שתף קטע נבחר

קורפורייט שלום

ישראלים רבים לא מוצאים את עצמם בתרבות התאגידית האמריקאית. ד"ר קארין רותם אומרת שהיא דווקא מאושרת בעבודתה באחד התאגידים האמריקאים הגדולים בעולם

נדמה שישראלים רבים טרם הצליחו לפצח את התרבות התאגידית האמריקאית. מובן שרבים מבני ציון טורחים להצטרף לחברות ענק כאלו ואחרות, תוך שהם מנווטים את דרכם במעלה ומשעולי הסולם הקורפורציה (ראה ערך דדי פרלמוטר, שנחשב למספר שניים בענקית השבבים "אינטל"). אך יחד עם זאת, לא רבים ששים להיאבק על מקומם ולציית לחוקיה החשאים-אך-ברורים של התרבות הזו. אלו מעדיפים לעבוד בעבור עצמם או להצטרף לחברות ישראליות או משפחתיות, ולו בכדי לשמר קורטוב של חמימות ביתית. ישראלים, זה בטוח, אינם רגילים להיות בורג אחד מיני עשרות או מאות אלפים.

 


"אנשים בוחנים יותר ויותר מה המוצרים שלהם כוללים". ד"ר רותם (מימין), בחברת עמיתים לעבודה (באדיבות "פפסיקו")

 

אחת בעלת שורשים ישראלים שבכל זאת השכילה לעשות כן היא ד"ר קארין רותם. רותם, מנהלת המחלקה הגלובלית בחטיבת המחקר והפיתוח של פפסיקו, יודעת שאין כל רע בלהיות "יזם בתוך אירגון גדול", אולי מה שעזר לה להסתגל לתרבות העסקית האמריקאית היא העובדה שעקרה עם משפחתה מתל אביב לארצות הברית בגיל שלוש, "רק לכמה שנים, עד שאבא שלי יסיים את ההתמחות במרכז הרפואי ע"ש אלברט איינשטיין". יחד עם זאת, ד"ר רותם מודה כי גם בנעוריה טרחה לשמור על רשת חברים בינלאומית בתיכון בו למדה, וכי היא מתרעמת על כך שישראלים רבים אינם רואים בה "צברית אמיתית". "אבא שלי היה בסיירת מטכ"ל ושני הורי, שעברו את השואה כילדים, יש שורשים חזקים בישראל. אני מגיעה לשם לפחות פעם בשנה לבקר את כל החברים. ההורים עדיין מאוד אקטיביים בקהילה הישראלית ומבלים קרוב למחצית השנה בישראל. אהוד ונאוה ברק הם עדיין מחבריהם הקרובים".

 

התפקיד: מהנדסת מזון

קארין רותם, 39, נחתה אם כן בברונקס וגדלה במחוז ווסטצ'סטר. היא בוגרת אוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט ובעלת תואר בעסקים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי וכן דוקטורט בהנדסה כימית. "אני משתדלת לדבר בעברית כמה שיותר, ובנוסף אני דוברת אנגלית, צרפתית וסינית. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי חיה בישראל, אבל אני מניחה שהייתה לי עבודה דומה. אולי היה לי ג'וב באסם, אצל דן פרופר. כבר פגשתי אותו בעבר, כשעבדתי כמה שנים בנסטלה. מה שאני עושה כעת זו באמת עבודת החלומות שלי".

 

למה עבודת חלומות?

"ראה, מהנדסים כימיים בדרך כלל הולכים לעבודות אחרות: בתעשיית הפלסטיקה, למשל. אבל אוכל תמיד עניין אותי. הקשר עם האנשים, התרבות, הקהילתיות, הביחד שמסביב לאוכל. סבתי הייתה בשלנית מדהימה, אמי בשלנית מצוינת ואנשים רבים מקשרים את מיטב זיכרונות ילדותם לאוכל: ארוחות משפחתיות וכו'. עבורי זה יותר מעניין מלעבוד בעבור איזו חברת נפט".

 

ובישראל?

