"אני קיצוני בכל מה שאני עושה"
עשר שנים אחרי שפרץ לעולם המוזיקה, מוציא סאבלימינל אלבום חדש עם יותר פופ מראפ. בראיון ל-ynet הוא מספר על הקרע עם בני משפחת תאקט ("לא יכול לקרוא להם חברים") וטוען: "מאז שלקחתי צעד אחורה בסצינה, אין מי שימלא את החלל"
"כולם אמרו לי שאתה עוד תיעלם, אבל אני ידעתי שאנחנו נתקדם, אם אתה לא בדיל, אני לא חותם, תראה שנהמם את ישראל, עוד נהמם". סאבלימינל, מתוך "יותר מחבר", 2001
השיר הזה היה ההיכרות הראשונה של הקהל הישראלי עם קובי שמעוני, משוחרר טרי מצה"ל שחלם לכבוש את המדינה בעזרת ראפ, המוזיקה שליוותה אותו כל חייו. בשיר מספר שמעוני על ההיפ-הופ כחבר הכי טוב שלו בעולם.
החלום הגדול התגשם מהר יותר מששמעוני שיער. שנה וקצת אחר-כך, יחד עם יואב "הצל" אליאסי והחברים מחברת התקליטים שלו "תאקט", הגיע עם שם הבמה סאבלימינל לכל פינה במדינה, בעזרת להיטי ענק כמו "התקווה" ו"פרחים בקנה". נראה היה שהראפ הישראלי בראשות שמעוני נמצא כאן לתקופה ארוכה. אבל כמו שזה בא בבום, כך זה גם נעלם.
ההיפ-הופ הישראלי נחנק כיום איפשהו מתחת להריסות. למרות ראפרים מוכשרים וחדשים, עדיין, כבר יותר מעשור ש"הדג נחש", מוקי ושב"ק ס' ושמעוני הם היחידים שעוד איכשהו מנשימים את הסגנון בישראל.
אבל גם שמעוני (31), שבנה בזכות כישוריו אימפריה של ממש, נשמע שונה מאוד באלבומו החדש "Jew-Niversal" מנקודת הפתיחה לפני עשר שנים. האלבום מלא במוזיקת פופ ואלקטרונית וכמעט אין זכר לראפ השורשי בו היה כל כך מאוהב כנער מתבגר.
סאבלימינל. "מתגעגע לאמון האינסופי באנשים" (צילום: פיני סילוק)
"אם היית שואל אותי לפני עשר שנים, הייתי אומר לך שזה יקרה", אומר שמעוני בראיון גלוי לכבוד החג, "זה תהליך שקורה בכל דבר ובכל מקום. את השנים 2001 עד 2004 אני זוכר טוב כי עשיתי בממוצע 26 הופעות בחודש. כשהלכת לקנות בגדים בשוק זה היה בגדים של היפ הופ וכל הפרסומות היו עם היפ הופ. למה זה גרם? כל אמרגן של מזרחית שהיה לו שכן עם כובע הפוך אמר, 'בוא ילד היפ הופ, תעשה דואט ונוציא את זה לרדיו'".
ומה קרה לראפרים?
"הרוב המוחלט שיצא החוצה לא היה טוב, ואני אומר את זה בתור מאזין. יש הרבה מאוד ראפרים טובים, אבל היו מלא שהביאו משהו ממש גרוע. אני לא אגיד את השמות שלהם, כי גם לא יזכרו אותם. כשאתה מקבל יותר מדי, זה מתחיל להגעיל אותך".
ואיך זה גרם לך להרגיש?
"מעולה. מההתחלה הייתי יותר גדול מהיפ הופ. בשיר אחד ידעתי להגיע לילדים בני ארבע ולמבוגרים בני 80, לחבר'ה שאוהבים מזרחית ולחבר'ה שמתים על היפ הופ כבד. אני בכלל לא מכניס את עצמי בתוך המשוואה הזאת. היפ הופ זה מה שאני הכי אוהב לעשות והנה הוצאתי את האלבום החדש שהוא כללי ויש בו המון סוגים של מוזיקה. אבל אני עומד להוציא אלבום שהוא יותר מחתרתי לקהל של ההיפ הופ, שאני רוצה לתת לו את הדברים האמיתיים שלי מהלב".
