שלמה הלך התוגר אצל המהדי, והרי אינו בן מינו?
ארדואן יכול לדבר עם אחמדיניג'אד על שיתוף פעולה בעיצוב המרחב שבין הים השחור, הים הכספי, המפרץ הפרסי/ערבי והרי הינדו-כוש. זה האזור ששתי המדינות רואות בו את מרחב האינטרסים הישיר שלהם - מושג קצת מיושן במאה ה-21, אבל לא כל מי ששולט היום בעולם בהכרח השתחרר ממושגי המאה ה-19
אחרי חקירה ובדיקה שנמשכו 40 יום ו-40 לילה, בהם לא השארנו אבן לא הפוכה מחופי אנטוליה עד פסגות הפונטוס, הצלחנו לסכם חלק מהתשובות בדוח הבא, שכותביו מתנערים מכל אחריות לתוכנו. ותחילה התנצלות: הסגנון הטרחני-ישיבתי של הפתיח הוכתב על ידי יו"ר ועדת החקירה, הדיין בדימוס ר' איסטרא בלגינא זי"ע, שעל פי ההסכם הקואליציוני הגיע זמנו להיות ראש לשועלים. בהמשך נשתמש בשפה עדכנית יותר ואת חובבי לשון הקודש נשלח לנבור בכתבי עגנון.
תורכיה על פרשת דרכים
הביטוי "על פרשת דרכים" צריך להיות מובן בהקשר זה הן כתיאור גיאו-פוליטי פשוט והן כמטפורה למצבו התרבותי של הלאום שמאכלס את תורכיה המודרנית. עצם ההגדרה "תורכיה המודרנית" צריך להתקבל עם "קמצוץ של מלח" כמאמר האמריקאים (With a Grain of Salt), כלומר בהבנה שאין להסתפק במילים כפשוטן. תורכיה היא ארץ גדולה, בשטח ובאנשים, שכל הגדרה גורפת בהכרח תגרום עוול לאמת הטהורה. כאנלוגיה פשטנית אפשר לומר שתורכיה "מודרנית" כפי שנתיבות "מודרנית" - מוכרי המים הקדושים מצוידים ב-iPhone ונוהגים BMW. אך גם זו אינה קביעה מדויקת.
באסיה הקטנה, כמו בעיירות הפיתוח המקרטעות שהקימו המפא"יניקים ברחבי ארצנו, גם האוכלוסיה הצעירה, שעברה חילון גמור ונמהר, עדיין קשורה למסורות הישנות. הגל "המודרני" שנכפה על ידי "שליטים נאורים" מהאסכולה המזרח אירופית, הפך את כיוונו - וכיום הסחיפה היא חזרה למקורות השמרניים-דתיים. ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח אינם קיצוניים, הם לא דומים למנהיגי החיזבאללה או לטליבאן, אבל הם מפרשים את הפרדיגמה היסודית של האיסלם בצורה דומה: האדיקות הדתית והצדק הסוציאלי קשורים זו בזה. מעט מההשקפה הזאת חילחלה למשנת ש"ס, שבאופן לא מפליא מדברת לאוכלוסיה שהגיעה מארצות האיסלם. וזו גם אבן היסוד של החמאס.
פונדמנטליזם "מתקדם"
הרבה נכתב על האיסלם במקומותינו, ומאז שהודבקה לו הסיומת המערבית "פונדמנטליסטי", (פונדמנטליזם היא תנועה דתית נוצרית המכוונת לחזרה נטולת תחכום לערכים היסודיים המובעים בברית החדשה, ללא פרשנות רביזיוניסטית להקלות רפורמיות.) רוב הדברים מתרכזים באספקטים המיליטנטיים של דת מוחמד. ואין להכחיש שיש כאלה, והם חוזרים במספר מקומות בקוראן, כפי שיש מרכיבים מיליטנטיים במקורות הקדומים ביותר של היהדות. מצד שני, התפיסה החברתית של האיסלם היא מאוד "מתקדמת", הן בערכים שוויוניים-צנועים בעלי ניחוח "סוציאליסטי" והן בשילוב ערכי צדקה וחסד מסורתיים. לכאורה, החברה האזרחית המוסלמית על פי המודל "הפונדמנטליסטי", אמורה להיות הרבה יותר שוויונית, צודקת וחומלת מהפונדמנטליזם הנוצרי - וגם מכמה תנועות חזרה למקורות היהדות.
