שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    ישפה שדכן באולם?
    בשביעי של פסח קרע אלוהים את ים-סוף, וחז"ל אמרו שלשדך בין שניים זו משימה לא פחות פשוטה. לרגל החג, בדקנו איך זה עובד בארגון "יָשְׁפֵה" - עמותת שידוכים מיוחדת לציבור הדתי-לאומי - וגם גילינו את סולם חמשת השלבים מהדייט אל החתונה

    החברות של דקלה (שם בדוי) החליטו לא לוותר הפעם. "מחר, עם הזריחה, את באה איתנו לירושלים לתפילת שחרית אצל הרב מרדכי אליהו, שיברך אותך לזיווג", הן קבעו בפניה עובדה. "אני לא מאמינה בדברים האלה", דקלה אמרה שוב ושוב, אבל אבל לפנות בוקר התייצבה, כמצוות החברות, בבית הכנסת שבשכונת קריית משה.

     

    לאחר התפילה, שמע הרב את סיפור רווקותה המתמשכת, ומיד קבע: "השם שלך לא טוב, תשני אותו". הוא ביקש ממנה לבחור באחד

    מבין ארבעה שמות חלופיים שהציע, אך דקלה המשיכה לפקפק. היא יצאה מהמקום משועשעת וגם מבולבלת, וסירבה להחליט.

     

    כעבור זמן מה שיתפה בעניין דמות רבנית שהיא מעריכה. "גם אני לא מאמין בזה, אבל אם הרב אליהו אמר – נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר", השיב לה. חלפו אך ימים ספורים, וכל מכריה קיבלו ממנה את ההודעה הבאה, בהפתעה גמורה: "מהיום אין יותר דקלה. קוראים לי שרה". כמה שבועות לאחר מכן, שרה פוגשת את אברהם. השניים הופכים לזוג, מתארסים ומתחתנים – והשאר עוד ייכתב בדפי היסטוריה ויסופר לנכדים.

     

    אל תדאג, יש פה

    אז לאברהם ושרה זה הלך די בקלות, אבל זיווגו של אדם, אמרו חז"ל, קשה כקריעת ים סוף - אותו נס גדול שייחגג הערב, שביעי של פסח. הקושי להתחתן בחברה הדתית הפך בשנים האחרונות למוסד של ממש, והוא מפרנס "ביצות" רווקים מירושלים ועד גבעת שמואל, סדרת טלוויזיה מצליחה שכבר בדרך לעונה שלישית, שדכניות מתוסכלות, וכמובן - הרבה רווקים ורווקות.

     

    שירה (שם בדוי), למשל, בת 26, כבר יצאה "עם כל מה שזז", כהגדרתה, ובדייט ה-60 (לא כולל "הרפתקאות" שסופן ידוע מראש) הפסיקה לספור. בנואשותה ובלחץ

    המשפחה היא מוצאת את עצמה נפגשת גם עם "בחורים לא קשורים", נרשמת לאתרי שידוכים באינטרנט ופוקדת בתי רבנים ורבניות בתקווה שיושיעו אותה.

     

    לפני יותר מעשור החליט חיים פלק, אז יו"ר הדור הצעיר במפד"ל, להרים את הכפפה שזרקו לו רבנים ואישי ציבור, וייסד את "ישפה" - מעין משרד שדכנות ענק לכלל הציבור הדתי. ההספק עד היום: אלפי חברים, מאות מתנדבות ולמעלה מ-150 זוגות שנישאו (ממוצע של כאחד וחצי בחודש).

     

    "היחס לכל מוסד השדכנות פתוח היום בהרבה ביחס למה שהיה לפני עשור או שניים", מספרת צופיה, המתנדבת בעמותה. לדבריה, רווקים ורווקות צעירים, כאלה שבעבר היו דוחים הצעות לבליינדייטים כי רצו "להכיר לבד", פונים היום ל"ישפה" כבר בגיל צעיר, ורואים בהיכרות בדרך זו אופציה ראויה ומכובדת לנישואים. "זה יפה בעיניי, ומעיד דווקא על ביטחון", היא אומרת.