סאבלימינל ביום חתונתו. "את החלום שלי הגשמתי" (צילום: קרן נתנזון)
הוא מגלה שאלבומו הבא, שבו לדבריו יחזור לשורשים, יהיה אלבום שיכוון לשוק הבינלאומי. "עד עכשיו לא הייתי מוכן לחשוב על זה", הוא מספר על הצעד, "והאלבום החדש הוא איזשהו הצהרת כוונות. אמנם האלבום ישראלי, אבל יש לי רצון ללכת מעבר לים. אני עדיין פה. עדיין הכי חשוב זה הלב, הבית, הגרעין הקשה והקהל שלי שלא קיבל ממני אלבום חמש שנים. עכשיו אני עומד לתת התקפה אחת ולראות איך זה עובד שם. הגעתי כבר לגיל 30, הגיע הזמן לנסות".
"אין עבריין שהוא לא סלב"
שמעוני טוען כי ישראלים המצליחים מעבר לים זוכים ליחס מזלזל דווקא בישראל. "יש ישראלים מצליחים בכל העולם, אמני מוזיקה אלקטרונית, שאם תראה את הלו"ז שלהם, לא תאמין איך הם מגיעים בכלל ממקום למקום עם המטוס, זה לא הגיוני. הם מופיעים במגרשי כדורגל ואתה לא יודע מי הם בכלל. הם לא כוכבים פה וכואב הלב.
"לצערי אחד הגדולים ביותר הוא טל הרצברג והוא הלך לעולמו לפני כמה שבועות. אין אמן רציני בארצות הברית שלא בכה בגלל שהאיש הזה נפטר. מעבר לזה שהוא היה כזו נשמה גדולה, הוא גם עבד עם כולם. מליידי גאגא עד סנופ דוג. מישהו פה פרגן לו?
עם חברי תאקט. "לא יכול לקרוא להם חברים" (צילום: ארז ארליכמן)
"אז מי הכוכבים של בני הנוער? מי המודלים לחיקוי? כל הדמויות הרעות. אין עבריין במדינת ישראל שהוא לא סלב, עושה צחוק מכל העולם ואמא שלו, נכנס חינם למועדונים וכל ילד רואה אותו בשכונה נכנס עם ג'יפ לתוך הווילה שלו. אז מה הילד ירצה להיות, שוטר? יש הרבה דברים שצריך לשנות ולטפל בהם. עד שזה לא יקרה, שום דבר לא ישתנה. אין גם מי שיטפל כי התקשורת אונסת אותם עלינו כל הזמן. אנחנו חייבים בתור עם לעשות משהו.
"כשאני עושה הופעות בארצות הברית ומוכר 16 הופעות מראש, כל מופע עם 2,000-3,000 איש, כל הדבר הזה זה לא אייטם מספיק בשביל שבאיזשהו עיתון במדינת ישראל יכתבו על זה. אז אני והצל המצאנו סיפור מטומטם שעצרו אותנו במכס כי הבאנו איתנו הרבה נעליים וחשבו שאנחנו סוחרים שמבריחים נעליים, אבל אז שיחררו אותנו כי ראו שהכל באותה המידה. השקר הזה היה בכל עיתון במדינת ישראל, בכל מקום. זה אומר לך מה זו התקשורת הישראלית".
ובחזרה למוזיקה. האלבום החדש שלך מאוד שונה מהאלבום הראשון, "האור מציון".
'הוא גם מאוד דומה. 'האור מציון' היה הכי מעודכן שיש לשנת 2000. החדש הכי מעודכן לשנת 2011. היום, אם תחפש את הראפרים, תמצא אותם ב-'MTV דאנס'. אתה רוצה לשמוע מוזיקת רוק? בתוך הרוק יש לך ראפר ודי-ג'יי שעושה סקרצ'ים.
