מתחילים מחדש

האביב הוא זמן של התחלות חדשות, היבול נובט ועולה מעל פני האדמה, הפרחים פורחים ונדמה שהכל מתחדש לאחר תרדמת החורף. האביב הוא ראש השנה האסטרולוגית, חזרה אל מזל טלה, שמביא עימו דינאמיות ואנרגיה רבה, כך שאנשים רבים מרגישים שיש להם את הכח לפרוץ קדימה. במקומות רבים זמן האביב הוא לניקוי בתים, לאחסון או ויתור על רהיטים ישנים או על פריטים שכבר אינם בשימוש, מה שנקרא "פסטיבל הניקיונות". אצלנו בתאריך ט"ו בניסן חוגגים את פסח, הנקרא גם חג האביב. השם חג האביב מעיד על המשמעות החקלאית של חג הפסח, שבו מתחילים את קציר התבואה הראשון. בתורה מכונה חודש ניסן "החודש הראשון" וכן "ראש חדשים", כיוון שבו הייתה יציאת מצריים והחודשים נמנים ליציאת מצריים.

בתקופות מוקדמות יותר, כאשר השתמשו בלוח השנה היוליאני (שהוא הגרסה המוקדמת של לוח השנה הגרגוריאני המקובל ברוב העולם), יום השוויון, היום ה-20 ליום ה-21 בחודש מרץ, סימל עבור רבים את ראש השנה. יום חג זה תיאר את הפריון, את החיים החדשים וההתחלות. במהלך השבוע שקדם לחג, רשמו אנשים את מעשיהם על נייר ואחר כך שרפו אותו, על מנת להתנקות מהעבר ולפתוח את השנה ברגל ימין. בימינו, ישנן עדין תרבויות אשר חוגגות ביום השוויון האביבי את תחילתה של השנה החדשה, כמו הבהאים, הזורואסטרים והפרסים. ביפן, שני ימי השוויון, במרץ ובספטמבר, הם יום חג לאומי. מלבד חג פריחת הדובדבן שחל בתקופה שמסוף חודש מרץ, נחגגים ביפן פסטיבלי אביב, בהם מתפללים למען מזל ושלווה בשנה החדשה.

חודש מאי קרוי על שם האלה הרומית העתיקה מאיה, אלת האביב והפריון, והימים הראשון והחמישה-עשר בו הוקדשו לה. לחגיגת האביב קשורה גם פלורה, אלת הפרחים. פסטיבל פלורה, Floralia, התקיים בסוף אפריל או תחילת מאי, זה פסטיבל פגאני שקידם בברכה את תחילת העונה שמביאה חמימות וצמיחה.

במשך מאות ואלפי שנים, חוגגים את האחד במאי כחג טבע פגאני, או כחג האביב הקלטי. על פי המסורת הקלטית העתיקה, יום האחד במאי הוא יום מפנה האביב ומדובר בפסטיבל עונתי, הנחגג בטקסים מרהיבים, העוסק באביב, תחייתה של צמחייה לאחר מותה בחורף, כך שזהו למעשה החג של כל הדברים הירוקים בטבע.

ההשערה שחגיגות תחילת הקיץ נחגגו באחד במאי ולא מאוחר יותר, כיוון שזו התקופה שבה הבקר נשלח לרעות בשדות המרעה בהרים, ממש כפי שליל כל הקדושים (Halloween), ליל ה-‏31 באוקטובר, היה יום לפני שבו הבקר חזר לשדות המרעה הנמוכים. למרות שמועדים אלו אינם אסטרונומיים באופיים, אלא יותר חקלאיים, הם נתפשו כתחילת הקיץ ותחילת החורף.

פסטיבל האביב

החגיגה המקורית נקראה Beltane. מדובר היה בחג שכלל טקסים דתיים והוקרה לאלים ולאלות, המבוגרים סיפרו סיפורים על המטמורפוזה, השינוי, זקנת החורף ואביב נעורים. כחלק מהטקסיות, היה נהוג עד סוף המאה ה-‏18 להדליק באחד במאי מדורות שנקראו Beltane Fires. כמו חגים קלטים אחרים, גם חג זה נחוג במקומות גבוהים, על הרים וגבעות, האש כובתה מדי ליל והייתה נדלקת שוב באמצעות מתקן שגרם לחיכוך ולבעירה מחדש. לאש המתחדשת התייחסו כאש המגיעה ישירות מהשמים, וככזו היא נחשבה לבעלת תכונות הגנה מפני כישוף ומחלה. כמו כן, היה נהוג להכין זרי פרחים מתירס ולתלות אותם על הדלתות, שם הם נשארו תלויים עד לשנה הבאה. זרי פרחים הושלכו גם לתוך מקורות מים ולמעיינות, ובארות קושטו בהם. על שיחים ועצים תלו סרטים או פיסות בד כסגולה והגנה, ונהוג היה לתלות פיסות של בד מבגדים של אנשים חולים מתוך אמונה שאנרגיית ההתחדשות של הטבע תביא עימה רפואה.

