שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המצווה הוצאה מהקשרה
    כולם אוהבים לומר "ואהבת לרעך כמוך", אבל שוכחים שההמשך הוא "אני ה'". כולם אומרים "לא ישא גוי אל גוי חרב", ושוכחים שהסיום הוא "נלכה באור ה'". פרשת השבוע מזכירה לנו את ההקשרים של הערכים שקידשנו

    אין כמעט ילד יהודי בעולם שלא יודע להגיד "ואהבת לרעך כמוך" - מילים הלקוחות מתוך פרשת השבוע. אין כמובן צורך להכביר מילים על חשיבותו ומרכזיותו של רעיון זה בסולם הערכים היהודי. דורות רבים בעולם היהודי, ואף בעולם כולו, גדלו על המילים הללו, שהפכו להיות מצפון ומצפן לעולם חברתי מוסרי וראוי.

     

     

    אלא שהמילים היפות האלו הן חלק ממשהו כולל יותר. פרשת השבוע, "קדושים", עוסקת בערכים רבים: כאלה העוסקים בעניינים שבין אדם לחברו, וכאלה העוסקים בעניינים שבין אדם למקום, בין אדם לארצו, ובין עם ישראל לאומות העולם.

     

    כשם שלא הוגן לקחת דברים או ציטוט של מישהו ולהוציא אותם מהקשרם הכולל, כך אין זה ראוי לבוא לתנ"ך בכלל, לתורה בפרט, ולפרשת השבוע עוד יותר בפרט, לקחת ולצטט חצאי פסוקים, או רק חלק מהדברים, לנתק אותם מהקונטקסט הכללי, ולהגיד שזו תורה.

     

    סוף המשפט של "ואהבת לרעך כמוך" זה "אני ה'''. זה הפסוק השלם. כשם שסוף המשפט של "בית יעקב לכו ונלכה" שהיה הסמל של ביל"ו, זה "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'". ובכלל, כל הקטע הזה מישעיהו, שכולם מרבים לצטט ועוסק ב"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת", הוא קטע שיש לו הקשר והיבט רחב יותר.

     

    לקרוא את הכל

    למען ההגינות האקדמית והאינטלקטואלית צריך לראות את כל המקור, וכך כתוב שם: "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָים: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב וְיורֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאורְחותָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָים: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'".

     

    נכון שלעתיד לבוא, בעזרת השם, "לא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", אבל זה יבוא לאחר שיתקיים הפסוק הקודם - "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב וְיורֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאורְחותָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָים".

     

    במילים פשוטות, רק אם נגיע לזמן שבו מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ואומות העולם ינהרו אל הר ה' וילכו באורחותיו של ה' - רק אז יתקיים ההמשך של "לא ילמדו עוד מלחמה". אי אפשר לקחת רק את התוצאה הרצויה, ולהתעלם מהתנאי לקיום אותה תוצאה.

     

    ואם כבר בחלקי ציטוטים עסקינן, הרי שגם המשפט "שלח את עמי" הוא חלק ממשפט שלם יותר - "שלח את עמי ויעבדוני".

     

    קל לקחת מהתורה חלקי פסוקים וציטוטים, ולומר שזו כל התורה כולה, כשם שקל לקחת מהתורה רק את הפסוקים שמתאימים לנו, ולהתעלם מפסוקים אחרים.

     

    יש עוד מצוות

    באותה מידה שפרשת השבוע מדברת על ערכים נעלים וחשובים, כגון "לא תעמוד על דם רעך" - היא גם מדברת באותו פסוק עצמו על "לא תלך רכיל בעמך". אותם אנשים, בין אם הם פוליטיקאים או אנשי תקשורת, שממהרים להטיף לאחרים על "לא תעמוד על דם רעך" - צריכים לקשוט עצמם תחילה ב"לא תלך רכיל בעמך".

     

    באותה מידה שהתורה מצווה בפרשה על זכויות הגר: "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו", היא גם מדברת על "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". המקור של הדברים הוא אותו מקור - התורה. אי אפשר לקחת פסוק אחד על זכויות הגר, ולנהל מכוחו קמפיין שלם ומוצדק על זכויות הגר, תוך התעלמות מהמשך הפסוק המדבר על ההבדלה בין ישראל לעמים, ולטעון שזו גזענות.

     

    אותה תורה המדברת בפרשת השבוע שלנו על "לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר" (איסור הלנת שכר), היא גם התורה האומרת באותו מקום "ואת שבתותיי תשמורו אני ה' אלוהיכם". גם שמירת השבת היא חלק מזכויותיו של השכיר.

     

    אותה תורה המדברת על החסד שנעשה עם העניים באמצעות דיני לקט, שכחה ופאה - היא גם התורה המצווה באותו מקום על דיני עורלה ושאר מצוות חקלאיות. אותה תורה המדברת על היחס לקשיש ולזקן - "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", היא גם אותה תורה
    המצווה על "וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'"...

     

    מקור הציוויים

    אין כמו פרשת "קדושים", המלאה בהכוונות והוראות לאדם, למשפחה ולחברה, כדי להמחיש שאי אפשר לחלק בין מצוות שבין אדם למקום, לבין אלו שבין אדם לחברו. שגם ה"ואהבת לרעך כמוך" קשור, תלוי ומותנה ב "אני ה'''; שהיחס לשכיר קשור גם בשמירת השבת, ושהיחס לאדם קשור ונובע מהיחס לאדמה.

     

    כאשר התובנה הזו תופנם, תוכל להיכונן חברה יהודית שלימה וראויה מבחינה חברתית ומוסרית, שסולם ערכיה נובע מתוך ראייה שלימה של מקור הציוויים.

    פורסם לראשונה 28/04/2011 13:15

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים