ארוך ומשגע

אחרי פגישה פנים אל פנים עם ג'ף גולדבלום קל להבין איך לא מעט כוכבות הוליוודיות, בהן ג'ינה דייוויס (לה היה נשוי בשלהי שנות ה־80) ולורה דרן, נכבשו בקסמיו של השחקן הגבוה. בגיל 58 גולדבלום עדיין שופע תשוקה וקסם אישי. הוא לא מפסיק להשתעשע ולפלרטט, והוא הראשון להודות שהוא נהנה מכל רגע. "אני בהחלט אדם מרוצה", הכריז בפניי כשנפגשנו בפסטיבל ברלין.

בעשור האחרון גולדבלום נע בעיקר בין סדרות טלוויזיה ("חוק וסדר") לתפקידי משנה בהפקות הוליוודיות, כמו "אהבה בהחלפה" לצד ג'ניפר אניסטון או "קשה על הבוקר", קומדיה שהפיק ג'יי.ג'יי אברהמס ("אבודים"), שמגיעה אלינו עכשיו. "אני מעריץ גדול של ג'ף כבר הרבה שנים", התוודה לאחרונה אברהמס. "הוא שחקן מדהים שמביא משהו מאוד מיוחד ואופייני לדמויות שהוא מגלם. יש לו גם הומור סרקסטי עוקצני".

ב"קשה על הבוקר" רייצ'ל מקאדמס מגלמת את בקי פולר, מפיקת חדשות מקומיות שמקבלת קידום, שבגללו עליה להשתקע בניו יורק: היא מופקדת על הפקת תוכנית בוקר נחשבת, שידעה ימים יפים יותר. התפקיד החדש שלה נחשב לבעייתי, ואף מפיק לא הצליח לשרוד בו לאורך זמן. כדי להציל את התוכנית מגייסת בקי איש חדשות ותיק ומיומן (הריסון פורד), אך דועך וזועף, שנאלץ לעבוד לצד המגישה הקבועה (דיאן קיטון). גולדבלום מגלם את הבוס הקשוח והציני של הרשת, שמקבל את בקי לעבודה.

כימיה מוצלחת. גולדבלום ומקאדמס ב"קשה על הבוקר"

"הדמות שלי ישר קולטת שבקי היא בחורה חרוצה שיודעת לעבוד קשה. כזו שתזדהה עם מקום העבודה שלה. לקראת הצילומים נפגשתי עם פיל גריפין, שעובד באחת הרשתות בתפקיד זהה למדי לזה שלי בסרט. ישבנו יחד עם התסריט והוא נתן לי כל מיני טיפים וחלק איתי אנקדוטות מעולם תוכניות הבוקר - למשל, איך מנסים להקפיץ את הרייטינג. גיליתי שזהו עולם מרתק ותובעני, מלא לחצים ואתגרים. אחת הסיבות בגללן נהניתי מהפרויקט הזה היא רייצ'ל מקאדמס - היא בחורה פשוט משגעת", מהלל גולדבלום את הקולגה. "היתה בינינו כימיה מוצלחת".

גולדבלום נולד בפיטסבורג למשפחה יהודית אירופית. "הסבא שלי מצד אמי נולד באוסטריה, הסבא מצד אבא נולד ברוסיה ושמו היה בכלל קוברצ'יק. כשהיגר לאמריקה הוא שינה את השם לגולדבלום".

כבר בגיל צעיר הבין גולדבלום הנער שהוא רוצה להיות שחקן. "בגיל 17 עזבתי את הבית ונסעתי לניו יורק כדי ללמוד משחק. אני לא יודע איך, אבל כבר בנעוריי ידעתי שמשחק קשור לנתינה, לחיות, ליצירת דמויות ולהרפתקה רוחנית. הבנתי שמדובר בעולם קסום".

איך הוריך הגיבו לעובדה שעזבת את הבית כדי להיות שחקן?

"בסדר גמור. כשהודעתי לאבא שאני נוסע, הוא תמך בהחלטתי. אבא שלי שקל בצעירותו להיות שחקן, אבל בסוף בחר להיות רופא, ואילו אמא שלי קיבלה בנעוריה הצעה לנסוע לניו יורק כדי להפוך לשחקנית, אבל אמא שלה לא הרשתה לה. אז אולי הוריי העבירו אליי את הכישרון הזה, שלא מומש אצלם. הם גם אהבו ללכת לתיאטרון ותמיד נסעו לניו יורק לראות הצגות, לכן יכלו להבין אותי. כשחייתי בניו יורק הם נהגו לשלוח לי כסף. ואז מהר מאוד, בין השנה הראשונה לשנייה, התחלתי להופיע במחזה והרווחתי כסף. כעבור שנה כבר עבדתי בצורה קבועה ויכולתי להחזיק את עצמי".