יש למוסלמים, כמובן, בעיית מימוש, כפי שהייתה לכל תנועות "השמאל" מאז ומעולם, אבל השיח הפוליטי בקהילה מושפע מאוד מהערכים הישנים. המילון הפוליטי של כל התנועות הניאו-אסלאמיות מבוסס על עולם מושגים משותף כפי שכל מפלגות השמאל האירופיות מדברות במילים דומות (דיאלקטיקה, במינוח המרקסיסטי). אין לכך קשר עם אינטרסים גיאו-פוליטיים, צבאיים או כלכליים שמשתנים מיום ליום. לכן ארדואן יכול לדבר עם אחמדיניג'אד על שיתוף פעולה בעיצוב המרחב שבין הים השחור, הים הכספי, המפרץ הפרסי/ערבי והרי הינדו-כוש. זה האזור ששתי המדינות רואות בו את מרחב האינטרסים הישיר שלהם - מושג קצת מיושן במאה ה-21, אבל לא כל מי ששולט היום בעולם בהכרח השתחרר ממושגי המאה ה-19.
תסכול ורגשות נחיתות
המרחב הזה, שלצורך העניין נקרא לו "התורכו-איראני", גדול בשטחו מאירופה, עשיר באוצרות טבע (בעיקר נפט וגז טבעי) וברובו מיושב בדלילות. תורכיה ואיראן הן שתי המעצמות המובהקות שלו - ושתיהן מאמינות שההיסטוריה עשתה להן עוול משפיל. אני לא צריך לחזור על התיאוריה הידועה, שהמיליטנטיות בעולם האיסלמי ניזוקה מתחושה כואבת, שהמערב השפיל את המזרח ב-300 שנה של אימפריאליזם מתנשא. זה נכון - ככל שתיאוריה היסטוריוסופית יכולה למצות מורכבות אינסופית במספר מילים לא גדול. והיא תקפה עוד יותר בהקשר של תורכיה ואיראן.
התורכים עוד זוכרים את המצור על וינה, כאשר כל אירופה רעדה מפחד צבאות הסולטאן הבלתי מנוצחים. והאיראנים לא ויתרו על חלום השיבה לאימפריה העולמית שקדמה לאלכסנדר הגדול. ובתור ישראלים המשיבים עטרה ליושנה אנו לא צריך להתפלא על הדבקות בחלומות. הרי יש ישראלים שלא נרפאו מחלום מלכות יהודה מהיאור עד הנהר הגדול, למרות אלפיים שנות מאמץ חינוכי של חכמי היהדות מאז דיכוי מרד בר-כוכבא, לשפוך מים קרים על חמומי הראש.
תורכיה "המודרנית" היא ניסיון מהפכני של קבוצת קצינים צעירים בראשותו של כמאל אתאתורק, לנתק את תורכיה מתרבות המזרח המוסלמי ולצרפה לאירופה הליברלית. ההצלחה שלהם ב-1922 אינה נופלת בערכה הסגולי מהצלחת התנועה הציונית ב-1948 להקים מדינה יהודית בלב המזרח התיכון. אבל אירופה מסרבת לקבל את תורכיה כאחות כפי ששכנינו מסרבים לקבל אותנו אפילו כשכנים. המבט של ארדואן מזרחה הוא פועל יוצא של התיסכול התורכי מהתמערבות.
מסדרון לפלישות העמים האסיאתים
שורשי התיסכול האיראני שונים אך תוצאותיו דומות. המדינה הגאה של כורש ויורשיו איבדה את זקיפותה בעקבות כיבושי אלכסנדר הגדול ומעולם לא התאוששה לחלוטין. גם אחרי שהמדינה היוונית-מזרחית קרסה ורומא ויתרה על נוכחות מזרחה ממדבריות ערב, איראן לא חזרה למעמד מעצמה אזורית. היא זכתה בעצמאות, הודות לחולשה הבסיסית של האימפריה הביזאנטית, אך השלטון המרכזי לא היה חזק והארץ שימשה פרוזדור לגל אחר גל של פולשים ממרכז אסיה בדרך מערבה. הגלים אף התחזקו אחרי ניצחונות הערבים, במאה ה-7, במקביל להתאסלמות של האוכלוסיה שבין המזרח התיכון להודו.
