שעתו היפה

את הרגע הזה לא אשכח לעולם: 21 באפריל, 1991. לפני 20 שנה. לימדתי סמסטר אביב באוניברסיטת סאות'רן קליפורניה, וקבלתי הודעה שמתקיימת מסיבת עתונאים חשובה ביותר בפורום שבלוס אנג'לס. מה כבר יכול לקרות ב-2 אחה"צ? איזה מאורע מצריך את משרד התקשורת לפתוח את הפורום לכמה מאות עתונאים, ועוד איזה אלפיים 'אורחים'?

ואז אני רואה את מג'יק מתיישב בשולחן הראשי עם באס, הבעלים של לוס אנג'לס לייקרס, ושאר הנהלת הקבוצה. איתם גם כמה רופאים שהגיעו עם הגלימות הירוקות של חדר ניתוחים. ללא הקדמות מג'יק ג'ונסון החל לדבר אלינו ישירות. כשמיד אמר ללא כל הקדמה שנגיף HIV נמצא בדמו לא קלטתי לרגע במה מדובר. הייתה זו פצצה תקשורתית כה אדירה שכולנו ישבנו מאובנים.

"מאות מיליונים ברחבי העולם נבהלו". ג'ונסון בשנות השמונים (צילום: סטיב ליפובסקי)

אני זוכר ששמעתי אז את השעון כאילו מתקתק. ג'ונסון תיאר את מצבו בשפה צחה, בחיוך ובאלגנטיות מעוררת פליאה, לא יכולתי שלא לחשוב ולדמיין... שנתיים ... יום... דקה... שנייה לסיום, ואז אראה שוב את "מיסטר מיקרופון" צ'יק הרן, השדר האגדי של לייקרס בטלוויזיה, צורח: "מג'יק ווינז דה גיים! מג'יק ווינז דה גיים!" והוא יבריא ויעשה שוב את הלא יאמן. כמה פעמים עשה זאת? כמה פעמים לקח מצב בלתי אפשרי והפכו לניצחון בשניה האחרונה? הרי לא סתם קוראים לו מג'יק.

אבל החיים זה לא כדורסל, ואז ידענו שאם לא תהיה פריצה דרמטית במדעי הרפואה, עלול האתלט הגדול ביותר של שנות ה-80' להיכנע למחלה של שנות ה-90'. ניצחון, חשבנו אז, לא יהיה כאן. הווירוס הנמצא בדמו, שיתפתח למחלת האיידס, הוא לא משחק כדורסל. הוא יביא למותו של ג'ונסון. זאת ידע אז כל העולם, וזה בדיוק הדבר שכה קשה היה לעכל.

יותר מהמסירה מאחורי-הגב לג'יימס וורת'י שניצחה את הפלייאוף, יותר מה"בייבי הוקשוט" שקברה את סלטיקס, ויותר מקליעת 17 המטרים נגד יוטה – תמיד אזכור את מג'יק בזכות ראיון שנתן לי בתחילת עונת 1981 בחדר ההלבשה של לוס אנג'לס לייקרס בניו-יורק. הוא היה כבר אז כוכב-על, אחרי המשחק השישי המפורסם בפילדלפיה בפלייאוף 1980, כשהוא משחק בכל התפקידים האפשריים, קולע 42 נקודות ומביא אליפות ללייקרס כמעט לבדו. הוא היה אז כוכב שביט שחתם על חוזה של 25 מיליון דולרים ל-10 שנים – סכום מטמטם חושים אז – ואני, עיתונאי ישראלי לא מוכר, ניגשתי אליו בדחילו ורחימו וציפיתי לשלוש-ארבע דקות איתו מקרה הטוב.

ישבנו שם יותר מחצי שעה. רק הקריאה של מאמנו הקימה אותו. במקום שאראיין אותו הוא בעצם ראיין אותי. במבט מלא בינה ובעיניים בוחנות ופיקחיות רצה לדעת יותר ויותר על ארץ הקודש. "מה הבעיה שם? מה זה בדיוק 'פלשתינאים'? מה זאת רצועת עזה?"

זהו מג'יק. חיוך שופע, הגורם לחדר עיתונאים שלם לחייך אתו, עיניים נוצצות, מבט נבון. יתן מזמנו גם לעיתונאי הזוטר ביותר ויחלוק כבוד לכל קבוצה, במיוחד כשהוא מכיר בנחיתותה. כשמכבי ת"א שיחקה נגד לייקרס שנה לפני כן ב-1990, הוא אמר לי בחדר ההלבשה של לייקרס בלוס אנג'לס אחרי ניצחון באיזה 20 נקודות הפרש לטובת לייקרס, "הישראלים האלה! גוד סייב מי! גמרו אותי. אחד המשחקים הקשים ביותר שלי!" וכאן באה קריצה וההמשך: "מה הפלא? הם החיילים הטובים בעולם!"

חזרה למחלה. כשרופאיו גילו לו שהוא נושא את הנגיף, נדרשו לו בדיוק חמש דקות לעכל את הבשורה הקשה, ואז התאושש ושאל את רופאיו: "או. קיי. מה עושים עכשיו?" הוא מיד תקף את הבעיה כפי שתקף כל יריב על הפרקט, באומץ, בדרך מעשית, העיקר להגיע למטרה. הוא היה שותף להחלטת הרופאים להתחיל את הטיפול מיד עם תרופת AZT המאיטה את התפתחות הנגיף למחלת איידס. AZT גאל אותו ממחלת האיידס משך שנים, עד שהתרופה הוחלפה לתרופות היותר מודרניות של היום.

