אם השנה

"אמא, מה את רוצה ליום האם?" שאלה אותי המתבגרת בשישי שעבר. "תהיי כנה, אנחנו רוצים לתת לך משהו שאת ממש ממש רוצה".

"באמת באמת?" שאלתי, מקווה שאולי השנה יחסכו ממני את העונג המפוקפק שבקבלת חפצים מיותרים (כמו בלונים, סוכריות, עוגה עתירת קלוריות מקושטת במרגרינה צבעונית, זר פרחים שמיועד לימי אם ולכן הוא מגיע רק עם שושנים אדומות ועם דובי או יצור פרוותי-סינתטי אחר), שבאו מלב אוהב.

"כן", היא השיבה, "תהיי כנה", והפרופסור הוסיף שמה שאני רוצה אני אקבל כי בעיניו אני אם השנה.

"אוקיי, מוכנים?" שאלתי את שניהם ואת הפעוטה שעוד לא כל כך מבינה את הקונספט. "אני רוצה לצאת לדייט עם הפרופסור, ואני רוצה שהדייט הזה יהיה סרט". אמרתי, ובדקתי שאני נשארת בחיים, כי חלק מלהיות אם השנה משמעו שאת לא ממש מרוכזת בצרכים וברצונות שלך.

"מה?!", האדימה המתבגרת, וראיתי איך בדמיוני היא מצמיחה שתי קרניים חדות ונושפת עלי אש היישר מהגיהנום, שם נמצאות האמהות שהעזו לרצות משהו עבור עצמן. "זה לא יום הזוגיות, או יום הבעל, או יום האהבה! זה יום האם! זה יום לאמהות והילדים שלהם".

"ברור!" אמרתי בניסיון לבצע נסיגה אלגנטית מהמהלך הפוליטיקלי לא קורקט שלי. "איך את רוצה לבלות את יום האם עם אמא שלך?"

"מה שבא לך", היא אומרת לי, רגע לפני שאני מקבלת הסבר מדויק ומפורט למה המוסד של יום האם ממשיך להתקיים. "זוכרת שאמרת לי לסדר את הארון ולעשות רשימה של כל הבגדים שאני צריכה לקיץ?"

"ברור שאני זוכרת", אני חושבת לעצמי, הרי בכל בוקר מאז שמזג האוויר חזר להיות ידידותי, פתחנו את היום בסצינה הטרגית של "אין לי מה ללבוש".

"ובכן, בגלל שאני ילדה כל כך מצוינת ובת כל כך ממושמעת", היא ממשיכה, "הכנתי את הרשימה, ואני מוכנה לצאת אתך לקניות. זה יכול להיות אחלה יום האם, אני ואת דייט?"

"אההה", אני אומרת ומנסה להגיע להסכם פשרה. "אני אבוא איתך לקניות, אבל בערב את שומרת על אחותך ואני יוצאת לסרט עם הפרופסור".

נסגר הדיל עם המתבגרת, נפתחה חזית חדשה. "את רוצה לצאת לבראנץ' לכבוד יום האם, או שאני אכין לך ארוחת בוקר?", שואל הפרופסור האהוב, ולמרות שמאחורי כל "אם השנה" עומד בעל מאוהב ומסור, כשהפרופסור במטבח זה בדרך כלל נגמר בקטסטרופה לייט. הוא אמנם מכין ארוחות בוקר לתפארת אבל בהיותו נטול כל מנגנונים כפייתיים, המטבח אחריו נראה כאילו אנדרו וקתרינה עשו שם אהבה.

ככה אני מוצאת את עצמי במלכוד 22 מול ההצעה שלו: מצד אחד לצאת לבראנץ' של יום ראשון משמעו לשבת עם המוני אנשים ולאכול "ככה ככה". לצאת לבראנץ' ביום ראשון שהוא גם יום האם, זה בגדר סיוט לאדם כמוני, שיותר מחמישה אנשים ברדיוס שלו מרגיש לו קלאוסטרופובי. מצד שני לתת לפרופסור האהוב להכין בראנץ' ידרוש שעה של פינוי השאריות ושיקום ההריסות.

"יש לי רעיון", אני מנסה להציל את עורי מבלי להישמע כפוית טובה או משביתת שמחות. "אני אכין בראנץ' (כי ככה הכל יהיה בשליטה), אחר כך ניקח את הפעוטה להיפו פארק (כדי שלא יהיו לי רגשות אשם שלא הוצאנו אותה החוצה ביום יפה כל כך), אחר כך אני אקח את המתבגרת לשופינג (כי זה מה שאמהות שלא רוצות להגיע לגיהנום עושות), ואחר כך נצא לסרט (כי אחרי הכל זה אמור להיות היום שלי).

"מה שאת רוצה", אומר הפרופסור שיודע שאין טעם להציע לי שום דבר אחר אם רקמתי תוכנית שכוללת את כולם על מירב צרכיהם ומשאלות לבם.

כך יצא שביום האם הכנתי לכולם בראנץ' משודרג, שלאחריו נדרשתי לקרצוף המטבח. אחר כך עליתי וירדתי משהו כמו ארבעים פעמים על המתקן עם המגלשה הגבוהה בהיפו פארק, כי הפעוטה משתכרת מזה ורוצה עוד ועוד. אחר כך נסחבתי עם המתבגרת לקניות בסאב וויי עם מלא אמהות אחרות (רובן נראו לי טינאייג' מאמס). חזרתי מותשת ועם ארנק ריק, וכשהגעתי בקושי הביתה חיכה לי אצל הדורמנים זר בלונים מלא סוכריות שהילדות הכינו לי. לא הייתה מאושרת מהפעוטה כשהיא קיבלה את הבלונים, והסוכריות אורגנו בחדר של המתבגרת, כי "את במילא לא אוכלת אותן. שיהיה לחברות כשיבואו".

"אתה יודע מה הכי בא לי ליום האם?" אני אומרת לפרופסור בקול מלא תחינה על סף יאוש מאחורי וילון המקלחת, והוא, שמכיר אותי לפני ולפנים, עונה: "שעתיים יוגה בלי הפרעה". "בדיוק", אמרתי, והוא התגייס מיד, ארגן את המתבגרת שתשמור על הפעוטה, סידר את המזרונים, והעניק לי שעה שלמה של יוגה. אחרי היוגה יצאנו לסרט, קשה אך מצוין (אינסנדיז, בלינקולן סנטר), ונהננו מאולם ריק (כי יום ראשון, וכי יום האם, וכי אחרי 8, כך לפחות אומר לנו הסדרן).

בדרך הביתה, רגע לפני חצות, ודקה לפני שתמה השפעתה של אבקת הפיות והמונית הצהובה שלנו הופכת לדלעת, אני מסכמת לעצמי את יום האם 2011:

• בראנץ' משובח בחסות שלושת האנשים היקרים לי בעולם.
• שלוש שעות מרוכזות של משחק בפארק עם הפרופסור והפעוטה, ביום אביב מדהים, ואין סוף אושר מהיותם אהובים ואוהבים כל כך.
• שעתיים של גאווה עם המתבגרת שהתגלתה כקניינית בוגרת עם טעם מצוין ועם יכולת לבחור במעט טוב על פני הרבה סמרטוטים.
• שעה מרוכזת של יוגה לגוף ולנשמה עם האיש שאתי.
• דייט עם האהוב, וסרט מצוין.

בפעם הבאה שאני אלין כאן, או בכל מקום אחר לצורך העניין, על חגי ההולמרק שמייצרת הכלכלה הקפיטליסטית באמריקה, אני אזכיר לעצמי שאני דווקא די נהנית בהם, וביום האם במיוחד.