עמים תורכים עברו דרך איראן עוד לפני פלישת ההונים של ג'ינגיס חאן, ולוחמיהם המשיכו את דרכם לבגדד ומשם לביזנטיון. הערבים איסלמו את איראן, אבל לא הפכו אותה למוקד כוח ממשי. ההיסטוריה של העמים הערביים נכתבה בבגדד, בדמשק, בקהיר ובאנדלוסיה. אחרי הכיבוש הסופי של ביזנטיון בידי העותומאנים, במאה ה-15, קמה מחדש שלשלת מלכים פרסיים באיראן, אך זו לא שיחקה על במת הפוליטיקה העולמית. זו הפכה בהדרגה למאבק אימפריאלי על משאבים ושווקים רחוקים מלב אירופה - אבל התפתחות הימאות עקפה את הדרכים היבשתיות הישנות בדרך להודו ולסין ואיראן לא עניינה איש.
עד שבראשית המאה ה-20 הנפט הפך למשאב האסטרטגי הדומיננטי, חשוב אפילו יותר מפלדה, והאימפריאליסטים נעצו את ציפורניהם בגוויות המרקיבות שבשולי האימפריה העותומאנית - איראן, עיראק, נסיכויות הנפט ודרום ערב. איראן נוצלה על ידי חברות הנפט, כפי שנוצלו שאר "מדינות החסות", עד לגל הדה-קולוניזציה, שהגיע בעקבות מלחמת העולם השנייה. המהפכה הלאומנית האיראנית של מוסאדק הוכנעה ב-1953 בנשק מערבי והמעצמות בחרו לשליט בובה את היורש לבית פאהלווי, "השאח הפרסי". המהפכה החומיניסטית ב-1979 בסך הכול החזירה את איראן למסלול ההיסטורי הישן שלה.
בחמאם של בורסה
מרבית אסטרטגי הכורסא במקומותינו מסבירים את פשר העויינות הפתאומית של ממשלת תורכיה כלפינו כניסיון מגושם "להעניש" באמצעותנו את אירופה, שדוחה את תורכיה בצורה מעליבה. בחמאם של בורסה חושבים אחרת. הפרלמנטרים המקומיים, עורם נוצץ משמן ובשרם וורוד מאדים, יודעים לספר על האמביציות הגרעיניות של ארדואן ולקשור אותן עם אלה של אחמדיניג'אד. אומנם התשתית המדעית בתורכיה רחבה ועמוקה בהרבה מזו שעומדת לרשות שליטי טהרן, כך שהיא יכולה לעלות על המסלול הגרעיני בכוחות עצמה, אבל צבא תורכיה מתנגד להרגזת ארה"ב. הגנרלים יודעים שכל הציוד המתקדם שלהם מגיע ממחסני הדוד סם ואמברגו אמריקאי יכול לדרדר את היכולות הצבאיות של תורכיה לרמה האיראנית תוך שנתיים.
לדעת פרשני החמאם, ארדואן ניסה להתנות את המשך שיתוף הפעולה הצבאי בין תורכיה לישראל בהעברת יכולות גרעיניות מדימונה לאיזמיר. ישראל סירבה, והוא התעצבן. מבחינתו, כדי לשמור על מעמד בכיר במזרח התיכון ומרכז אסיה, על תורכיה לתפוס טרמפ על ההרפתקה של איראן בלי לחשוף את יעדיה הצבאיים. לכן הוא ניסה להסוות את ההבנות בין שתי הממשלות תחת מסכה של "הסכם העשרת אורניום לצרכי שלום" כפי שהוצגה היוזמה המוזרה של תורכיה וברזיל (עוד מדינה עם שאיפות גרעיניות) לפתרון משבר הגרעין האירני. כמובן שהאמריקאים לא נפלו בפח והתנגדו ליוזמה החשודה, בלשון המעטה, תסכול שגרם לארדואן לשבור כמה כלים במשחק הדיפלומטי הזה.
