"ג'וליאנו האמין שהוא יהיה הגשר מעל השנאה"

חבריו ומכריו של ג'וליאנו מר-חמיס, קיבלו היום (ב') בתדמה את ההודעה על הירצחו. אודי אלוני, אחד מחבריו הקרובים שעבר לג'נין בעקבות הקשר ההדוק איתו אמר ל-ynet בשיחה מניו יורק: "אני כואב, המום ונטול מילים. אני אוהב את ג'וליאנו ואין לי מושג מה עושים עם הגעגוע. כתבנו והעלינו את 'אליס' ביחד, וזו היתה חגיגה מטורפת עם כל הילדים".

"עבדנו על סרט עלילתי ארוך בעקבות אנטיגונה", הוסיף אלוני. "הוא כל הזמן אמר לי: 'אנטיגונה חייבת למות'. במובן מסוים, זה הסיפור שלו. הוא השאהיד של האמנות שהוא יצר בג'נין. אני כל כך מתגעגע אליו".

גרי בילו, לשעבר מנהל בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה שגילה למעשה את כשרונו התיאטראלי יוצא הדופן של ג'וליאנו, אמר: "ג'וליאנו היה גדול מהחיים. הוא היה שחקן ברמות שלא מוכרות פה וגבר מדהים.

"הוא היה אחד מתלמידי המחזור הראשון שלי כמנהל 'בית צבי'. כל מי שנכח באודישן שלו, לא ישכח אותו לעולם. משהו בפיזיות שלו מיגנט אותך מעבר לעובדה שהוא היה בנוי לתלפיות. ג'וליאנו הקרין עצמה וכוח. הוא היה נטול מעצורים. בשנים שהוא היה ב'בית צבי' היה ברור לכולם, בני המחזור שלו ובהם עידית טפרסון, ענת וקסמן, יעקב כהן וסי היימן, שהוא מספר 1.

"גם המחזורים שלפניו ידעו את זה ולא היה אפילו צורך בקנאה, כי עם כשרון כמו שלו אתה לא יכול להתווכח. הוא היה פרא אדם וזה גם מה שהיה בעוכריו מבחינת מימוש הקריירה. ג'וליאנו מיצה רק חלק קטן מהיכולות שלו. ראיתי אינספור ביצועים של אותלו, אבל אותלו כמו שלו לא ראיתי מעולם, לא בארץ ולא בחו"ל".

"היה כמעט בלתי אפשרי להשתלט עליו", מוסיף בילו, "וזו הסיבה שבסוף שנה ב' נאלצנו לומר לו ללכת, בגלל בעיות משמעת. כזה הוא היה - פורץ מסגרות. בסופו של דבר נעשה ניסיון נוסף, כי בכישרון כזה אתה לא נתקל כל יום.

"תמיד חלמתי שעוד ייצא לי לעבוד איתו. אין במציאות התיאטרון הישראלית שחקן מסוגו בגיל הזה. הוא הדבר האמיתי. לדאבוני הפוליטיקה והמציאות הישראלית המטומטמת הרסה לו את הדרך חזרה לבמה. הוא גם לא ידע להפריד. זה אובדן גדול".

"הוא ענק, גדול מהחיים"

"מזעזע. זה הדבר הראשון שאפשר להגיד", אמר ל-ynet הבמאי עמוס גיתאי. גיתאי עבד עמו בסרטים רבים, בהם "כיפור", "קדמה" ו"טהארה", עליו היה מועמד לפרס שחקן השנה בטקס פרסי אופיר ב-2002. "לג'וליאנו היה אומץ, הוא עשה דברים רבים שאחרים רצו לעשות ולא העזו.

מר-חמיס בתיאטרון החופש שהקים (צילומים: מרב יודילוביץ')

"אני אוהב אותו. הוא ענק, גדול מהחיים. אנחנו הולכים ביחד מהסרט הראשון, 'אסתר המלכה', ועד 'קדמה'. כבר ב-1994 נסענו ביחד לג'נין, עוד כשאמו ארנה היתה בחיים, היינו יושבים אצלה על המרפסת.

אלו אנשים יוצאי דופן, שהאזור הזה מחסל אחד אחרי השני. מה יישאר בסוף? הליברמנים, הרבניות שלא משכירות דירות לזרים, החמאסניקים, הג'יהאדים, שיחגגו ביחד.

