למה אפילו בגידה אחת יכולה לשבור אמון?

הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים  

בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים

1. עזה כמוות אהבה

לכל תחום יש התייחסות סטטיסטית שונה. סיכוי של 70 אחוז לחורף גשום נחשב בישראל לתחזית חיובית ביותר, למרות הסיכוי המשמעותי (30 אחוז) שהעונה לא תהיה גשומה. מספרים דומים באירופה נחשבים לתחזית שלילית ביותר. ו-25 אחוז סיכוי ללידה מהפריה חוץ גופית נחשב סיכוי פנטסטי, למרות שהסיכוי הגדול יותר הוא שההפריה תיגמר בכישלון.

מוות ואהבה דורשים סיכוי של 100 אחוז הצלחה. אדם נפצע לא מזמן בנסיעה ברכבת הרים ביורודיסני. די במקרה אחד כזה כדי לסגור את המתקן, זמנית או לתמיד, למרות אלפי נסיעות מוצלחות עד כה. כך גם לגבי אהבה. מקרה אחד של בגידה יכול לפגוע טוטאלית באמון. הרי נאמר ש"עזה כמוות אהבה".

אין כאן התעלמות מהממוצע הסטטיסטי, אלא הערכה שונה של המקרים הקודמים. מניחים שהכישלון הטכני, או הבגידה, אינם מתחילים מהמקרה האחרון. הם קיימים בעבר כפוטנציאל שבסופו של דבר יוצא אל הפועל. הרי אומרים על בוגד – "איך לא הכרתי אותו?", או "איך לא הכרתי את הצד הזה שלו?". כלומר, הממוצע החיובי עד כה מתעלם מהפוטנציאל ולכן הוא שגוי.

2. מחסום פסיכולוגי

אדם החליט להבריח סמים אל מעבר לגבול, אבל עוברים ימים ארוכים שהוא מתקרב לגבול ובסוף חוזר הביתה בלי לחצות אותו. יש לו מחסום פסיכולוגי. יום אחד, הוא מצליח להתגבר על המחסום וחוצה את הגבול. האם נכון יהיה לחשב את ממוצע הסיכויים לעתידו כמבריח סמים על פי מספר הפעמים שלא עבר את הגבול בעבר? הימים שלו, לפני שבירת המחסום, לא רלוונטיים. הוא אדם שונה עכשיו.

בגידה אחת יכולה בהחלט לבשר שינוי המסתמן  (צילום: Shutterstock)

כך יכול לקרות גם במקרה של בגידה. הנאמנות היא לפעמים עניין של מחסום פסיכולוגי. רוצים ולא מעזים. פעם אחת בוגדים, וכבר אין יותר מחסום. אם כן, הנתונים מהעבר, לפני פריצת המחסום, אינם רלוונטיים. הם מתייחסים לאדם במצב נפשי שונה מהאדם שכבר חצה את הגבול.

ממוצע סטטיסטי המתייחס אל הימים שלפני ההתגברות על המחסום הפסיכולוגי הוא ממוצע שגוי. הוא לא רלוונטי לגבי הסיכוי של בגידות בעתיד.

3. העיוורון הוא חלק מהאהבה

אהבה היא רגש שברירי. בלתי יציב בעליל. אהבה, לפי מחקרים, היא בדרך כלל תהליך חד סיטרי של שחיקה. לפעמים היא מתפוגגת, לפעמים היא ממשיכה על אש נמוכה ולפעמים היא נשארת כידידות בלבד. כמו כן, אהבה היא שברירית גם בשיאה. אתמול בלילה לא יכולנו להיפרד, ולמחרת בבוקר קשה לנו להבין למה. ייתכן שבלילה אהבנו יותר, ובבוקר פחות, וייתכן שהאהבה נשחקת במהירות, כבר לאחר זמן קצר, ואז ניצתת מחדש. הרגש הכי חשוב לאדם הוא בעצם משענת קנה רצוץ. רוצים להאמין שהוא לא כזה, אבל העיוורון, חוסר הרצון לדעת מה קורה באמת, הוא חלק מהשבריריות של הרגש הזה.

יש לעובדה הזאת משמעות סטטיסטית. נאמנות שהיא תוצאה של אהבה אובססיבית אינה יכולה להיכנס לאותו ממוצע של בגידה במצב של אהבה שהתפוגגה. מדובר אמנם באותם שני בני אדם, אבל אהבתם משתנה מזמן לזמן.

הנסיבות לנתונים משתנות כל הזמן. אי אפשר לעשות מהם ממוצע רלוונטי לסיכוי של בגידה בעתיד, כי הנתונים ברגע זה שונים מהנתונים שיהיו בעתיד. יחד עם זאת, בגידה אחת יכולה בהחלט לבשר על השינוי המסתמן – מנאמנות לבגידה.

4. האדם השלישי

בגידה היא לא תוצאה ישירה רק של היחסים בין שניים. היא יכולה להיות תוצאה ישירה גם של שלושה אנשים – בני הזוג והשותף לדבר עבירה. יש בגידות שהן תוצאות של מצב היחסים בין בני הזוג. קודם נמאס, נשבר, או משעמם, ואז מחפשים ריגושים בחוץ. ויש מקרים שקודם מוצאים בחוץ. מחקרים מראים שבגידה אפשרית גם בקרב זוגות שאוהבים ושמחים להיות ביחד.

נעשה את זה דרמטי יותר. התאהבות אינה עניין של יומיום. אדם לא נעשה אובססיבי כלפי אדם אחר (וזאת הרי התאהבות בתחילת הדרך), אלא במקרים מעטים. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. מימוש הבגידה ואופייה, במקרה כזה, נקבעים די הרבה על פי האדם השלישי. אלא שהאדם הזה לא היה בסביבה בזמן שהנאמנות חגגה. הסטטיסטיקה שקדמה לו נראית לכן לא רלוונטית. יחד עם זאת, בגידה אחת בגללו יכולה לשבור את התחושה שאני נדיר בשבילך.

אחד ממאפייניה של האהבה היא התחושה של הנאהב שהוא נדיר, ונדיר מובן כייחודי. התאהבות של בן הזוג באדם נדיר אחר שוברת את הבסיס עליו ניתן לבסס תחושה של אמון וביטחון. שום סטטיסטיקה לא יכולה לעזור.

מכל הסיבות האלו, כולן ריאליות, בגידה אחת יכולה להצדיק חוסר אמון מבלי לסתור את הממוצע הסטטיסטי הנכון.

• יש לכם דילמה בנושא אהבה או בגידה? כתבו לנו, ואולי נוכל להתפלסף על כך.