אתנן גרעיני
הקונצנזוס בפרלמנט החמאם הוא, שהמשט "ההומניסטי" לעזה הוא חלק מהתשלום שארדואן הבטיח לידידו אחמדיניג'אד תמורת תמיכה באסטרטגיה הגרעינית התורכית. המטרה של שניהם אינה להקל על החיים בצל החמאס, אלא להסיט את תשומת הלב העולמית מתוכנית הגרעין האיראנית. התורכים מוכנים לשתף פעולה ולספק את "בשר התותחים" ליוזמה משום שתורכיה אמורה להרוויח מכך. על פניה הקביעה הזאת נשמעת לא סבירה: וכי מדוע מדינה שוחרת שלום תעזור לשכנתה להתחמש בנשק גרעיני? התשובה היחידה שעומדת במבחן ההיגיון היא, שבתמורה תורכיה תקבל גישה ישירה או עקיפה לנשק הזה - ודבר זה יתכן רק אם שתי המדינות יכוננו "ציר" צבאי ולא רק כלכלי.
על רקע זה צריך להבין את השמועות שצבא תורכיה ניסה להציג חלופה למדיניות של ארדואן ולהשיג שת"פ גרעיני עם ישראל, כחלק משתוף הפעולה הביטחוני רב השנים בין הארצות. החלופה התבררה כריקה מתוכן, אחרי שהתשובה מירושלים הייתה שלילית נחרצת, והגנרלים איבדו את יכולתם להתנגד למהלכי הממשלה המוסלמית. בכל מקרה, מה שברור הוא, שתורכיה עושה הכל כדי לגונן על תוכנית הגרעין האיראנית ובוודאי שהדבר לא מבטא רק קרבה נפשית בין מדינות מוסלמיות.
1:0 לטובת הפוליטיקאים
את קולונל אוסמאן מוראד (השם האמיתי שמור) לא יכולנו לפגוש בביתו או בחמאם, משום שהקצין בדימוס חושש לפנסיה שלו. הפגישה התרחשה במעיינות המים החמים של פמוקלה (Pamukkale), כשהקצין התורכי מחופש לתייר גרמני מטוגן יתר על המידה בשמש הים תיכונית, כולל משקפי שמש וכובע קש מגוחך. "העימות בין הצבא והממשלה בנוגע למדיניות בהקשר הישראלי הוכרע מזמן", הוא טוען. "הזמן הרלוונטי הוא ספטמבר 2007, מיד אחר הפצצת המתקן הסורי הסודי במדבר המזרחי, בקרבת הגבול עם עיראק. הפעולה נעשתה בידיעה של צבא תורכיה, באמצעות המשרד לתיאומי מודיעין של חיל האוויר התורכי, בו מילאתי אז תפקיד בכיר למדי."
המעיינות החמים של פמוקלה, אתר תיירות פופולרי באנטליה (צילום: יהודה אלידע)
"אבל הצבא לא שיתף את הממשלה, משום שלא סמכנו על הפקידות המוסלמית שלא תדליף פרטים ל"אחינו הסורים". הבלגאן התחיל למחרת התקיפה, כאשר נמצאו מיכלי הדלק הנתיקים של הישראלים בשטח תורכי. התירוץ שלנו, שהמטוסים חלפו מתחת לכיסוי המכ"מ היה די עלוב, אבל לא מצאנו מוצא מהסבך. היה עלינו להודות באחת משתי התיאוריות: או שידענו מראש והעלמנו את הדבר מהשלטון האזרחי, או שאנו לא מסוגלים להגן על המרחב האווירי של המולדת. בחרנו באופציה השנייה, אבל הממזרים לא נפלו בפח. כך הסתיימה הקריירה שלי בצבא".
