לפנלופה קרוז אין טוויטר. היא גם לא מתחזקת עמוד פייסבוק. בזמן שכוכבים אחרים מצייצים לעולם באובססיביות והעולם שותק, היא שותקת יותר. כי קרוז היא לא כוכבת. בפועל, היא אלה ספרדייה, שרק במקרה מצפים ממנה להיות סלבריטי ולשחק את המשחק.

עכשיו היא יושבת שני מטרים ממני, מוקפת קבוצת עיתונאים שרוצים שהיא תגיד להם משהו מעניין, ומתקשים בחליבה. קרוז, יפה כמו ברצלונה ולוהטת כמו מדריד, סוקרת את החדר במבט של "עזבו אותי באמא שלכם, תרמתי במשרד" = בדיוק סיימתי את 'שודדי הקאריביים 4' עם ג'וני דפ, ואתם לא באמת מצפים שאני אספר לכם רק בגלל זה איך האמהות שינתה את חיי ואיך זה שילדתי רק לפני ארבעה חודשים ואני בכל זאת נראית כמו חיבור המשכורות של ג'וני ושלי.

לא משנה אם לאיש שמביים אותה קוראים פדרו אלמודובר, וודי אלן או רוב מרשל, קרוז עושה כל סרט שהיא מובילה להרבה יותר טוב. אבל להגיד עליה שהיא שחקנית מעולה זה כמו לקבוע שליאו מסי הוא שחקן נפלא. שזה כל כך נכון, וכה שגוי. כי קרוז מרחפת כמו פרפר, עוקצת כמו דבורה, וחוזרת הביתה לחוויאר בארדם כדי לספר בכיף את כל מה שהיא לא רוצה שנדע עליה.

"לאורך כל הדרך היא נשארה האחרת, הספרדייה הגאה שמביטה באמריקאים המשונים האלה כמעט בבוז, ולא מנסה ליישר איתם קו". קרוז (צילום: רוייטרס/איי.אף.פי)

קרוז שיקרה שלוש פעמים מכוננות בדרכה להפוך לאחת השקרניות הטובות בעולם. בפעם הראשונה רימתה את השומרים בבית הקולנוע במדריד כדי שייתנו לה לצפות בסרטו הלא־לילדים של אלמודובר 'קשור אותי! אהוב אותי!'. היא עוד לא הייתה בת 16. "אני זוכרת את עצמי הולכת ברחובות מדריד אחרי הסרט ומבינה שכל מה שאני רוצה זה, בעצם, להיות שחקנית". בשנית, היא עבדה על הבמאי ביגאס לונה כדי לשחק ב'נקניק נקניק' שלו, שבו כיכב גם מי שהפך 18 שנים אחר כך לבעלה. היא עוד לא הייתה בת 17 בזמן הצילומים, ולהורים שלה לא בדיוק סיפרה שמדובר בסרט מפוצץ בסטוקים של תשוקה ומימושיה המגוונים מאוד.

"אף פעם לא תיכננתי לעצמי איזושהי קריירה כשחקנית", היא אומרת באנגלית המהפנטת הזו שהכי לא מנסה להחביא את המבטא הזר מתחת לשיניים. "מה שעניין אותי זה לעבוד כשחקנית או רקדנית. התפללתי שתהיה לי עבודה לא משעממת, משהו שאני אוהב. בסופו של דבר קרה הרבה יותר מזה. אני עדיין מופתעת מעצם העובדה שאני בכלל שורדת ושזו הפרנסה שלי. זה אולי נשמע משונה, אני תמיד אומרת תודה על האפשרות שיש לי לפגוש אנשים כל כך מעניינים, להיחשף לכזה מגוון של דמויות, לטייל בעולם בגלל העבודה".

