מחובר

בגיל 26, דודו אהרון הוא אחד הפרודוקטים המובהקים של הצלחת הפופ הים תיכוני. ילד שנולד למציאות שבה הפלייליסט של גלגלצ הוא הקפה השכונתי שלו, והמילים קיפוח וגטו נשמעות כמו משהו שנלקח מספרי ההיסטוריה. אהרון עצמו רוכב על גלי ההצלחה שפקדו אותו בשנה האחרונה, אחרי שהוציא את אלבומו השלישי, ממצה עד תום את האהבה שהוא מקבל מהקהל ומנקז אותה אל מופע בהיכל התרבות, שניים בקיסריה (יום אחרי יום) והופעה אחת בומבסטית בהיכל נוקיה. בין היתר, הוא חוגג גם בצינורות המקובלים בז'אנר - שורץ בראש מצעדי ההורדות בסלולר ואוסף תארים בכל מצעדי הפזמונים האפשריים, בעיקר עם הלהיטים "תגידו לה" ו"כסף ואלכוהול".

אולי זאת הסיבה שלא מעט גבות הורמו כשאהרון בחר בעיצומו של גל ההצלחה המסחרר הזה, יום אחרי המופע בנוקיה ליתר דיוק, להשתתף בריאליטי הזמר המזרחי "חיים בלה לה לנד" (מבית קופרמן הפקות, שאחראים בין היתר ל"האח הגדול" ו"מאסטר שף"), שבמהלכו נסגרו כמה זמרים מזרחיים בווילה בלוס אנג'לס למשך חודש, והשתדלו להתחבב על שלל אנשי תעשייה אמריקאים בניסיון להגיע אל הפרס המיוחל - סינגל בחברת גפן רקורדס.

הקולגות שלו לווילה היו אביהו שבת (הבן של שלומי), ג'ולייטה, אלון דה לוקו וזהבה בן, שאף אחד מהם, עם כל הכבוד, לא קיבל לאחרונה טלפון מהמקבילה המוזיקלית של אראלה ממפעל הפיס, בזמן שהמספר של אהרון מככב אצלה בחיוג המהיר. "היו לי לבטים לפני שהחלטתי אם ללכת או לא. לעזוב לחודש את הארץ בפיק של ההצלחה זה אבסורד. אבל אני אוהב אתגרים", הוא מנסה להסביר את הצטרפותו למיזם.

זאת לא נשמעת לי כמו סיבה.

"רציתי לראות מה התרבות שם, מה הולך. לא כל יום אני שר מול המעבד של מייקל ג'קסון או המפיק של ג'סטין טימברלייק. בשבילי זה היה סוג של הארה. פתאום אני הולך בלוס אנג'לס ואף אחד לא מכיר אותי. זה החזיר אותי לסרט של ההתחלה. כאילו אחרי נוקיה אלוהים אמר לי, 'עכשיו תעריך את כל ההצלחה שלך'".

"פה פתאום קובי אפללו בא ומצליח, כי לא מסתכלים על הלוק ומעריכים את היצירה והקול" (צילומים: רונן אקרמן)

נדמה שגם לאהרון אין הסבר למה שנראה כמו החלטה ניהולית הזויה מעט, והפרח הצעיר הבין אותה קצת אחרי שנחת בעיר המלאכים. "בשבוע הראשון אמרתי, 'מה אני צריך את זה לעצמי עכשיו'. רציתי לעזוב והתקשרתי לאייל (מלכא, המנהל האישי - ס.ש), אמרתי 'זה אחלה קונספט, אבל זה לא מתאים לי. אולי טעיתי, לא קרה כלום'. הרגשתי שזה לא אני, ואני לא עושה מה שאני אוהב ולא נראו לי דברים שם".

מה עשית?

"התחלתי להשתגע שם קצת. זה סדר יום ואני לא רגיל, ואני רוצה לנוח ולא, צריכים לצלם. אז התחלתי להשתגע, לצעוק בבית, יאללה תשחררו אותי כבר".

מה אייל אמר כשביקשת שיוציא אותך?

"'שב על זה כמה ימים, אתה בסערת רגשות'. זאת חוויה לא פשוטה, אבל זה גם כדי שהמעריצים שלי יראו את הפן האנושי שלי, דודו אהרון בוכה, דודו צוחק. דודו פתאום מסתבך בחוויה מוזיקלית. כשמעריצים בנאדם חושבים שהוא מושלם. גם האנשים שהיו איתי חשבו שיבוא מישהו כמו טווס, ובסוף התוכנית אביהו אמר שהוא שמע דעות קדומות עליי שאני שחצן ומתנשא ולא רואה אף אחד ממטר, וזה ממש לא ככה".

אבל אהרון הבין מהר מאוד את חוקי המשחק ולמד לזהות סטאר קוואליטי, כפי שקוראים לזה שם, כשהוא רואה אחת. "אם אני עכשיו שופט ב'כוכב נולד', אני מזהה ישר את זה שהולך להיות כוכב גדול. זה לא נגמר בקול. בתרבות האמריקאית לא מקשיבים לקול. קודם תיראי טוב, אחר כך הקול שלך. אבל פה פתאום קובי אפללו בא ומצליח, כי לא מסתכלים על הלוק ומעריכים את היצירה והקול".

הוא נולד אחרי שתי אחיות להורים שעברו לא מעט טיפולים כדי להביא אותו לעולם. ילד שהתבקש למלא אחרי הרבה ציפיות, מה שמסביר את הקשר ההדוק שלו לאמא אהרון. הוא גר לא רחוק מההורים שלו, במגדל מפואר בשכונה חדשה בפאתי העיר רחובות, ובכל פעם שיש לו זמן, בתדירות של פעם ביום בערך, הוא הולך לבקר את אמו. "יש לנו יחסים של חבר וחברה, לא של אמא וילד", הוא מסביר.