באנגליה וסקוטלנד, לאחר הצתת המדורות, היו שרים ורוקדים סביבן, ואופים על הגחלים עוגה, אותה היו מחלקים לחלקים שווים ואת אחד החלקים היו משחירים בפחם, ומכניסים את כולם לתוך כובע. לאחר מכן היו מחלקים את העוגה לחוגגים ומי שקיבל את החתיכה המושחרת, נתפס בידי אחרים, שהעמידו פנים שהם משליכים אותו אל האש. במקרים אחרים, הקורבן היה נדרש לדלג מעל לאש שלוש פעמים ובמקומות רבים, בימים שאחרי הטקס היו הסובבים מדברים עליו כאילו מת באירוע.

בסקנדינביה נהגו לשרוף בובות שונות, בגרמניה נקרא החג Walpurgis, על שם קדושה אנגליה, אך כנראה שמקורו של החג קדום יותר ומגיע מהתרבות הויקינגית והוא גם נתפש כליל המכשפות, בו הן חוגגות ונמצאות בכל מקום, ולכן יש להדליק מדורות להרחיקן.

כמו לתרבויות עתיקות רבות, לקלטים הייתה הערכה מקודשת ועמוקה להיבטים שונים של הטבע, לידה מחדש, מסתורין, פוריות וחיבור ליסודות האדמה, המים והאוויר. כאשר מתבוננים על זה בראיה עכשווית, התרבות הקלטית התפתחה על הבנה אקולוגית עמוקה שמכבדת, את החיבור בין העולם הגשמי לבין העולם הבלתי נראה, הרוחני, בעת ובעונה אחת. במשך דורות רבים, היו רוקדים סביב עמוד מאי, שנוצר בדרך כלל מענף עץ גדול והזכיר את הנביטה. העמוד היה מוצב בערב שלפני הראשון במאי, וסימל את הכבוד וההוקרה לעונה הפורייה, האביב. הריקוד סביב העמוד המקושט בפרחים ובסרטים הקשורים אליו, הנארגים לצמות סבוכות, נחשב לטקס הכרת תודה לאימא טבע ולעתים קרובות אף התייחסו אליו כאל טקס חיזור. נשים נהגו לרקוד סביב המוט ולשיר שירים ולעתים קרובות לקחו על עצמן את ההובלה וחיזרו אחר הגברים.

לקלטים גם היה קשר מתמשך עם אנשי עולם הפיות, השדונים והגמדים. במשך מאות שנים, חוקרי טבע שונים ופולקלוריסטים, זיהו מאות מינים שונים של פיות. מבחינה ויזואלית, היצורים הללו יכלו לקבל כל צורה, או סוג של אישיות. האמונה שרווחה היא שיש פיות חיוביות, אך יש גם מרושעות וביום האחד במאי, האדם יכול לקיים אינטראקציה עם העולם הפיות ולזכות למפגש עם התחום הבלתי נראה. הילדים הכינו סלים, מלאים בסיגליות והעניקו אותם כ"מתנה בסוד" לחברים ובני משפחה. החגיגה הייתה פסטיבל, שכלל תלבושות ססגוניות, חיפוש אוצרות של פיות ביער, בניית בתים לפיות מתוך חומרים שמוצאים בטבע ומרוץ חישוקים מקושטים בסרטים במורד הגבעה.

כאמור, באנגליה היה זה חג פופולארי ביותר, ומסורת זו עברה ככל הנראה לארצות האנגלו סקסיות האחרות. בתקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה, חל שינוי מחשבתי שנבע מתגליותיהם המדעיות של הגיאולוג צ'ארלס לייל ושל צ'ארלס דרווין. תגליות אלו ערערו אמונות קיימות על טבע האדם ועל טבע הבריאה, על המדע וההיסטוריה ולבסוף אף על אמונות דתיות ותורות פילוסופיות.

הקשר האנושי אל הטבע ואל היסודות עליו הוא בנוי עבר שינוי, חגיגות מאי באנגליה הושפעו והשפיעו מאוד על אמנים וסופרים, כחלק מהחגיגות, סיפורים פולקלוריסטים זכו לתחייה מחודשת והייתה הזדמנות לספר אותם במחדש בדרך קסומה לילדים. שייקספיר השתמש בביטוי "Maying'' שמשמעותו לחגוג את חג מאי, אך סופרים כמו ג'יימס מתיו ברי שכתב את "פיטר פן" ואדוורד ג'ייקובס, שכתב את "Jacobian fairy" הביאו משהו שונה בכתיבתם, אצלם הפיות נחשבו ליותר שובבות ואימפולסיביות, והיו פחות דומות לפיות הקלטיות.

יום ראשון במאי מייצג הבנות עמוקות בנוגע להתחדשות העולם האנושי, הטבעי, והבלתי נראה, שהוא חלק מהתודעה המערבית. בנוסף, יום זה מזכיר לנו את השובבות והקלילות, אשר מביאות אושר לנו ולאחרים. זה הזמן לבטא את היכולות שלכם, להוקיר את מה שקיים בחייכם ולזכור שאתם חלק חשוב מהמעגל הבלתי פוסק של החיים.