האושר הגדול, האושר הקטן, וכל מה שביניהם
היא לא שואלת מה לעשות כדי להיות מאושרת, אלא מה לעשות כדי להיות מאושרת יותר. היא מוותרת בכך על האושר בכללותו ומחפשת יותר הזדמנויות להרגיש מאושרת. מהו בעצם אושר? הוא באמת רק בדברים הגדולים והמשמעותיים בחיים?
אמרה לי פעם אשה אחת, מרצה באוניברסיטה, שהיא מאושרת יותר לקפל בגדים בארון מאשר לפתח קריירה מרשימה באוניברסיטה. הנטייה הראשונית היתה לחשוד שהיא לא דוברת אמת. אולי היא מצטנעת, כדרכם המצטעצעת של אינטלקטואלים, או של אנשים מצליחים, ואולי יש לה קושי כלשהו בקידום הקריירה האקדמית שלה. אבל למה לחשוד בה מלכתחילה?
יש לנו תפישה שגויה בדבר האושר. אושר נתפש כמשהו גדול, מהותי מאוד לחיים, משהו ברמה שאפלטון כותב עליו. אנחנו מחפשים בגלל זה מעשים גדולים כדי להיות מאושרים. הישגים אקדמיים נראים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים מקיפול בגדים, ולכן נראה שהם מקרבים יותר אל האושר. גם אמונה באלוהים, אהבה ונישואים נראים מספיק גדולים כדי להיחשב צעדים בוני אושר. איך אפשר להשוות אותם לקיפול בגדים?
מהו בעצם אושר? האם הוא באמת רק בדברים הגדולים והמשמעותיים בחיים?
אושר שניתן לפרוט למעשים קטנים, כמו לשיר בבוקר
אני מעלה את השאלה בעקבות ספר חדש ומצליח, "פרויקט האושר", מאת גרטשן רובין (הוצאת כתר. תרגום: לינדה פניאס-אוחנה). רובין דוגלת באושר שניתן לפרוט למעשים קטנים, כמו לשיר בבוקר. זה גם הכיוון הנוכחי של מדע האושר. במקום לשאול "מהו אושר בעיניך?" חוקרי האושר העכשוויים שואלים - "מה שימח אותך אתמול?"
יש לנו, לפי ניסוח שלי, שני טיפוסים של אושר – אושר גדול ואושר קטן. האושר הגדול מצווה עלינו לחפש את האושר עצמו, בעוד שהאושר הקטן ממליץ על מקטעי אושר. האושר הגדול מפנה אותנו למעשים והגשמות נשגבים, התמסרות לטוב הנעלה, או למעשים מעט קטנים יותר כמו אהבה, בעוד שהאושר הקטן מפנה אותנו לשמחות והנאות שביומיום.
רובין מחפשת את "האושר הקטן".
לא מדובר בספר אקדמי, גם אם המחברת מרבה להתבסס על מקורות אקדמיים. הספר גדוש בעצות מעשיות, עניין שבדרך כלל מרתיע אותי, אבל הוא תפור היטב, ולכן מומלץ ביותר. אמרה לי מישהי, אשה חכמה ולא נסחפת, לפעמים סקפטית, שהיא החליטה להתנסות באחת העצות של רובין ונדהמה להיווכח שזה עובד נהדר.
מה עושים כדי להיות מאושרים יותר?
רובין מתחילה בכך שהיא מחפשת לדעת מהו אושר. היא מוצאת את התשובה על פי טבעו של האושר הקטן. במקום למצוא הגדרה, היא מתבססת על ההרגשה האישית: "אני יודעת מתי אני מאושרת".
הצעד הבא הוא כבר מעשי. היא לא שואלת מה יש לעשות כדי להיות מאושרת, אלא מה יש לעשות כדי להיות מאושרת יותר. היא מוותרת בכך על האושר בכללותו ומחפשת יותר הזדמנויות כדי להרגיש מאושרת.
ובכן, לפי האושר הקטן, אין לחפש את הטוב הנעלה של אפלטון ולא את דומיו, כי, לדבריה, "בני האדם משתוקקים לדברים אחרים, למשל לכוח, לעושר או להוריד חמישה קילוגרם ממשקלם". מה כן לחפש? בדרך כלל משימות קטנות וישימות, כמו לסדר את הבלגן בבית, קצת ספורט, פה ושם קניות (מי שנהנה מזה), התעלמות לפעמים מהתוצאות, וגאדג'טים חדשים (כנ"ל). אפילו גלידה יכולה להיות רגע משמח שגורם לתחושה של אושר. יש הנאות שפחות ישימות לגבי כולם, כמו הכנסה טובה, ויש הנאות שלא דורשות שום מאמץ משמעותי, כמו להזמין חברים לכוס קפה ורכילות.
למשל, גרטשן רובין הולכת לישון מוקדם יותר, מראה יותר אהבה, משתדלת שלא להטיל את הבעיות שלה על האחרים, מחפשת עוד ועוד מקורות הנאה, מרשה לעצמה להשתטות יותר, שוברת יותר שגרה, ומוותרת ומבזבזת יותר. כל סעיף הנאה כזה, שעלול להישמע כמו סיסמה רדודה, רובין מסבירה בהרחבה, כולל התבססות על מחקרים ועל דוגמאות אישיות מחייה. וכל זה בסגנון זורם, מסקרן, כאילו היא מפטפטת איתנו בשישי בערב.
לדעת מתי את מאושרת ולמה
נשמע טוב ויפה, אבל יש בכל זאת בעיה. נקודת המוצא של רובין היא יחסית, כל אדם והיומיום וההנאות משלו. זאת הסיבה שהיא מציגה את התפישה שלה ברמה של סיפור אישי, בגוף ראשון, חומקת בכך בקלילות מההגדרה של האושר, אבל בתוך כך היא מפתחת עקרונות מגדירים. היא מחזירה בכך בדלת האחורית את הגדרת האושר.
היא מסבירה, לפי מחקרים, עד כמה חשובים לאושר עקרונות מגדירים כמו השניים הבאים: "אין די בכך שאתה לא מרגיש רע. אתה חייב לגלות מה גורם לך להרגיש טוב", ו"...אחד מעקרונות המפתח לחיים מאושרים הוא הנאה הנחווית באופן קבוע".
לא מספיק, לדבריה, לדעת מתי את מאושרת, עלייך לדעת גם למה את מאושרת. לא מספיק גם לדעת למה את מאושרת. עלייך לדעת גם עד כמה את יכולה לחוות את ההרגשה הזאת באופן קבוע. מזכיר מאוד את הניסוחים של האושר הגדול.
אלו מגבלות של ממש. הן מגבילות את חופש האדם להרגיש מאושר מכל שטות, או עניין קטן, שמשמחים אותו. צעד חזרה לא מבוטל בכיוון של האושר הגדול.
לזכותה של רובין ייאמר שעדיין מדובר אצלה באושר מרגעים קטנים. במקום, למשל, לחפש בנישואים את הנשגבוּת, היא מחפשת בהם יותר רגעים משמחים.
>>> לקריאת פרק מהספר "פרויקט האושר": הדרך אל האושר: להפסיד לנדנד, לדעת לריב