ההתחלה של גולדבלום לא היתה מבטיחה. תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרט "משאלת מוות" (1974). "זה לא היה סרט אמנותי", הוא צוחק. "זה היה סרט מסחרי בו כיכב צ'ארלס ברונסון. אבל אחריו עשיתי את 'נאשוויל' עם רוברט אלטמן ואת 'הרומן שלי עם אנני' עם וודי אלן'".

גולדבלום החליט לעקור להוליווד, שם התאקלם במהרה והחל לזכות בתפקידים רבים. בין היתר הופיע ב"פלישת חוטפי הגופות", "החברים של אלכס" ובשני סרטי "פארק היורה" של סטיבן ספילברג. "סטיבן הוא במאי נפלא", מספר גולדבלום. "למרות שמדובר בסרטים גדולים, מאוד פופולריים ועם הרבה אפקטים מיוחדים, סטיבן עבד בהם כאילו הוא היה יוצר עצמאי. בשבילי זאת היתה חוויה מאוד מעניינת – סטיבן היה מאוד יצירתי בעבודה עם השחקנים, ואפילו אלתר איתנו. הוא מלא התלהבות, ספונטניות וכישרון המצאה. הייתי שמח לעבוד איתו שוב".

גולדבלום הוא אחד השחקנים ההוליוודים שנהנים לפזר את הקריירה שלהם בין הוליווד המיינסטרימית לקולנוע העצמאי, שם הוא יכול להתפרע עם במאים מקוריים וייחודיים כמו ווס אנדרסון ("עמוק במים"), דייוויד קרוננברג ("הזבוב") והאל הארטלי ("פיי גריים"). "תמיד אני מביא איתי לסרטים רוח עצמאית, שמחה ויצירתית", מצהיר גולדבלום. "עשיתי זאת גם כשהופעתי בסרט אסונות כמו 'היום השלישי'. אני משתדל תמיד לתרום משהו מעצמי לעשייה. אני פשוט אוהב לשחק. מרגיש בבית איפה שיש מצלמה. אני תמיד מנסה לספר סיפור, ולא משנה מה אופי ההפקה".

בשנים האחרונות יצא לגולדבלום להסתובב בישראל לא מעט. ב־2006 הוא הגיע לירושלים וכיבד בנוכחותו את פסטיבל הקולנוע. "זה היה ביקור נהדר ואני שמח שבאתי", הוא נזכר. "בגלל שזאת היתה הפעם הראשונה שלי בישראל, ביקרתי במקומות המתבקשים: הייתי בים המלח, ביליתי בתל אביב, טיילתי בעיר העתיקה, כולל הכותל המערבי וכנסיית הקבר".

ב־2007 הוא התייצב לצילומי "אדם בן כלב", סרטו של פול שרדר המבוסס על ספרו של יורם קניוק, שעוסק בניצולי שואה המאושפזים במוסד לחולי נפש, בישראל של ראשית שנות ה־60. "החלטתי לעשות את הפרויקט הזה בגלל שהספר יפהפה והוא אפשר לי לעשות תפקיד נהדר", מסביר גולדבלום. "נפגשתי עם יורם בישראל וגיליתי אדם מדהים, מקאברי ומבדר".

לדברי גולדבלום, חוויית הצילומים בישראל היתה מרתקת וטעונה. "הייתי צריך להשיל ממשקלי, ללמוד לנגן בכינור ולעשות חיקויים של כלבים. כמובן שהמפגש עם ניצולי השואה היה חוויה מאוד חזקה. האזנתי לסיפורים שלהם וזה היה בלתי נתפס לשמוע מה שהם נאלצו לעבור. לצערי, דברים איומים, אפלים וטורדים עדיין מתרחשים בעולמנו. מצד שני, ישנם מקומות בהם יש הזדמנות לאור, לחסד ולשינוי, יותר מאי פעם".

מה חשבת על מל גיבסון וההתבטאויות האנטישמיות שלו?

"מל גיבסון? אני לא חושב עליו יותר מדי. שאלוהים יברך אותו. כשהוא השמיע את ההתבטאויות שלו לא לקחתי את זה באופן אישי, אבל זה בהחלט הטריד אותי וחשתי עצב. אני לא אוהב לראות חוסר סובלנות מכל סוג שהוא. חוששני שגזענות היא חלק מהטבע האנושי. זה יכול לצוץ בכל מקום ובכל אחד מאיתנו, ועלינו להשתדל להימנע מכך".