"יכול להיות שבישראל הייתי מקימה חברה משלי, אבל היא בטוח הייתה בתחום המזון. כשהייתי צעירה חשבתי שאהיה רופאה, אבל עכשיו אנחנו מגיעים למיליארד צרכנים ויש לנו את האחריות כלפיהם. הבוס הישיר שלי, ד"ר מחמוד קאן, מתמקד בשילוב בין מזון לתרופות. כלומר, אוכל זה האנרגיה שאנו מכניסים לגופנו – כמו הסיפור שאם תכניס זבל לגוף יצא גם זבל – כך שהמזון והמים שאת שותה והדיאטה עליה את שומרת ממש יכולים לשמש כתרופה לכל דבר. מה שמטורף הוא שאת יכולה להיות במצב של תת תזונה אבל עדיין כבדת משקל באופן מוגזם. אז כן, ההשפעה החיובית שיש לעבודה שלנו על מספרים כאלה של אנשים זה משהו שבהחלט מושך אותי. זו מטרת החברה. המוטו של המנכ"לית שלנו, אינדרה נואי, זה 'תוצאות עם מטרות'. היא רוצה להשאיר את העולם טוב יותר מאשר המקום אותו מצאנו באמצעות התמקדות בשלושה עקרונות: קיימות אנושית (Human Sustainability) – אנחנו מאכילים את הצרכנים שלנו; קיימות סביבתית (Environmental Sustainability) – בה אנחנו שומרים על משאבי העולם; וקיימות של כישרונות (Talent Sustainability), כלומר איך אנחנו מעשירים את אנשינו ומפתחים אותם. זה מאוד מעורר השראה. בין השאר אנחנו גם דואגים לרעב כרוני באפריקה, כשהפרויקט הזה נמצא בטיפול של הקבוצה שלי".

 

וזה גם תואם את האינטרס התאגידי.

"כמובן שאפריקה היא שוק מעניין מאוד. אנחנו דואגים לרעבים כרוניים ולאלו ששמנים יתר על המידה, כלומר לשני קצוות הספקטרום, לטובת כל הקהילות ובכדי לנסות ליצור תזונה מאוזנת. בגדול, חברות מוצרים רוצות להיות עם היתרון של הראשוניות בשוק. תאגידים קיימים בכדי לעשות כסף, אבל החברה שלי עשתה עסקים בסין 25 שנים לפני שאני הצטרפתי", כלומר לפני התפנית הקפיטליסטית של התעשיה הסינית.

 

אשת תאגיד

מאז שגויסה לעבודה, רותם ידעה איך למלא את תפקידה התאגידי בנאמנות, ואחרי חצי שנה בפאריז היא נשלחה על ידי פפסיקו לשהות בת שלוש שנים וחצי בסין. הוסיפו לכך עוד כשנתיים בסן פרנסיסקו ותוכלו להבין מדוע העובדה כי עברה באופן סופי לאפר ווסט סייד של מנהטן מהווה עבורה אתנחתה של ממש ממשבצת הנוסעת המתמידה.

 

"תמיד שואלים אותי איפה נהניתי הכי הרבה, אבל נהניתי בכל מקום מסיבות שונות. אני מסתגלת די במהירות, אולי כי אני רב-תרבותית. אתה יכול להוציא את הבחורה מהמדינה אבל לא את המדינה מהבחורה. ישראל היא השורשים שלי.

צרפת הייתה נהדרת: תרבותית, מעוררת השראה, הכל ברמה גבוהה, האוכל... להתרוצץ בפאריז זה לא דבר רע, מה גם שהייתי שם עם בוא שנת 2000 והייתה מסיבה ענקית. בסין ביקשו ממני להקים את מרכז הפיתוח מאפס, ואני אמרתי: בטח! הרפתקה, למה לא? נסעתי לשם עם חיוך. אודה על האמת, כנראה שהייתי מעט תמימה, אבל זה היה דבר טוב כי הנאיביות הייתה אלמנט נחוץ לעבודה שלי. הייתי צריכה לראיין מועמדים ביחד עם איש כח-אדם סיני ולראות מי מתאים לבניית מעבדה, מי מתאים להשקת מוצרים בשוק הסיני ואיך אנחנו מתאימים את המוצרים לשוק הזה. המשימה הייתה ממש לבנות מרכז מצוינות בלב שנחאי עם כל הדם והאנרגיה שיש בך. זה מאוד מאוד מאתגר".

 

איך התרשמת מסין?

"זו ארץ ענקית שצומחת בקצב שגורם לניו-יורק להיראות כמתנהלת בהילוך איטי בהשוואה לשנחאי. הריחות, התרבות, הטונים השונים בשפה, האמנות והמוזיקה שמתערבבות באוכל ובכתיבה – הכל קשור להכל. השהות הייתה קשה ומעייפת, אבל מרתקת. הייתי עושה זאת שוב מן ההתחלה, זה מחשל את האופי".