מסלול ישיר לטהרן
"צריך להבין, שכאשר נפתחה החקירה באנקרה, התברר לנו שנשארו טביעות אצבעות משיתוף הפעולה עם ישראל. לדוגמה, המידע על מבנה חשוד במקום בלתי סביר הוא פרי המודיעין שלנו, לא גילוי מפתיע של לווין ישראלי. התמרונים שערכנו עם חיל האוויר הישראלי נעשו במתווה שמזכיר את המתקפה, למרות שבתרגיל המטרה הוגדרה כעיראקית. במשך יום הצלחנו לשמור את המכסה על הסיר, אבל הציר הסורי-איראני הצליח לעקוף את האמברגו על מידע שהטלנו על האזרחים. לארדואן יש מסלול ישיר לטהרן, ומשם לדמשק, והמזימה נחשפה."
"מרגע זה הצבא התורכי, ככל שהוא מעדיף לשתף פעולה עם ישראל ולא עם איראן, למעשה משותק מבחינה פוליטית. אנחנו צריכים לראות איך ראש הממשלה שלנו מכניס ראש בריא למיטה חולה - ועוד עושה קולות מושכי תשומת לב, מיותרים לגמרי. אבל כמו כל פוליטיקאי, הוא מעוניין רק בתוצאות הבחירות, הוא זיהה את הכמיהה העממית לפשטות "טהורה" של האיסלם הישן, והוא בחר בפופוליזם דתי כפלטפורמה פוליטית. מפקדי הצבא צריכים לגלות תחכום רב יותר בסיכול האסטרטגיה הזאת, משום שגם בשורות חיילי החובה והקצונה הזוטרה יש רוב לדתיים".
הפרופסור הדרוויש מקוניה
הרחבה נוספת קיבלנו באחד מבתי הקפה הפופולאריים בקוניה, בו מתאספים כמעט כל ערב קבוצה של גברים האוחזים בגרסה הסופית Sufi)) למיסטיקה איסלמית. הם מגיעים להירגע, ללגום תה תפוחים מתקתק בליווי נרגילה המדיפה ריח חשוד, לאחר מופע ריקודי דרווישים בו הם מסתובבים ללא הרף באקסטאזה קדושה. ראש הקבוצה, שכנראה גם אחראי על הצד הכספי של המופע, מסביר את ההתפתחויות האחרונות על רקע האיומים המרומזים מירושלים וממקורות זרים, לקיומה של תוכניות ישראליות לתקיפה אווירית באיראן. "צריך להבין את ההתפתחות האחרונה, הכרזת ארדואן על סגירת שמי תורכיה לתעופה ישראלית, בחשש שתחת מסווה של טיסה אזרחית ליעד בקווקז, מטוסי נוסעים ישראליים שהוסבו לשיגור טילי שיוט יגיעו לטווח קצר מאוד מהמטרות באיראן", הוא אומר, תוך הפגנת ידע מפתיע באווירונאוטיקה.
מחולות הדרווישים הם טכניקה לא כימית להיכנס לאקסטזה דתית (צילום: יהודה אלידע)
מתברר שהוא היה פרופסור להנדסה אווירונאוטית עד שהתברר לו כי משתלם יותר לחלוב את התיירים. "מבחינה טכנולוגית לא מדובר במקסם שווא בנוסח סיפורי ערב", הוא אומר. "ישראל הציגה בתערוכות נשק כאן, לצבא התורכי, טילים שלדעתי ניתן להופכם בקלות לטילי שיוט עם טווח גדול - אלף קילומטר ויותר. התעשיה האווירית הישראלי נחשבת למובילה בנושא הסבת מטוסי נוסעים לתובלת מטען ולא צריך להיות לה כל קושי לפתח מתקן שיגור לטילי שיוט מבטן מטוס שנראה אזרחי למהדרין. כל מטוס מסדרת בואינג 7X7 יכול לעשות את הדרך לגבול הקווקזי של איראן עם תריסר או יותר טילי שיוט, לשגר אותם בגובה נמוך ולחזור - בלי צורך בתדלוק אווירי או בנחיתה".
