לקרוא את החומר ויום אני מקמפקט את הכל. אני מכיר עיתונאים, חברים, לא רוצה לנקוב בשמות, שאומרים לי 'מה הבעיה, אני כותב 2,000 מילה בשלוש שעות'. את רואה על הבנאדם איך שהוא מתנסח בשיחה. כל מילה שאני אומר, הוא אומר חמש. אתגר קרת כתב על זה יפה פעם, שלילדים אסתמטיים אין הרבה אנרגיה לדבר, צריכים לחתוך הכל קצר. וגם אני קצת אסתמטי. אין לנו הרבה אוויר לבזבז על שטויות".

     

    • את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "פיני הגדול"
    2004, תיאטרונטו. "הבשורה על פי קופטש"
    עם שמואל שוחט בהצגה "קין והבל" בפסטיבל תיאטרון קצר
    צילום: רן בירן
    "האזרח קופטש"
    צילום: רוני כנעני
    לוקח לריאות. בחירות 2009, עלה ירוק
    צילום: ירון ברנר
    לאתר ההטבות
    מומלצים