     

    אז איך זה עובד?

     

    "אנשים שרוצים להיכנס למאגר ממלאים טופס ובו פרטים על עצמם ועל ציפיותיהם מבן/ בת הזוג. בשלב הבא אני מזמינה כל אחד כזה לשיחה שאמורה ליצור בסיס להיכרות. אני שואלת המון דברים ומנסה לבנות פרופיל של המשתדכ/ת, אחר כך ממלאת טופס התרשמות

    ושולחת אותו ל'ישפה' יחד עם הטופס שמילא המשודך עצמו. הפרטים נכנסים למאגר ענק שרק למתנדבים יש גישה אליו".

     

    וכאן מתחיל החלק הקשה

     

    "בדיוק. כל מתנדבת אחראית על כעשרה רשומים, והיא מחפשת להם כל הזמן התאמות מתוך המאגר. יש שם אלפי הזדמנויות לזווג זיווגים, ועל כל אחד כתוב מה הסטטוס שלו כרגע – יוצא או פנוי. זה דורש המון סבלנות. אני עצמי מצאתי את זה ממכר ממש והייתי יושבת על זה שעות. בשלב מסוים ראיתי שאין לי זמן לזה, ומאז אני מתמקדת רק בראיונות של חברים חדשים".

     

    לא על הספה!

    ה"שדכנית" של "ישפה" נותנת במשודכיה סימנים, ומספרת – כצפוי – כי כמעט כל הבנות מחפשות אצל הבנים "לב טוב" ועיסוק יציב – עבודה או לימודים מסודרים. בצד השני זה אמנם "משתנה", אבל "באחוזים ניכרים חשוב להם מראה חיצוני".

     

    עוד נתון מעניין: עומס פניות לעמותה נרשם באופן קבוע לפני תקופות חגים ובקיץ – זמנים שדי קשה לעבור בלי בן-זוג ושמדרבנים את הרווקים לבקש עזרה בהיכרות.

     

    עד שהפסיקה לחפש התאמות, הספיקה צופיה לעשות שידוך אחד בלבד, אבל מועמדים "מעניינים" היו לה בלי סוף. רשימה חלקית: רווק שמאז הקשר האחרון מסכים לצאת עם כל בחורה - רק לא אשכנזייה, אלמן מאושר שסיפר לה בראיון כיצד נשם לרווחה כשאשתו מתה, משודך שלא מוכן לאסוף את הדייט שלו צפונה

    מצומת רעננה, חוזר בתשובה בתול שרוצה רק בחורה "שמורה", ואחד שלא נותן לבחורות שיוצאות איתו לשבת אצלו על הספה בסלון הדירה כי "היא מיוחדת".

     

    אבל יש גם רווקים בעלי טאקט, ואף למעלה מזה, שצופיה הייתה משריינת לאחיה ואחיותיה – אם רק היו פנויים. "נכון שאני כבר לא מתעסקת בשידוכים עצמם, אבל יש לי ארבעה-חמישה שאני אוהבת במיוחד, ואם יש משהו שיכול להתאים – אציע להם", היא אומרת, "פשוט יש כמה מקסימים שנכנסו לי ללב". אגב, למתנדבות אסור להציע לגברים מהמאגר את מי שאינן מופיעות בו, אך מותר להציע לנשים במאגר מועמדים מבחוץ.

     

    ולגבי "דמי שדכנות": כל מצטרף חדש משלם באופן חד-פעמי 250 שקל, אבל "אם מישהו מצא כאן את זיווגו ורוצה לתרום לעמותה – בשמחה".

     

    סולם פלק

    יו"ר "ישפה" ומייסדה פלק, נחשב לאחר למעלה מעשור של פעילות לאחד המומחים במגזר לנושא הרווקוּת המאוחרת. בקרוב, הוא מגלה, יעבור הארגון "מפנה גדול", אך עד אז, במקום לנתח שוב את התופעה, הוא מעדיף לשתף את ynet בטיפים ותובנות שעשויים לקרב את הרווקים והרווקות עוד קצת אל החופה.