סוגרים את הפרצה בשמי סוריה
זה מפחיד את האיראנים, מאוד. ולכן הם לוחצים על תורכיה לסגור את המרחב האווירי שלה בפני מטוסים ישראליים. סגירה זו לא מבטלת לחלוטין את היכולת להגיח מצפון לאיראן, אך המעקף הגדול בשמי הבלקן, כדי לא לעבור מעל תורכיה, דורש שימוש במטוסים גדולים יותר ומטען משתלם קטן יותר. לאחרונה התפרסמה הידיעה שאיראן ציידה את סוריה במערכת נ"מ מתקדמת, זאת כלקח מתקיפת הכור הסורי על ידי חיל האוויר הישראלי, שהתרחשה בקרבה מפתיעה למפגש הגבולות עם איראן ותורכיה. "האיראנים זיהו נקודת תורפה והם פועלים במרץ לסגירתה", אומר הפרופסור המרקד.
"אל תתפלאו לשמוע בקרוב הצעות איראניות לחמש את מדינות הקווקז האחרות במערכות דומות. הסיבה היחידה מדוע זה לא קרה עד כה היא, שרוסיה מאוד לא אוהבת את הרעיון. הרוסים רוצים לשמור על עליונות אווירית בקווקז, שתאפשר להם להתערב בנעשה במדינות אחרות כפי שהם עשו לא מזמן בגיאורגיה. כל עוד איראן קיוותה לקבל סוללות נ"מ S-300 רוסיות, טהרן לא העזה להרגיז את מוסקווה. אבל עכשיו, כשהעסקה מוקפאת בשל הסנקציות, אין מה שיעצור את אחמדיניג'אד. הפיתויים שהוא יציע לממשלת גיאורגיה יהיו כאלה שקשה למדינה ענייה לסרב להן. הדרך היחידה למנוע את התדרדרות המצב לחופי הים הכספי היא על ידי מדיניות אמריקאית אסרטיבית יותר. ולא בטוח שהצוות הנוכחי, אובאמה-קלינטון, עשוי מהחומר הקשוח הדרוש.
הסכם מולוטוב-ריבנטרופ השני
בעוד האסטרטגים השמנמנים בחמאם והדרווישים בבית הקפה מתפלפלים בנושא הגרעין, החבר'ה הצעירים במועדון המחתרתי של ה-PKK בדיארבקיר (Diyarbakir), עיר המחוז בתורכיה המזרחית מתלהמים על מה שהם קוראים "הסכם מולוטוב-ריבנטרופ השני". ההסכם הראשון, כידוע, נחתם ערב מלחמת העולם השנייה כאשר גרמניה וברית המועצות הסכימו ביניהן על חלוקת פולין ואזורי השפעה במרכז אירופה תחת הכותרת "הסכם אי-התקפה". לכולם היה ברור שזה הסכם זמני בין שתי כנופיות פושעים, המערבית סוגדת להיטלר והמזרחית בשליטת סטאלין. פולין האומללה נבחרה להיות הסמטא בה הכנופיות יערכו לקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת בעתיד.
"הסכם מולוטוב ריבנטרופ השני" אליבא דחכמי כורדיסטאן, מדבר על חלוקת עיראק לאחר צאת האמריקאים. הממשלות באזור כולו עוקבות אחרי מהלכי אובאמה, שהצהיר על מדיניות אמריקאית חדשה תחת הכותרת "בחזרה למלחמה הנכונה". לדעתו, הזירה הנכונה למלחמה בטרור הגלובלי היא אפגניסטאן, לא עיראק, ובהתאם על הצבא האמריקאי להיערך להזזת מרכז הכובד מזרחה. כבר היום אין יותר חיילי "קואליציה" בעיראק, רק אמריקאים, וגם הם מוגדרים כ"תומכי לחימה" לא לוחמים. הכוח הצבאי באפגניסטן גדול ופעיל יותר מהמאסף שנשאר מאחור, להעביר את עיראק לעיראקים.
