נגמר הכוח, רגע לפני הפסגה
"פנאתינייקוס זכתה בגביע בצדק, אך ההפסד אינו מוריד מההישג הגדול של מכבי ת"א. בראייה רחבה, הכדורסל שהציגו העונה הצהובים של בלאט היה מהיפים אי פעם". מוטי דניאל מסכם את גמר היורוליג
להגיע לגמר היורוליג ולהפסיד זה כואב ומאכזב. כשחקן אתה יודע שהגעת לקצה הדרך, ואין אפשרות לתקן יותר. ועדיין, להגיע לגמר בדרך שמכבי תל אביב הגיעה אליה זה מעורר כבוד והערכה. זאת נחמה קטנה לתחושה ההפסד, אבל עדיין נותנת את האפשרות להסתכל אחורה בסיפוק.
זאת היתה עונה ענקית עבור דייויד בלאט ושחקניו. כבר מהשלב המוקדם הם נתנו הצגות יפהפיות שלא נראו אצל הצהובים בחמש השנים האחרונות. אחרי הטופ 16, היתה לי הרגשה שהחבורה התעייפה ומיצתה את עצמה, אבל זו היתה טעות שלי. כשיש דרך ברורה, כשמשחקים בשיטה מובנית הגנתית והתקפית, כשהמחויבות היא טוטאלית, מוצאים את הכוח והדרך להתאושש ולצאת ממצבים קשים.
גם הערב (א') מכבי היתה במצב קשה, ועדיין נשארה במשחק עד הדקה האחרונה. האופי העקשני החזיק אותה בתמונה מול יריב עיקש וחזק אופי לא פחות. פנתינייאקוס היתה אגרסיבית מאוד והצליחה להיות צעד אחד לפני מכבי לאורך כל המשחק.
התפאורה היתה מושלמת עם שני הקהלים הססגוניים ביותר שהכדורסל האירופי יכול להציג. "וורי נרווס גיים", אמר ז'ליקו אובראדוביץ' במחצית, ונתן תסבר מושלם להרבה מהפעולות שראינו משחקני שתי הקבוצות.
בתכנית המשחק של הירוקים סימנו את סופוקליס שחורציאניטיס כמטרה ראשונה. שמירות כפולות עליו אמנם פתחו קצת את ההגנה הירוקה לטובת זריקות משלוש, אך הכניסו אותו ללחץ וגרמו לתסכול שהביא לשתי עבירות מהירות.
בהיעדרו, שלט מייק באטיסט מתחת לסלים ומכבי לא מצאו פיתרון לפיק אנד רול שהשאיר אותו חופשי מתחת לסל יותר מדי פעמים.
למרות שש שלשות של מכבי ב-50 אחוז הצלחה עד ההפסקה, מול אחת בלבד של היוונים, הצהובים עדיין היו בפיגור. ניהול המשחק המבריק והרבגוניות של דימיטריס דיאמנטידיס עשו את ההבדל. לא פלא שהוא זה שקלע את השלשה היחידה של פאו.
הנדריקס תופס את הראש. שתי עבירות בשל מוקדם (צילום: רויטרס)
לבלאט היו לא מעט דילמות, כאשר שני הגבוהים שלו צברו שתי עבירות בשלב מוקדם מאוד, וליאור אליהו התקשה להיכנס למשחק. אליהו הגיע אחרי משחק חלש בחצי הגמר. לאחר פתיחה מהוססת, בלאט מיהר להוציא אותו. זה משחק גמר ואין מקום לדקות חסד. זאת החלטה לגיטימית, אך נטרלה את השחקן עד הרבע האחרון. כשחזר לקראת הסוף הראה כמה הוא היה חיוני וחסר להתקפה המכבית.
צ'אק אידסון פתח מצוין, אבל המשחק שנגרר לאגרסיביות גם גרר אותו לשלוש עבירות, שלמעשה הוציאו אותו מהקצב. דייויד בלו היה מצוין לאורך הערב עם אקטיביות בהגנה ותפוקה יפה בהתקפה.
שחורצינאיטיס מסתבך. היוונים סימנו אותו מהרגע הראשון (עוז מועלם)
משחק בתוצאה נמוכה שירת טוב יותר את אלופת יוון, שטובה מאוד בהגנה על חצי מגרש. למכבי היו מספר התקפות מבריקות שראויות להערכה גדולה יותר עקב כך. מכבי ניסתה אחרי ההפסקה לייצר קצב גבוה יותר עם שמירת לחץ על כל המגרש, אך ללא הצלחה מיוחדת. סופו המתוסכל ביצע עבירות טיפשיות, ובצד הירוק יצאו מהלחץ מהר יותר.
תצוגת שלשות של רומאיין סאטו ודרו ניקולס פתחו פער דו ספרתי, כשהשעון חישב את קיצו לאחור. לבלאט נשאר שפן אחרון. שמונה דקות לסוף, במינוס 14, החליט ללכת עם הרכב הפוורוודים שעשה עבורו עבודה גדולה בהרבה משחקים העונה. אליהו התחיל לצבור נקודות, והעיר את אידסון.
דרו ניקולאס. תצוגת שלשות שלו פתחה פער דו ספרתי (צילום: AFP)
גם היוונים בני אדם, וגם הם עשו כמה שטויות. החטאה כפולה של באטיסט מטווח אפס, החטאות מהקו ואיבודי כדור שהוציאו לאובראדוביץ' עשן מהאוזניים. מכבי לא ויתרה, וכיאה לקבוצה גדולה שנתנה עונה מצוינת, נלחמה עד הבאזר.
בסופו של דבר מה שהכריע את הכף לטובת הירוקים הערב היה הסגל המאוזן והרחב יותר שלה. ארבעה גארדים אינטליגנטיים, שחילקו בניהם את העומס בהובלת הכדור ובייצור נקודות. מהצד השני היה למכבי את ג'רמי פארגו, שהתחלק בנטל מעט עם אידסון, אך לרוב נשא אותו בעצמו. לצד סלים יפים ואסיסטים נאים הוא התקשה מול הגנה רצחנית שלא ויתרה לו על סנטימטר.
יש גבול לכמה אפשר לסחוב, ופה הורגש חסרונו הענק של דורון פרקינס. גם המסה מתחת לסל, עם באטיסט הלוחם האיכותי, נטתה לזכות פנאתינייקוס, שהשיגה את הגביע בצדק, לפחות כפי שהוא נראה היום.
לדעתי ההפסד אינו מוריד כהוא זה מההישג הגדול של המכבים, שהציגו העונה הצגות של כדורסל מעולם אחר. בכל שלב התעלתה הקבוצה על עצמה והגיעה לשיא חדש, עד שנגמר לה הכוח, רגע לפני הפסגה. בראייה רחבה, הכדורסל שהציגה היה מהיפים אי פעם.
לפנייה לכתב/ת 