"חששתי שיכול להיות שיפגעו בו, כי יש אנשים שלא רוצים אמנות ומעדיפים על פניה רק שנאה והטפות. זה טראגי. ג'וליאנו חשב בצורה נאיבית שהוא יהווה גשר על האוקיינוס הזה של השנאה, אבל יש גבול למה שאנשים בודדים יכולים לעשות".

• השחקן והיוצר ג'וליאנו מר נרצח ביריות בג'נין
• ראש הממשלה הפלסטיני מגנה את רצח ג'וליאנו מר
• עדכונים נוספים גם בעמוד הפייסבוק של ynet
  

גם השחקנית גילה אלמגור, שעבדה לצדו בסרט "עץ הדומים תפוס", הביעה תדהמה וזעזוע. "זה טירוף. הדבר האחרון שעלה בדעתי זה שג'וליאנו ייהרג על אדמת פלסטין, ועוד בידי פלסטינים. זה נורא. הוא הלך בעקבות אמו, עשה עבודה תרבותית עם צעירים פלסטינים. אני עוד לא מעכלת את זה בכלל.

"לקחתי אותו ל'עץ הדומים תפוס' כשכולם אמרו לי לא להתקרב אליו, והוא היה נפלא, ממושמע וחביב על הסט. שלא לדבר על זה שאין היום מישהו כל כך יפה כמוהו בקולנוע הישראלי. ייקח לי עוד זמן לעכל".

השחקן לירון לבו, עמו שיחק ג'וליאנו בסרטים "כיפור" ו"קדמה", אמר ל-ynet: "הוא איש מדהים ושחקן מדהים. היינו חברים טובים שנפגשים מדי פעם למרות שבארבע השנים האחרונות לא היינו בקשר.

ג'וליאנו היה שחקן טוטאלי, כזה שנותן הכל או כמו שאומרים 'מתאבד על התפקיד'. תמיד היה תענוג לעבוד איתו.

"היתה בינינו חברות, נפגשנו גם מחוץ לשעות העבודה. כשהזמינו אותי לשחק בסדרה בערוץ 2 ששמעתי שהוא עושה את התפקיד הראשי בה, ביקשתי מהמבאי לשחק מולו. היתה לנו סצינה שהלכנו בה מכות, אבל עשינו את זה כמו מקצוענים. צר לי שכך זה נגמר. אני בעד תרבות ותיאטרון, וכואב לראות לאן זה הגיע. בשנים האחרונות אני בקשר עם אחיו ודיברתי איתו גם היום. מסרתי את תנחומיי והצעתי את עזרתי בכל דבר".

דביר בנדק, יו״ר איגוד שחקני המסך (שח"ם) אמר: "איבדנו היום דמות ייחודית ואמיצה, אשר ללא קשר לדעות פוליטיות ותפיסות עולם מדיניות כאלו או אחרות היה שחקן מדהים, ממקימי ארגון השחקנים וממובילי המאבק המתמשך למען התרבות ככלי לשינוי חברתי. ארגון השחקנים בישראל מגנה את הרצח המתועב ומבכה את מותו של ג׳וליאנו". 

"זה סוף העולם שהורגים אנשי שלום"

פרופ' אבי עוז, הישראלי היחיד שהוא חבר בוועד המנהל של תיאטרון החופש בג'נין והיה מורה של מר-חמיס, ובת זוגו, טלי יצחקי, חברים קרובים שביקרו תכופות בג'נין, קיבלו את הבשורה במהלך ביקור בתיאטרון אלמידאן החיפאי.

מר עם פרופ' אבי עוז וג'ודית באטלר בג'נין

בשיחה עם ynet אמרו: "אנחנו בהלם, אנחנו לא מאמינים שזה קרה, מבחינתנו זה סוף העולם, שהורגים אנשי שלום. ג'וליאנו הוא איש יקר ואחד המורים האהובים ביותר באקדמיה לאמנויות המופע שהקמנו בתל-אביב.