משימה: להחזיר את ההיפ הופ למדינה
"אצלנו בארץ הכל איפשהו נתקע", ממשיך שמעוני, "יש דברים חדשים והם לא מגיעים אלינו, רוק ישראלי נשמע בן ארבעים. בהיפ הופ הישראלי שעשו אחרי שעברתי אל אחורי הקלעים, כולם המשיכו תכל'ס לחקות את מה שעשיתי, שזה אולי מאוד רלוונטי לשנת 2000, אבל הרבה השתנה מאז.
"אני איש העסקים שמפעיל כל מה שזה לא יהיה" (צילום: ענת מוסברג)
"בסופו של דבר, אני האיש הכי מבוגר בסצינה. אני איש העסקים שמפעיל כל מה שזה לא יהיה שם. כבר חמש שנים מעורב מאחורי הקלעים בהפקות של מי שאתה לא רוצה, במזרחית ובמוזיקה אחרת. אני מפיק אמנים ומנהל ארבעה אולפני הקלטה. אז לקחתי צעד אחורה ונשאר חלל שאף אחד לא יודע למלא אותו.
"עכשיו אני חוזר בענק ויש לי משימה להחזיר את ההיפ הופ למדינת ישראל. אני היפ הופ, נולדתי היפ הופ ואמות היפ הופ. יש כל כך הרבה מוזיקת היפ הופ טובה בישראל וזאת אחת הסצנות הכי גדולות בשטח".
אבל לא שומעים עליה.
"כי אין מי שיבוא ויעשה את זה נכון עסקית. החבר'ה כולם יותר מדי ב'גוד ווייב'. כל יום בתל אביב שישה מועדוני היפ הופ נפתחים ומפורקים, אבל אתה לא תשמע את זה לא ברדיו ולא בערוץ 24, כי מה לעשות שאנחנו במיוזיק ביזנס וצריך לדעת לעשות את זה. לנו יש את הפלטפורמה הזאת שנקראת 'תאקט'. היא מחוברת טוב לכל מקום ויודעת לעשות את העסקים האלה".
וגם היא מאוד השתנתה. התחלתם בתור משפחה עם הרבה ראפרים, כמו שי 360 והצל. היום אתה די לבדך. אתה מתגעגע למשהו מהתקופה ההיא?
"אני מתגעגע לחברות ולאמון האינסופי שהיה לי באנשים וההרגשה הזאת של הצוות והביחד. לא ידעתי להגיד 'אני'. אם תשמע את כל הראיונות שלי או תקשיב לטקסטים של כל השירים שלי בהתחלה, תמיד זה היה 'אנחנו'. לקחתי קבוצה של חבר'ה שהיו החברים הכי טובים שלי. אחד היה רולה - נהיה מאבטח, אחד היה לו אוטו - נהיה נהג, אחד בא מחו"ל עם מוזיקה - נהיה די ג'יי. כך בניתי משפחה.
"היינו בשיא ההצלחה וכל מי שהיה לידינו זכה בן רגע לכתבות ולעשרות אלפי מעריצים וטירוף שבעצם לא נבע ממנו, אלא בעיקר ממני. החבר'ה פיתחו מניירות של סופרסטארים ואמן בשוק קטן כמו ישראל לא יכול להצליח ככה. היום אני לא יכול לקרוא להם החברים שלי. הפכתי להיות הבוס שלהם ואחר כך הפכתי אולי למישהו שקצת מקנאים בו. בשורה התחתונה, מאוד התרחקנו.
"התבגרתי וגיליתי שעם כל הרצון הטוב, אי אפשר לערבב בין חברות לעסקים. אני יכול לפחות לבשר על אחד שהצלחתי לתפוס בזמן, איציק שמלי (הזמר הצעיר איתו ביצע את הלהיט 'טורו' לפני כחמש שנים - א"ב), שאני אוהב ומעריץ כאמן וגם כחבר. אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה".
אתה מתחרט על הערבוב הזה?
"ממש לא. כי הגשמתי את החלומות שלי. אני בטוח שלכל אחד מהם הגשמתי כמה וכמה חלומות. אבל את החלומות שלי הגשמתי".
השתתפה בהכנת הכתבה: שחר כהן