 

למה עזבת?

"כי משימות כאלו נמשכות בדרך כלל בין שלוש לארבע שנים. יכולתי להישאר עוד שלוש שנים ולשדרג את המרכז שלנו לרמה הבאה: ייצור מיצים המשלבים עשבים סיניים רפואיים, למשל. מאוד מגניב. חזרתי מפני שאני קשורה למשפחתי. עוד שלוש שנים היו מעמיקים את הקשר שלי לקהילה שם ופשוט הרגשתי שזה הזמן הנכון לחזור".

 

לאחר מכן נשלחת לסן פרנסיסקו?

"ארבעה חודשים אחרי ששבתי לניו-יורק, מחמוד קאן שאל אותי אם אני יכולה לעבור לסן פרנסיסקו, לחברת הון סיכון בה פפסיקו השקיעה. בהתחלה אמרתי לו, 'אתה צוחק?!' אבל הוא היה רציני לחלוטין. לא רציתי לעזוב שוב, אבל אם לא הייתי מקבלת את העבודה הזו, זה היה כמו לפנות את הגב שלי לעצמי, לחדשנות וליצירתיות. אני חושבת שבסן פרנסיסקו הבאתי ערך מוסף ברמה של הבאת מוצר לשוק. בנוסף, בעיר הזו מגניב להיות מהנדס, זה לא כמו בניו-יורק, שבה כולם באופנה או בנדל"ן".

 


"צבעים טבעיים מייצגים ויטמינים שונים. לכן המגוון חשוב". ד"ר רותם (באדיבות "פפסיקו")

 

מהי התכונה החשובה לאנשי מחקר ופיתוח?

"זו שאלה קשה ומסובכת. הבסיס הוא מצוינות טכנולוגית. יש להקשיב לחוקים ותקנות בריאות, לדרכי האריזה המקובלות. את צריכה אש בבטן ונכונות להיות חלק מצוות בו כל אחד מביא משהו שהוא טוב בו. יש לחבר את הנקודות ולהאזין גם למה שקורה בתעשיות אחרות. המכשולים נמצאים בכל מקום: אחד, לעשות מחקרי שוק עם צרכנים, לעבוד על קבוצות מיקוד ועל יצירת קשר אישי למוצר. להביא משהו שהצרכן היה זקוק לו אך לא ידע שהוא היה זקוק לו. אנו נוסעים לבתיהם של הצרכנים, וממש מנהלים שם מחקר. אנו מגלים שאמהות אומרות דברים כמו: הלוואי ותערובת התבלינים הזו הייתה כבר מוכנה עבורי מראש. יש גם את העניין של מהירות בחדירה לשוק, וכמובן את נושא העלות".

 

חברת פפסיקו כוללת הרבה יותר מבקבוקי המשקה המוגז המוכרים. מדובר בחברה שהיא בית למותגים כגון קוויקר, דוריטוס, לייס, אקווהפינה, צ'יטוס, ראפלס, תה ליפטון, סיירה מיסט, גייטורייד ועוד. רותם אומרת ש"אין לה כדור בדולח לגבי העתיד, אבל התעשיה עברה לדיבור על חזרה לבסיס: פחות מזון מעובד, יותר אוכל 'מלא'. נראה שילוב של טכנולוגיות רפואיות, אך עוד חזון למועד לגבי איך הכול יתחבר. גם נושא השירותים המשלימים חשוב, ויש להמשיך לשאול את עצמנו למה אנו עושים את מה שאנו עושים? אבל אין פתרון אחד".

 

איך זה מתבטא בתרבויות שונות?

"אם תשים לב, הקוריאנים, למשל, כוללים בארוחות שלהם חמישה צבעים שונים. צבעים טבעיים מייצגים ויטמינים שונים. לכן המגוון חשוב. אפילו 'שומרי משקל' שינו את התוכנית שלהם כי לא כל קלוריה שווה בדיוק לקלוריה אחרת. תיאורטית אולי כן, אבל אנשים בוחנים יותר ויותר מה המוצרים שלהם כוללים".

 

מותר לך לשתות קוקה קולה?

"אף אחד לא אוסר עלי, אבל למה לי? פפסיקו משלמת את החשבונות שלי. אנחנו העובדים מלאי תשוקה לגבי החברה שלנו, ואני לא מרשה לחברים לשתות אצלי קוקה קולה בבית. עם ישראלים זה די קשה. החלום שלי זה שפפסי תהיה חזקה בישראל כמו שקוקה קולה בישראל".