הסדקים המתרחבים בעיראק
"האמריקאים יכולים להאמין שאפשר לתקן את עיראק, אבל אנו יודעים שאין לזה סיכוי", מסנן הפוליטרוק של ה-PKK מאחורי כובע גרב שחור שמכסה את פניו. "עיראק היא המצאה קולוניאליסטית, של הבריטים, שנועדה לדבר אחד: לחבר את שדות הנפט של כירכוך לנמלים במפרץ הערבי והים התיכון. ההמצאה הזאת אף פעם לא התגבשה לכדי לאום אחד עם תודעה פוליטית משותפת. והיא תתפרק ברגע שהאמריקאים יפסיקו לתחזק את הסדקים המתרחבים".
ה-PKK היא המפלגה הקומוניסטית (בשם בלבד) של הכורדים, העם היחיד במזרח התיכון שבאמת נגזלה אדמתו ונשללה זכותו לקיום עצמאי. הכורדים, שבלשנים רבים רואים בהם את צאצאי המדיים (כובשי בבל הקדומה, שבשלב כלשהו הפכו לחלק מהאימפריה הפרסית), מונים היום קרוב ל-30 מיליון נפש, מתוכם כמעט 95% עדיין חיים במולדת הקדומה כורדיסטאן. אלא שאין ישות מדינית בשם כורדיסטאן - ואף פעם לא הייתה.
שטח המחייה של הכורדים, שאם היה הופך למדינה היה גדול יותר מסוריה + ירדן + ארץ ישראל, מחולק בין תורכיה (55% מהכורדים גרים במזרח ההררי ובדרום המדברי), עיראק (כ-7 מיליון בצפון מערב), באיראן (עוד 7 מיליון בפינה המערבית ביותר) ובסוריה (2 מיליון בצפון מזרח). בכורדיסטאן ההיפותטית גרים 28 מיליון כורדים, עם שפה משלהם ותרבות נפרדת. הם לא ערבים, לא תורכים וגם לא פרסים (שכיום מהווים רק קצת יותר ממחצית תושבי איראן המודרנית). אך, בניגוד משווע למוסכמה אודות זכותם של הפלשתינאים למדינה משלהם, אף אחד לא תומך בעצמאות כורדיסטאן.
חבל התלייה המשולש
המצב הזה נראה חריג, מעוות ובלתי יציב בעיני כל כורדי שמכבד את עצמו. האבסורד הפך בולט יותר אחרי שארמניה הפכה למדינה עצמאית. "כורדיסטאן גדולה פי 12 מארמניה, ומספר תושביה גדול פי 8, ובכל זאת האמריקאים חושבים שנסתפק באוטונומיה מקומית תחת חסותם של ערבים מבגדד", אומר דובר ה-PKK. "בשנתיים האחרונות ראינו התקרבות בין תורכיה לאיראן ובין תורכיה לסוריה, נוסף על הקשר הישן בין איראן לסוריה. אלה שלושה גדילים בחבל התליה של הכורדים. הדבר היחיד שמאחד את שלוש הממשלות האלה הוא רצון לדכא את הלאומיות הכורדית".
כולם יודעים, שהכנסות הנפט מהאזור הכורדי-עיראקי יכולות לממן את הגשמת חלום העצמאות, אם יתגייסו 20 מיליון הכורדים החיים בתורכיה ובאיראן לתמוך באחיהם החיים בעיראק. הדרך היחידה למנוע את ההתפתחות ההיסטורית הזאת, לאחר שהאמריקאים יצאו מעיראק והשלטון המושחת בבגדד יתפורר, היא לחסום את מוצא הנפט לים, משום שכורדיסטן סגורה יבשתית. "בכיוון הים התיכון אנו תלויים ברצונן הטוב של תורכיה וסוריה", הוא אומר, "ולהן אין טיפה של רצון טוב ביחס לכורדים. וכדי לצאת דרומה, למפרץ הערבי, אנו צריכים הסכמה של השלטון בבגדד - הסכמה שבדרך כלל אפשר להשיג תמורת שוחד לאנשים המתאימים."
הסכם החלוקה המשולש
אבל התוכנית התורכית-איראנית אומרת שאת עיראק צריך לפרק ל-3 חלקים. "לפי התוכנית, צפון עיראק הכורדי יהפוך מדינת חסות של תורכיה, שתוכל לגזור קופון יפה מהכנסות הנפט. הדרום השיעי, אזור בצרה שגם הוא עשיר בשדות נפט, יהפוך למדינת חסות של איראן. רק המרכז הסוני, מבגדד מערבה, יחזור לשלטון ערבי, אולי בפדרציה עם סוריה, שגם היא צריכה אתנן כדי לשתף פעולה. אני חושב שבהשוואה להסכם הזה, החוזה בין סטלין להיטלר היה טיוטה של מקיאבליסטים מתחילים".
התחושה, שהנוכחות האמריקאית ממזרח לאירופה היא זמנית ומהוססת כבר נותנת את אותותיה במדיניות של מדינות אחרות. רוסיה וסין מנסות לתפוס את מקומה במרכז אסיה, כשהן שואבות עידוד מהקלות בה ארה"ב ויתרה על מעמד צבאי בקירגיסטאן (היא הפעילה שם שדה תעופה צבאי לתמיכה במאמץ הצבאי באפגניסטאן), אפשרה לרוסיה להפעיל כוח צבאי נגד גיאורגיה (שמנסה להתקבל לנאט"ו), ומגלה חוסר אונים מוחלט במערכה נגד הטאליבן. הנשיא אובאמה נתפס במרחב התורכו-איראני כממשיך דרכו המבולבלת של ג'ימי קרטר, הנשיא האמריקאי שהניח לסטודנט גמדי בשם אחמדיניג'אד להשפיל את אמריקה במצור הארוך על השגרירות בטהראן.
אל תעירו כלבים משוגעים
האירופים נתנו פרסי נובל לקרטר - ולאובאמה - לאות הערכה על אימפוטנציה פוליטית, תכונה יקרת ערך בעולם הישן. "אף אחד לא אוהב כלבים משוגעים, אבל כולם יודעים להיזהר מהם", אומר הפוליטרוק. "ג'ורג' בוש הבן התנהג בצורה שהעלתה סימני שאלה על יכולתו לקבל החלטות חכמות, אבל לאף אחד לא היו אשליות מה יקרה למי שמרגיז אותו. וזה מה שקובע במזרח הפרוע. אובאמה הוא פודל אינטליגנטי, שיודע לרקוד לצלילי כל תזמורת שמנגנת מוזיקה אירופית "מתקדמת". אבל הוא מבזבז את כל האשראי הפוליטי שצברו ריגן ובוש האב אחרי קריסת מסך הברזל וברית המועצות".
לישראל היו כמה שנים טובות של שחרור מ"סינדרום מצדה", כאשר אף מעצמה עולמית לא עודדה את אחת או יותר משכנותיה לתקוף את "המדינה הציונית" במטרה להכחידה. ניצלנו את הזמן הזה כדי לבנות כאן כלכלה מפותחת, לבנות קצת תשתיות - ולאבד הרבה מכושר ההרתעה, הודות לתפקוד כושל בשתי מלחמות הלבנון ושתי האינתיפאדות. נשארו מספר שנים לא גדול עד שירד המסך על יכולתה של ארה"ב לרסן את הכוחות הרדיקליים במזרח התיכון, ואז נחזור למצב ששרר כאן ב-40 השנים הראשונות של ישראל העצמאית. המאורעות במצריים עלולים להתגלות כמבשרי סוף השלום.
עוינות ערבית גלויה, הנתמכת על ידי מעצמה זו או אחרת, וניסיון פאתטי של המערב לאחוז במקל משני קצותיו - גם לדבר על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם וגם לטבול בנפט זול - יאלצו אותנו להפסיק להתעסק בשטויות. עלינו לנצל את הזמן הזה כדי לחזור להרתעה הישנה, הבן-גוריונית, שלא מתרשמת ממה שאומרים הגויים ולא מקימה וועדות חקירה בכל פעם שהיהודים עושים משהו להגנתם. "במקום שאין איש, היה אתה לאיש", אמרו חז"ל בפרקי אבות. בפרפראזה מודרנית אפשר לנסח זאת בצורה צינית יותר: "במקום שאין כלב משוגע, תתנהג אתה בצורה שתבטיח כי שכניך יזהרו לא להרגיז אותך".
