העולם שייך לצעירים מטומטמים

תגידו עלי מה שתגידו, אני איש של עקרונות וערכים. אם אני מתנגד למשהו, לא ניתן לקנות אותי בכסף. לאחרונה זה בא לידי ביטוי כשסירבתי להצעת עבודה כשופט ב"כוכב נולד".

קפצנו לזוג חברים. המארחת שלנו בדיוק צפתה בסיומה של תוכנית "אמריקן איידול", שזה ניסיון אמריקאי לעשות "כוכב נולד". שרה שם איזו בחורה וייטנאמית, ואולי בגלל שכבר הגענו, בעלת הבית כיבתה את הטלוויזיה ואמרה: "מצטערת, את לא עוברת איתנו לשלב הבא".  

"אבל", אמרתי, "מי פאקי פאקי לונג טיים".

בואו נגיד שהחיקוי שלי לווייטנאמית הוא לא יותר טוב מזה של "ריבר נודלס", אבל המארחת שלנו התחילה לשתות עוד לפני שהגענו, אז היא צחקה מהבדיחה הזאת. קורה. כשהיא נרגעה קצת, היא אמרה לי שאני צריך להיות שופט ב"כוכב נולד".

ואני סירבתי.

איור: איתמר דאובה

הקטנוניים מביניכם אולי ירצו לדעת אם יש למארחת שלנו איזה תפקיד רשמי או שהיא הציעה לי את העבודה באופן מטאפורי, כמו שאתם אומרים להוא שעושה על האש ביום העצמאות שהוא צריך להיות שף. אומר כבר עכשיו: בהחלט יש למארחת שלנו תפקיד רשמי, ועוד ב"אמדוקס". וכדי שלא תגידו שאני הולך לאנשים ויושב אצלם ורואה תוכניות ריאליטי, איך שהיא כיבתה את הטלוויזיה עשינו אורגיה מטורפת.

אגב, שמתם לב שאורגיה היא תמיד מטורפת? בחיים לא שמעתי מישהו אומר: "היתה שם אורגיה רגילה כזאת, לא משהו מיוחד. ואז נסענו הביתה". 

אני לא מבין את "כוכב נולד". לא שיש לי בעיה עם אנשים שיודעים לשיר שירים של אחרים; לא כל אחד צריך להיות לאונרד כהן. עוד מעט לאונרד כהן כבר לא יהיה לאונרד כהן (אגב, כהן: כשדנו אותך ל־20 שנות שעמום, האם אילצו אותך לשמוע לאונרד כהן?). אבל יש לי בעיה עם המחשבה שזה צריך להיות הדבר שהכי מעניין אותי. אתם יודעים, מה עשו הכוכבים הנולדים אתמול בסופר או בים. איך שנשמעים השירים שחצי מהם מוציאים אחרי שמדיחים אותם, היו צריכים לקרוא לזה "כוכב נולד פג". 

טורים שנקטעים באמצעות שלוש כוכביות הם בדרך כלל מחורבנים. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את יהונתן גפן. שלוש כוכביות מצביעות בדרך כלל על זה שהיו לך כמה רעיונות בוסריים, ומיהרת לאנשהו, אז פשוט שידכת אותם ביחד ולחצת "שלח". אבל פתאום חשבתי על זה: אני ממהר לאנשהו.

לא רק את "כוכב נולד" אני לא מבין, אלא רכילות בכלל. אל תטעו, אין לי משהו נגד תרבות זולה. להפך, אני בונה על זה את הפרנסה שלי. אבל אני פשוט לא מצליח להבין למה יש כל כך הרבה תוכניות שסוקרות את חייהם של אנשים שנראים טוב. נראה לי שזה בגלל שאני לא ילדה בת 15. אני לא יודע, למשל, מי זה הג'סטין ביבר הזה, אבל ראיתי אותו בטלוויזיה ואני מנחש שהוא מצטיין קורס מד"צים.

אני לא מבין אייטמים של גיא פינס, אני לא מבין את "היפה והחנון", ובעיקר אני לא מבין למה אמור לעניין אותי מה יש לבר רפאלי להגיד. בכל ערוץ, בכל שעה, אתה רואה את בר רפאלי מדברת או מישהו שמדבר על בר רפאלי. כן, היא כוסית. אי אפשר פשוט להסכים על זה שהיא כוסית ולעבור הלאה?

אתמול היה השיא. אתמול ראיתי את בר רפאלי בחדשות (!), מדברת (!!) על זה שכל הזמן מדברים עליה. תגידו, מישהו בתקשורת ביקש אי פעם מפרופ' עדה יונת להצטלם פשוקת רגליים בביקיני? אז למה לבקש מבר רפאלי להתראיין לחדשות? אני מתכוון, האישה דוגמנית (בר רפאלי). זה מקצוע שלא מתקבלים אליו בזכות כישורי שיחה. בדרישות התפקיד של דוגמנית יש שורה אחת: "צריכה להיראות טוב". כל שורה אחרת שהיתה שם הוסנפה מזמן.

אין מה להאשים דוגמניות בזה שהן בדרך כלל לא יודעות הרבה מאוד. בתור התחלה, הטלוויזיה לימדה אותי שאף אחד לא יודע הרבה מאוד חוץ מירון לונדון. גם אני לא ירון לונדון, אבל הידע שלי היה אפילו יותר מצומצם אם הייתי דוגמנית. רק דבר אחד הייתי יודע בוודאות: שאני נראה ממש ממש טוב, ואני לא צריך להתאמץ לדעת דברים. אנשים אחרים כבר יטפלו בזה בשבילי.

בהחלט ייתכן שחלק מהדוגמניות נולדו מאוד אינטליגנטיות לפני שהחברה החרמנית שלנו ניוונה להן את השכל. ברצינות, מישהו חושב שעדה יונת היתה יורדת לעומקו של הריבוזום אם היא היתה נראית כמו שפנפנת פלייבוי? אין סיכוי. היא היתה עונה היום לשם "בונבון" ותוהה אם העגיל בפטמה עושה קאמבק.

אז למה אמור לעניין אותי מה חושבת בר רפאלי על הסכסוך הישראלי־פלסטיני? מה כבר יכול להיות לה להגיד שיעניין אותי חוץ מ"בוא תיתן בי"? והיא לא הולכת להגיד את זה, נכון?

אז בואו נסכם שכן, הייתי עושה לבר רפאלי דברים אפלים. דברים שאם אשתי תתוודע אליהם היא תעמוד ותמחא כפיים ותיתן לי נשיקה ענקית, כי בכל זאת, מדובר בבר רפאלי והיא תפרגן.

ועכשיו, אם תסלחו לי, אני ממהר לאנשהו.