הרבה לפני שהתחילה לעבוד עם אלמודובר, היא עקבה אחריו בכל מקום בו הסתובב במדריד. סטוקרית. "היום זה נשמע מביך וביזארי, כנערה לא חשבתי על המשמעות של זה". מאז עבדו יחד ארבע פעמים, כשהשיא היצירתי שלהם היה ב'הכל אודות אמא' המפעים. היא מספרת שלפני שהגיעה לארצות־הברית ידעה להגיד שני דברים באנגלית. השני היה: 'איי וונט טו וורררק וויז ג'וני דפ'. הם עשו את זה ב־2001 ב'שאיפות', סרט נשכח מדי, שרוב מה שזוכרים לו הוא שהיה האחרון שביים טד דמי, שהתמוטט ומת במהלך משחק כדורסל בינואר 2002.

הסרט הזה הפך את דפ וקרוז לחברים קרובים. "הוא כבר היה כוכב גדול כשעשינו אז את הסרט, ומאז הוא רק גדל וגדל. הוא בן אדם מצחיק נורא. צנוע, מוכשר, דוגמה לסביבה שלו בכל כך הרבה מובנים. אנחנו מדברים על הכל, כולל על איך מתחזקים קריירה ומשפחה כי אחרי הכל משפחה זה הדבר הכי חשוב, ועכשיו היו לנו שישה חודשים לדבר ולצחוק. שנינו אוהבים לצחוק על דברים טיפשיים ושטותיים. זה כל כך אידיוטי שאני מתביישת לדבר על זה".

מתביישת? תלוי מתי. אצל ג'ימי קימל סיפרה לפני כמה שבועות: "לג'וני יש מכונת נודים. פעם הייתה לו כזו מפלסטיק, היום יש לו מכונה משוכללת עם שלט רחוק. כשעשינו את 'שאיפות', הייתי צריכה לצלם סצינה מאוד דרמטית ופתאום הוא השמיע את הקול הזה, ואני לא הבנתי מה קורה וחשבתי לעצמי, 'אני מקווה שהם לא חושבים שזו אני'. עכשיו הוא עשה את זה במהלך הצילומים של 'שודדי הקאריביים' ואמר לצוות ההפקה, 'אני מצטער, נראה לי שלא אוכל לעבוד יותר היום. אני ממש חולה'. זה היה קורע".

"הוא בן אדם מצחיק נורא. צנוע, מוכשר, דוגמה לסביבה שלו בכל כך הרבה מובנים". דפ (צילום: רוייטרס/איי.אף.פי)

'שודדי הקאריביים 4' הוא כל מה שידעתם על 'שודדי הקאריביים', רק פי 4. יותר נכון, פי 3: יותר תלת־מימד, יותר ג'וני דפ, הרבה יותר פנלופה קרוז. הליהוק שלה הוא מהמקרים שלא יגררו טוקבקים מפרגנים מדי מאת חובבי סינמטקים פרסים ודנים, אבל נדמה לי שבעולם שבו ג'וני ליידון מככב בריאליטי, קורין אלאל מחליקה כאפות עם שימי תבורי בבית 'האח הגדול' וסופרמן נופל מסוס ומת, לקרוז מותר לעשות חיים בסרט הרפתקאות קיצי וחמוד, והיא אפילו לא זקוקה לסנגור מיומן שיגן עליה בבית המשפט בהאג.

כדי להפיץ ברחבי העולם את זרעו הטרי של החלק הרביעי בסדרת הסרטים, שכבר הכניסה יותר מ־3 מיליארד דולר, הזמינה חברת דיסני משלחת של מאות עיתונאים מרחבי העולם ללוס־אנג'לס, שהתחפשה למעוז פיראטי לרגל האירוע. בתוכנית האמנותית — הקרנה חגיגית, מסיבת עיתונאים, כיבוד וראיונות. אתה יכול להתערב כל פעם מחדש עם עצמך איך תיראה מסיבת העיתונאים, ובכל פעם מחדש עצמך יזכה ללא תנאי.