היום, הרוב הגדול של נשאי הנגיף מצליחים לחיות חיים ארוכים עם הנגיף מתגלה מוקדם והנשא מקבל את הטיפול הנכון. אבל אז זה היה כמעט פסק דין מוות. למזלו של מג'יק, הנגיף נמצא מוקדם והתרופה AZT רק אושרה אז, והוא בין הראשונים לקבלה.

העולם כולו הוכה אז בתדהמה. הודעתו של מג'יק גרמה למיליוני ילדים ונערים בעולם להתעניין בסוגיה. איידס? מה זה איידס? שאלו ילדים את הוריהם. המחלה הגיעה פתאום לסלון של כל בית בעולם בו מצויה טלוויזיה. מאותו רגע ממש, כבר אין זו מחלה של מסוממים והומוסקסואלים בלבד. החולה הפעם הוא איש משפחה, נשוי, גיבור החלומות של כל ילד בעולם הכדורסל.

עיתון ספרדי כתב שההרגשה היא כאילו מישהו שפך מי קרח וכיסה את העולם כולו. בטוקיו, על עמוד שער שלם, כתבו רק מילה אחת: "טרגדיה". בשבדיה – מדינת כדורגל והוקי-קרח, אבל לא כדורסל – כתב העיתון המוביל שהעולם כולו בהלם. מחלת האיידס קיבלה אז פנים חדשות: כבר לא עונש על דבר רע שעשינו, אלא מחלה – אולי מגיפה – העלולה לפגוע בכל אחד מאתנו. ילדים שואלים אמהות מה זה וירוס, איך נדבקים ומה הטיפול. למרות שמג'יק לא נדבק בגלל קיום יחסים הומוסקסואלים, הורים היו חייבים לדבר אז עם ילדיהם על סקס לא מוגן, אבל גם גם על הומוסקסואליות וסמים.

מאז תחילת השבוע, שבו הודיע על מחלתו עלו מניות חברת קרטר-וואלאס ב-35%. זוהי החברה המובילה בייצור קונדומים. חנויות בכל רחבי המדינה דיווחו על מחסור בקונדומים. מג'יק דיבר מיד על "מין בטוח", והעולם התעורר למציאות חדשה. פנויים ופנויות, נשואים שסטו מהבלעדיות של המסגרת לה התחייבו, צעירים בתיכון, זקנים בבתי אבות שעדיין לא נפרדו מהחיים ומנעמיהם, כולם עוסקים בחישובים: "עם מי? כמה? מתי? מה הסיכויים שגם אני נושא את הווירוס?"

הסנטור לשעבר ביל בראדלי, שהשיג עם ניו-יורק ניקס שתי אליפויות, אמר אז: "לגבי דידי, מג'יק הוא השליח מלמעלה. כאילו אלוהים חיפש מושיע למגפה, וזה הייעוד שמצא למג'יק, האדם היחיד המסוגל להעביר את המסר כך שכולם יקשיבו. כמו שמייקל ג'ורדן גרם לכך שכל נער ירצה לנעול 'אייר ג'ורדן' או 'נייקי', מג'יק הוא זה שיגרום לכך שכל נער ידחוף קונדום מקופל ל'נייקי' שלו".

כפי ששינה את הקונספציה של משחק הכדורסל מאינדיבידואלי לקבוצתי, כך הוא שינה בעצמו ממש, ויותר מכל אחד אחר, את כללי המשחק המיניים. כי למרות שהיו אז כבר כמה מפורסמים שנפטרו מאיידס, כמו רוק הדסון, איש מהם לא היה מפורסם ואהוב כמוהו. כתוצאה ישירה ממקרה מג'יק, מאות מיליונים ברחבי העולם נבהלו, והאפקט נישאר עד היום. מרפאות לבדיקות איידס נעשו מפוצצות. מאות אלפים החלו להתקשר ל"קו החם" שנפתח בכל עיר, כאילו עד אז לא היה איידס בעולם.

לי, כמו למיליוני מעריציו, קשה היה לתאר את מג'יק חולה, חסר אונים, שבר כלי, שלד אדם, כפי שחולי האיידס הפכו באותם ימים. מג'יק התגלה כאדם אמיץ ביותר. בתוכנית הראיונות של ארסניו הול אמר מג'יק: "אני לא פוחד למות. חייתי את 32 השנים הטובות ביותר שאדם יכול לחיות. כל זמן שיש לי חברים ואשה אוהבת, אני בסדר". אבל הוא הוסיף, "בכדורסל למדתי שאין דבר כזה להיכנע לפני הסוף. אתה משחק עד השניה האחרונה בתקווה לנצחון, ואם לא נצחון, לפחות לתת קרב הוגן. גם כאן אני לא מתכונן להיכנע. אלחם עד הסוף".

שאלנו אז: האם מסוגל מג'יק לנצח את המחלה? לא היה מקום לאשליות. אך מג'יק לא נתן לאיש לרחם עליו. הוא יכול היה להיעלם, כמו שעשה רוק הדסון במשך שנתיים, אך הוא בחר אחרת. בחיוך אחד למצלמות הטלוויזיה הוא הצליח לשנות את התווית שדבקה במחלה. כמו שלקח משחק שלא היה הרבה יותר מסיטי-גיים, משחק שכונתי, והפכו למשחק גלובאלי – כך הוא היה הגורם החשוב ששינה את התייחסות הממסד הרפואי למחלה. הוא הפך לדובר האיידס של יונ"יסף, טס להרצאות וביקורי חולים בארצות אפריקה הסובלות ממגיפות איידס יותר מכל מקום אחר בעולם, הפך למסביר לאומי ובינלאומי. בינתיים הוא חי, ממשיך לתרום בכסף ובדוגמה, וממשיך להיות אחד הדוברים הראשיים לסקס מוגן. מכל הרגעים הגדולים שנתן לנו על מגרשי הגדורסל, זוהי שעתו היפה ביותר.