אחרי שלושה אלבומים שרובם ככולם עסקו, כיאה לז'אנר, ביחסים שבינו לבינה, ביקשה אמא אהרון לפדות את הקופון והפצירה בבן יקיר לה דודו שיכתוב לה שיר. זמן קצר לפני כן פגש אהרון באירוע את נציגי שיכון הוותיקים של הז'אנר, ישי לוי, אבנר גדסי וחיים משה, והארבעה זימרו יחד את השירים הישנים שעליהם גדל אהרון. "ואז ישי לוי אמר לי, 'אתה כמנהיג של הדור הצעיר, תעשה שירים כאלה, שיהיה כמו פעם'. הוא אמר את זה כמו בליטוף כזה, וזה השפיע עליי".

הוא צודק, לא?

"המוזיקה של היום לא פחותה מפעם. גם אני עושה טקסטים קלילים ולצידם אני עושה שירים שהם יותר עמוקים, עם יותר מחשבה בטקסט. ישבתי בבית ואמרתי, 'עכשיו אכתוב שיר בטעם של פעם'. גם בשירים השמחים שלי אני משתדל שיהיו אמרות. 'הכל זה מלמעלה', זאת אמרה ואנשים קשורים לשיר הזה. אני משתדל בכל שיר שיהיה לי משהו לדבר ללב של הבנאדם".

אהרון רתם את שני הסוסים לעגלה אחת, וכתב לאמו שיר קצת יותר עמוק מהשירים הרגילים שתשמעו אותו שר. "לא עשיתי לה שיר 'אמא, תודה לך', כמו שכולם עושים", הוא מפרט. "עשיתי שיר שמדבר עליי כמובן, ועל התקופה שעזבתי את הבית לפני שלוש שנים, והיה לי קשה".

למה עזבת? אתה עוד צעיר.

"אני ילד גדול, צריך את הפרטיות. אמא שלי מאוד מכניסת אורחים ובשבת, כשהייתי הולך לנוח והיו באים מעריצים, היא היתה מביאה אותם אליי לחדר השינה. הייתי פוקח את העיניים ורואה מעריצים. אז החלטתי שהגיע הזמן שהם יבואו לבית אחר. בשיר כתבתי לה שלא עזבתי בגלל שרציתי, 'אל תכעסי כי כמו כולם אני גוזל שצריך ללכת, לצעוד אל העולם'".

הבקשה של ישי לוי, ליצור שיר קצת יותר מתוחכם ופחות שטחי, נשמעה הגיונית לאהרון כשהיא מגיעה מפיו, אבל מתכתבת עם אמירה קצת יותר בוטה, ששחרר לאחרונה יהורם גאון, שהתעקש שבז'אנר המזרחי יש גל עכור של "זבל שלא

 ברא השטן". כנציג הדור החדש והשבע של המוזיקה המזרחית, אהרון מרשה לעצמו להתנהל ברוגע ובנדיבות המאפיינים את מי שאין לו סיבה להיות מודאג. "קטונתי מלדבר על יהורם גאון", הוא מטעים באצילות. "לא נעלבתי אישית, פשוט הרגשתי שמיצינו את זה, כאילו. לפני חצי שנה נורית גלרון ואז שלום חנוך ואז מתי כספי.

"אני חושב שיש דרך להתבטא. זה סגנון מוזיקה, והנקודה היא לא אם אתה אוהב או לא, אתה צריך להתמודד עם זה כי זה מה שיש עכשיו. לפני כמה שנים ראיתי את משינה בפארק הירקון. לא גדלתי עליהם אבל אמרתי, 'כל הכבוד להם, עשו דרך'. אז למה עכשיו יהורם גאון לא יכול להגיד, 'כל הכבוד לדודו אהרון, בגיל 25 פירק את נוקיה? לא משנה אם אני אוהב את המוזיקה, כל הכבוד על הדרך'.

"בלוס אנג'לס הנגנים עובדים עם הגדולים ביותר, פתאום דודו אהרון בא, הם לא שואלים 'מי זה', הם התייחסו אליי כאילו עמדתי על הבמה עם סטינג, ופה... צר לי על הזלזול הזה ועל הדרך".

למה הוא אמר את זה?

"אין לי מושג. חשבתי על עצמי באותו רגע שהוא אמר את זה, אם הייתי עכשיו יושב בן 50 או 60, אחרי התהילה שלי, הייתי רואה דור אחר קם וצומח, ואני כבר לא מעניין אף אחד, יכול להיות שהוא אמר את זה מסוג של מרמור וחבל, כי הוא נכס צאן ברזל. חבל שדווקא הוא, שמזוהה עם הספרדים... אבל עזבי, זה כבר מגעיל אותי הקטלוגים האלה. לא יכול לשמוע את זה יותר. אני מקיא את זה".

אם עכשיו הוא אומר לך בוא נעשה דואט, אתה עושה איתו דואט?

"אני מזמין אותו שורה ראשונה לנוקיה ושיגיד לי מה הוא חושב אחרי 90 דקות שהקהל שר מילה במילה, ומי יודע, אם הוא ייפתח ויקשיב, אולי הוא יאהב".

איכשהו קשה לי להאמין.

"היו אמנים שלא יכולתי לשמוע והיום אני מקשיב להם באוטו והם בשבילי יוצרים גדולים. קרן פלס פעם לא גירתה אותי, הקשבתי בכל זאת, ואז פתאום אמרתי יש משהו, והיום בפלייליסט שלי זה קרן פלס עם אלי לוזון וציון גולן".

אז דואט היית עושה איתו?

"גם דואט. באהבה".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"