אתה מנחש שזה ילך בערך ככה: השחקן הצעיר יגיד על השחקן הבכיר "היה לי ממש כבוד לעבוד איתו", ויצטנע בפינה. השחקן הבכיר ימלמל, "היה לי ממש, אממממ, כבוד לעבוד איתו ועם כל השאר", והוא אפילו יוסיף, "אני מקווה לעבוד איתו בעתיד. עם כולם, בעצם". הבמאי הכשרוני יתוודה: "אממממ, אממממ. היה לי לכבוד גדול לעבוד עם הצוות הנפלא הזה", ומיד יתעשת ויוסיף, "לגמרי, אין להם תחליף מבחינתי". השחקן הבכיר ילעס מסטיק, יתלחש עם הכוכבת היפה שמימינו ויעשה פרצופים מצחיקים בזמן שמפיק העל יישא את דבריו וירעם, "אני מאוד מודה לצוות הנפלא הזה, שממשיך את מסורת הסרט שהמבקרים לא מבינים, אבל הקהל אוהב לאהוב". ואז העיתונאי האסייתי ישאל שאלה מיותרת, שהשחקן הבכיר לא יבין, וכולם יצחקקו. זוהי הוליווד.

גולת הכותרת ממסיבת העיתונאים: ג'וני דפ — אכן לועס מסטיק, אכן מתלחש בזמנו הפנוי עם פנלופה קרוז, אכן עושה פרצופים מצחיקים בזמן שג'רי ברוקהיימר, מהנדס הבלוקבסטרים, נושא דברים — מסביר כמה שהדמות של השודד הקאריבי ג'ק ספארו יקרה לליבו, אבל שהוא ממש — אבל ממש־ממש — לא דומה לו בחיים האמיתיים. למעשה, מדובר בטקס חניכה הוליוודי במסגרתו מאלחשת הפקת הסרט את התקשורת העולמית וגורמת לה להפנים שאין־אין־אין כמו פיראטים, ורצוי בשלושה מימדים. את 'שודדי הקאריביים 4', הגדת דיסני מדוגמת שמגיעה ארבע שנים אחרי החלק השלישי, ביים רוב מרשל שעשה את 'שיקגו', 'Nine' ו'זכרונותיה של גיישה'.

כדי לגייס את קרוז לסרט, הזמין אותה מרשל לארוחת ערב בלונדון. "מאוד חששתי שהיא תגיד לי לא, אז חיכיתי עם ההצעה. רק בסוף הארוחה שאלתי אותה אם היא, אממממ, תהיה מוכנה להשתתף בסרט". וקרוז לא אמרה לו לא. הו, לא. "קפצתי וצרחתי משמחה, מיד אמרתי לו 'בטח'", היא מדווחת מהשטח. "הרי בשביל מה אני בתחום הזה אם לא בשביל הגיוון והמבחר? מאוד שימח אותי שרוב וג'וני חשבו עליי בכלל. חיכיתי עשר שנים כדי לעבוד שוב עם ג'וני. זה יותר מדי זמן, ובהחלט הגיע הזמן שזה יקרה שוב".

הפקת הסרט כמעט ונתקעה בגללה. זמן קצר לפני תחילת הצילומים גילתה שהיא בהריון ראשון, וגורל ההפקה לא היה ברור לכמה רגעים. "סיפרתי את זה לג'וני ורוב בשלב מאוד מוקדם. היה חשוב לי שהם יידעו את זה ויקבלו את ההחלטה שלהם בלב שלם". אבל למרשל היה ברור שהם ממשיכים לפי התכנון המקורי: "אממממ, אין לה תחליף, לפנלופה. היא גם יפה וגם מיוחדת וגם מוכשרת וגם הפיזיות שלה מדהימה. לא יכולתי לחשוב על מישהי אחרת לתפקיד". כדי לסיים את הפרויקט כמו שצריך שימשה ככפילה בחלק מהצילומים אחותה של פנלופה, השחקנית והרקדנית מוניקה קרוז, בת ה־34. "היא עשתה חלק מקטעי האקשן בסרט. אני מאוד שמחה שהיא הסכימה לעזור לנו", מחייכת האחות הבכורה את החיוך שהוא, למעשה, מתנתה הנדיבה של ספרד לשאר אומות העולם.