 

 

ענווה הכרחית

הנחת היסוד של כותב שורות אלו, בדבר ישראלים ויכולתם להשתלב בתאגידים אמריקאים, לא נופלת על אוזניים ערלות. רותם טוענת שפשוט מדובר בחוסר היכרות עם התרבות הזו. "חברים ישראלים תמיד שואלים אותי על זה. אני לא חושבת שישראלים מפחדים מתאגידים, ממש לא, הם פשוט לא נחשפו לתרבות הגלובלית הזו. אם אתה יזם ואינדיבידואליסט, יהיה לך קשה בתאגיד. אתה הופך לעניו בגלל התהליך השיתופי. אני לומדת בכל יום ותמיד צוחקת שאני אהיה בנאדם מושלם ביום בו אעזוב את פפסי. לקבל פידבק כל הזמן זה דבר ממש נחמד. אבי היה מומחה באחד-על-אחד, אבל אצלי זה שונה מאוד: יש אנשים עם תפקידים שונים, עם מטרות שונות, בדרגות שונות".

 

וישנה גם פוליטיקה מעייפת.

"היא יכולה להיות, ולכן את חייבת ללמוד ולגדול ולהיות מתוחכמת בעניין. האם את יכולה להשפיע כאדם יחיד בתוך אירגון גדול? כן. זו מריטוקרטיה – את נמדדת לפי מידת המצוינות שלך. אם יש לך רעיון שיכול להוסיף ערך, יקשיבו לך. את חייבת להיות חכמה לגבי מה שאת עושה, אבל זו לא היררכיה קלאסית. הבוס שלי לא אומר לצוות מה לעשות אלא גורם לרעיונות לצוף מתוכנו וזה מאוד מחזק. אני אומרת לצוות שלי: יש לכם רעיון? לכו עליו, נסו אותו. זהו הבדל נוסף בין יזמים, שלא בודקים את המידע או שואלים, אלא מתחילים ישר לעבוד. זה מאוד ישראלי".

 

את מקבלת את מטאפורת מרוץ העכברושים?

"אני אוהבת את מה שאני עושה. ללמוד ולקבל השראה ולנסות דברים חדשים. אני מרגישה שיש לי מזל. ישנם כאלו שטוענים שאת צריכה ליצור את המזל שלך לעצמך, אבל לי היו חוויות מדהימות, גם אם פחות שגרתיות בכל הקשור לאנשי מחקר ופיתוח. אני גמישה ויש בי את גישת ה'למה לא?'. נראה לי שאני אוהבת את העבודה שלי יותר מדי, אבל אני שומרת זמן לתחביבים: חדר כושר, ריצות, טיפוסי הרים. שיחקתי כדורגל בקולג', עד שנפצעתי בברך. טניס, טיולים, הליכות בסנטרל פארק או ביקור במוזיאונים ובגלריות. וכמובן, אני מאוד חברותית ויש לי חברים בכל העולם".

 

מה לגבי שיתוף הפעולה של פפסיקו עם שטראוס?

"עופרה שטראוס נמצאת פה הרבה, ואני ממש התלהבתי כששמעתי שאנחנו הולכים לפתוח מפעל חומוס בגלל שיתוף הפעולה הזה. ישראלים חזקים מאוד בטכנולוגיה ובחקלאות, תחומים שקרובים אלי מאוד. כשהייתי בקרן ההון סיכון היו שולחים אלי את כל החברות הישראליות שבאו אלינו. הייתי רוצה לראות עוד ועוד חברות ישראליות בתעשיית מוצרי הצריכה הארוזים, אין מספיק כאלו. גם אין הרבה יהודים בעסק הזה. זה חשוב לי, וזה לא רק ישראל. ראה, אני רואה את עצמי כמאוד נאמנה, כבת, כאחות, כחברה וכעובדת. אני כנה ועובדת קשה אבל גם מאוד אוהבת: אתה פשוט צריך להוציא את זה ממני! (היא צוחקת). בעשור האחרון הייתי מאוד מאוד נחושה, ועכשיו – אחרי סין וסן פרנסיסקו ואחרי שקניתי את הדירה הראשונה שלי, אני מוצאת את עצמי מחדש ומביאה דברים אחרים מילדותי למגרש המשחקים. זה לא רק הקריירה, אלא גם ליהנות ממי שאני וממה שמסביבי. אני אוהבת לעשות כיף".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים