שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    על חלומות נוסטלגים אין משכנתא

    "דור הוא משורר היודע להתעלס עם נוף, להסתתר בשורשיו, לטפס על גבעוליו ולסחוט מצוף פרחיו את הדיו השירי שלו". המשורר רוני סומק, על החדש של משה דור: "בשבח השנאה"

    גיאוגרפיה ואהבה הם שני הדגלים המתנופפים ברחבת מגרש המסדרים בו מצעיד משה דור את שירי "בשבח השנאה".

    גיאוגרפיה כיוון שמשה דור הוא זה שהשריש את המונח "שירה ילידית", וכבר נאמר לא פעם איך כמעט בכל שורה שכתב, אותו טבע יכול להיות גם סיסמוגרף נפשי וגם סיסמוגרף פיזי. דור הוא משורר היודע להתעלס עם נוף, להסתתר בשורשיו, לטפס על גבעוליו ולסחוט מצוף פרחיו את הדיו השירי שלו.

     

  1. בואו להתעדכן בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet
  2. הצטרפו לעמוד של ynet תרבות בפייסבוק


     

    משה דור מביא את האהבה בספר הזה למצב הצבירה המאוחר שלה, אהבה המתרפקת על קילומטראז' הנוסטלגיה. "הה, הנשים אשר אהבתי", הוא כותב בשיר "נשים": "אלו ששברו את לבי/ ואלו שמלאוהו עדנה ושמחה, משתדל להתוות/ ולו גם במעומעם את פניהן, שדיהן, ערוותיהן,// ריחן, אבל ים שוטף בינינו, הרים יורקי אש,/ ערפל מחתל את שמותיהן". דור מערבב את הקיטלוג (פנים, שדיים, ערווה, ריח) עם הקונצרט הגדול של מאסטרו טבע (ים, הרים, ערפל, אש). האישה הופכת להיות, האישה הגדולה מן החלומות, ועל חלומות נוסטלגיה לא משלמים משכנתא.

     

    דור מדלג מיבשה ליבשה - והנדודים, אם לצטט את אלתרמן, הופכים להיות מולדת. זוהי מולדת שבה שתי גיאוגרפיות כל כך שונות מסומנות על מפה אחת. מצד אחד נהרות הזורמים מזרחה או מערבה (בשיר "הפרדות") או: "מכונית חולפת המתעטפת במוסיקת הרגאי/ כברשת הסוואה", (בה"הלילה שמעתי"). מצד שני עומדת תל אביב אליה מצמיד המשורר, "את הסטטוסקופ של/ שירתו אל חזה האספלט שלך" (ב"נידחים"). במלים אחרות:סוף מזרח וסוף מערב פורצים כאן בהורה סוערת.


    זו ארץ ישראל שלי הממאנת (צילום: index open)

     

    ואם צריך להניח בקדמת חלון הראווה שיר אחד שיסמן את קו הזינוק לקריאה בספר היפה הזה הרי שזהו ,לטעמי, השיר "פרג":

     

    "בשדה השלף של הלב צמח

    פרג בודד. הביטו בו,

    חקקו את גבורתו על

    לוח לבבכם: יחיד, אדום,

    זקוף אף כי אינו יודע

    אם או מתי יכלה מעולמו

    של הצומח. אכן, זו

    ארץ ישראל שלי הממאנת

    לעבור מן הממש אל

    הספרות:פרג בודד

    בשדה השלף של הלב."

     

    הפרג צומח במקום הכי אינטימי, "בשדה השלף של הלב". קיומו שנוי במחלוקת,
    ולכן הוא גם מטפורה לארץ שנשארה גיבורה וזקופה בנוף זכרונו של המשורר. אז מה נשאר? למחוא כפיים לפריחתו של אותו פרח ולא לתת לו להימחק ממגדירי הצמחים של הארץ הזאת.
  3.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דור. אהבה המתרפקת על קילומטראז' הנוסטלגיה
    צילום: אשר שמש
    לאתר ההטבות
    מומלצים