ועכשיו, קצת טריוויה משפחתית מרתקת: 1. השתיים אוחזות בליין בגדים בשם מוניקה קרוז. 2. השתיים שיתפו פעולה לפני שנתיים בקליפ ארוטי משעשע לפיסת רוק ספרדי זניחה, 'Cosas Que Contar'. עשו לעצמכם טובה, אתרו אותו ביוטיוב. לא תצטערו ואפילו יש סיכוי שתגידו תודה ותריצו שוב. 3. מדובר בסרטון די קיצוני לשיר של הזמר אדוארדו קרוז, אחיהן הצעיר. בחודשים האחרונים הוא הבחור שמנחם את אווה לונגוריה, לפחות על פי מגזינים שמתפרנסים מהאינפורמציה המצוינת הזו.

מתחזקת איתו הורות טרייה. חוויאר בארדם (צילום: רוייטרס/איי.אף.פי)

את האוסקר שלה קיבלה קרוז ב־2009 על חלקה המפואר ב'ויקי כריסטינה ברצלונה', שת"פ־ביכורים עם וודי אלן שהוביל לסרט שני שתיכף הם יתחילו לצלם ברומא. הפסלון הגיע לה כבר הרבה שנים קודם, בעידן אלמודובר הראשוני, אבל הוליווד זה לא וומבלי, כנראה. "'ויקי כריסטינה' הוא סרט מאוד מיוחד בשבילי. הרגשתי כל כך עצובה עבור הדמות שאני משחקת שם. היא כל כך סובלת שלא יכולתי שלא לסבול איתה. מה שכן, זה היה מאוד מתגמל לשחק אותה. אני מתה לדבר עכשיו על התפקיד בסרט החדש שלו, הוא כל הזמן בראש שלי, אבל וודי לא מסכים שנדבר על הדמויות לפני שמתחילים לצלם, אז אני חייבת לכבד את זה".

עוד משהו שהיא חייבת לכבד: חוק החיים האישיים שחוקקה לעצמה. "יש לי חוק שאני לא מדברת על שום דבר שקשור בחיים הפרטיים שלי. אין לי בעיה להגיד שאני מאושרת כי אני מאושרת וטוב לי, אבל לא יותר מזה. כדי לשמור על נורמליות בעולם כזה חייבים לשמור את המשפחה כדבר פרטי לחלוטין, סודי. אני אמשיך להקפיד על זה תמיד". רוצה לומר — טיפים על בדיקת מי שפיר, הנקה והכל אודות אמא'לה — לא ממני.

קרוז מימשה את החלום שבוער בנפשה של המלצרית הסלובנית, שעשתה עלייה לפני כמה שנים לווסט הוליווד, ובינתיים מגישה לי את החשבון על האספרסו בדיינר בבוורלי רק כדי לנסות להמשיך לתחזק את החלום. היא כבר נטמעה כאן לגמרי, הסלובנית. עם המבטא הנכון, כל הגאדג'טים ההכרחיים ו"כמה אנשים נחמדים שהכרתי בתעשייה". וזה בדיוק מה שקרוז עשתה ההיפך. לאורך כל הדרך היא נשארה האחרת, הספרדייה הגאה שמביטה באמריקאים המשונים האלה כמעט בבוז, ולא מנסה ליישר איתם קו.

הפעם הראשונה שפנלופה קרוז קיבלה הזדמנות אמיתית הייתה לפני 20 שנה בקליפ 'הכוח של הגורל' של 'מכאנו', הרכב הפופ הספרדי, שאחד מחבריו היה בן הזוג שלה בשעתו. מדובר בסרטון נאיבי ופרימיטיבי, שכל מה שרצוי לזכור ממנו זה השפתיים והצוואר המושלמים מדי של הגיבורה, וכולל כמובן סצינת מפתח שבה היא דוהרת עם אהובה בזריחה על סוס בחוף ים אקזוטי. לפעמים החיים הם סרט, לפחות פעם אחת הם קליפ מהאייטיז.