     

    את הדרך ל"חתונה דייטית" מחלק פלק לחמישה. בשלב א' - "שיחת הטלפון" - הוא ממליץ לקצר כמה שיותר. "השיחה הראשונה עוד לא הובילה

    אף אחד להתחתן, אבל כן גרמה להחמצת הזדמנויות, ולכן היא צריכה להיות טכנית: מילות נימוסים, איפה נפגשים ומתי, בלי קשקושים". במקביל, על השדכן לוודא שהיא אכן מתקיימת, כדי שהבחורה לא תמתין לשווא, תדחה הצעות אחרות ולבסוף תגלה שהגבר לא רציני ולא מתקשר.

     

    השלב השני הוא חמש הדקות הראשונות של הדייט עצמו, שבעיניי פלק נחשבות ל"משמיד הדייטים הגדול ביותר", משום ש-90% מהם מוכרעים שם - רובם לשלילה. ההמלצה שלו: תנו עוד צ'אנס. לא מסוגלים? המשיכו "לראיין" את הדייט שלכם כדי לבדוק למי מהחברים הוא מתאים. כך לא תשתעממו או תילחצו בחיפוש דרך מילוט, אלא תקדישו את השעה שנותרה למטרה חשובה.

     

    בשלב השלישי אין עדיין רצון לזוגיות אבל גם לא דחייה, וצריך לתת לזה צ'אנס. "יש מוסכמה חברתית שהגבר יגיד קודם מה הוא חושב, וזו טעות", הוא טוען, "עדיף שהבנות יגידו קודם". לדבריו, הבנים מנסים "לרחרח" מה חושב הצד השני, כדי שלא לגלות התלהבות ואז להידחות, ואז גם אם הוא מעוניין לעבור לשלב הבא הוא ישדר היסוס וכך "שניהם עוזרים אחד לשני לא להמשיך". ההמלצה שלו: השדכן ימלא גם כאן את תפקיד המתווך – בפעם האחרונה. כך לכל אחד מהצדדים יהיה נוח יותר לומר מה הוא מרגיש.

     

    התקדמנו עוד, וזה כבר "בא לי לצאת" או "מעניין". בשלב הזה סבור פלק, יש להכריע שהמשך הבדיקה ייעשה באקלים נוח יותר, ולא בהרגשה הדדית של בני הזוג שהם עומדים בכל רגע למבחן, ושאחרי עוד פגישה מחליטים אם להמשיך או לא. "צריך להתנהג בטבעיות כדי לבדוק אם יכולה לצמוח זוגיות. אפשר לצאת לדייטים

    'שוברי שגרה' - טיול, שעה לא רגילה, או סתם ארוחת צהריים משותפת באמצע יום עבודה. זה יאפשר להכיר טוב יותר זה את עולמו של זה".

     

    בשלב ה', האחרון, זה כבר זה. רוצים להתחתן. אצל הדתיים, אומר פלק, רק עכשיו מפגישים את בן/בת הזוג עם ההורים - וזו טעות. "הם אוהבים אותך, הם רוצים את טובתך. תביא אותה אליהם בשלב שעוד לא החלטתם, אבל שאתם כן רוצים. לכו גם לחברים לא משותפים, לקבל חיזוק (או להפך) גם מהם. מבחוץ רואים דברים שלא תמיד שמים לב אליהם מבפנים".

     

    ב"ישפה" גם מחלקת ליווי וייעוץ, שבה שישה פסיכולוגים, עבור זוגות שהכל הולך להם בסדר, והם פשוט מתקשים להחליט להתחתן. "הרבה מבינים היום שהם צריכים עזרה, והם לא מתביישים לבקש אותה. אנחנו במבול של פניות".

     

    והשלב הבא? "החלטה – חתונה. מזל טוב!".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חיים פלק
    הרגע המיוחל
    צילום: ישראל ברדוגו
    מומלצים