"בשעה אחת בצהריים קיבלנו הודעת טקסט, הוא רק חזר מבלגראד והיה אמור ללמד אתמול. ניסינו לארגן שיעור חלופי להיום, וזה לא הסתייע. ג'וליאנו כתב לנו: 'אל תדאגו, נתראה ביום ראשון'. ואנחנו כתבנו לו שאנחנו מחכים לו בכיליון עיניים. זה איום ונורא, פשוט אי אפשר לעכל. המפעל שהוא הקים בג'נין היה מפעל תרבותי אדיר".

יעל לרר, ממעגל החברים הקרוב של מר-חמיס ומי שהקימה ועמדה בראש "אנדלוס", הוצאת הספרים היחידה בארץ שהוקדשה לתרגום ספרות ערבית, אומרת: "איבדתי חבר קרוב. שותף לדרך לאורך הרבה שנים ושלא כמוני, הוא הצליח לגמרי לטשטש את הגבולות. כשג'וליאנו נרצח בג'נין, הוא לא נרצח בתור יהודי-ערבי, הוא נרצח על ידי מנוולים פלסטינים שרצחו אותו כפלסטיני שניסה לעשות שינוי בתוך החברה. הייתי רוצה לחיות במקום שבו יש אלפי ג'וליאנו, והנה האחד שהיה לי - נרצח.

"בשיחה האחרונה שלנו הוא אמר לי שאין יותר מקום לאנשים כמונו. אני חושבת שהוא צודק. זה ש'לוס' הפסיקה לעבוד זה כי אין לי מקום יותר בחברה שלי. ככה אני מרגישה. ככה גם הוא הרגיש. ג'וליאנו היה חבר שלי ומעבר לכך הוא עמד בראש הפרויקט היחיד שהיתה בו ממש תקווה. איזה עתיד מסריח יש למקום הזה עם פשיסטים מכל הכיוונים. זה עצוב. רק לפני כמה זמן הוא אמר לי: 'אם הייתי צעיר ב-15 שנה, הייתי עף מפה'. למה הוא לא עשה את זה? איך הוא מת ככה?"

"איש שלא ידע מה זה פחד"

ריאד מסארווה, מנהל תיאטרון אלמידאן, בו ביים מר-חמיס את "העלמה והמוות" אמר: "זו מכה קשה, אנחנו לא מבינים אפילו מה קרה. רק אתמול הייתי איתו ברמאללה, אחרי הצגה שביים, צחקנו ורקדנו. אמרתי לו שאני מזמין אותו לביים גם את ההצגה הבאה שלו אצלנו והוא אמר שה כבוד גדול עבורו.

ג'וליאנו מר-חמיס. לא האמין שזה יגיע לזה

"אני שואל מי עשה את זה. אנחנו בהלם. שנים שאני מחפש עוד אדם כמו ג'וליאנו. על מחצית השכר שלו ב'העלמה והמוות' הוא ויתר, כדי להעביר את הכסף להצגות לילדי ג'נין. מי יעשה את זה חוץ מג'וליאנו, איפה מוצאים עוד אחד כמותו?

"בשבוע שעבר הלכתי לראות את ההצגה שהעלה בתיאטרון החופש, 'אליס'.

היו שם המונים מילדי ג'נין והכפרים שבאו, והוא כל כך שמח, הוא היה פשוט מאושר. מי ימשיך את הפרויקט האדיר שלו שכל העולם הכיר בו?".

עאמר ח'ליחל, שחקן ערבי-ישראלי ששיחק ב'העלמה והמוות' בבימויו של מר-חמיס, ואף העביר סדנאות משחק, אמר: "אף אחד מאיתנו לא דמיין שזה יקרה. זה נכון שהיו איומים על התיאטרון, אבל להגיע לזה? לרצח? לא היה שום סימן לזה. בג'וליאנו לא היה פחד. הוא לא הכיר את המילה הזו. מאיך שאני מכיר אותו לאורך כל השנים, הוא לא העלה על דעתו שזה יגיע לזה. ומה עושים עכשיו?".

השחקנית והאמנית ראידה אדון אמרה: "זה יום שחור לכל אנשי התיאטרון. הרצח של ג'וליאנו נתן לי להבין שמה שלא נעשה, לא יקבלו אותנו, ערביי ישראל, לא הפלסטינים וגם לא הישראלים. אנחנו תיק כבד שאין לו מקום. זו האמת, שלא כל אחד מוכן לשמוע או לקבל אותה".

בהכנת הידיעה השתתפו אור ברנע וערן בר-און