שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיער, גירסת הפעוטות
    ל"ג בעומר הוא שיאו של טרנד החלאקה, שכובש בשנים האחרונות מגזרים רבים. אמילי עמרוסי - אמא וסופרת - היתה שם פעמיים, ועשתה מזה ספר חוצה מגזרים
    בליל ל"ג בעומר, עת בערו המדורות ברחבי הארץ, נמו במיטותיהם אנשים קטנים בני שלוש; שינה אחרונה עם הרעמה הגולשת, לפני הפרידה הסופית מהתלתלים, מהינקות. בבוקרו של יום הם נישאו על כתפי אבותיהם, מובלים אל ציון הרשב"י. יד אחת מחזיקה ומערסלת, בעוד השנייה אוחזת בזוג מספריים, שניתקו את החוט הדק כשערה, המקשר בין התינוק של ליל אמש - לילד הנחשף אל מול עינינו.

     

  1.   

     

    פעמיים עשתה הסופרת והעיתונאית אמילי עמרוסי את טקס המעבר הזה. אין תמה כי בסופו של דבר, הגיח בעקבותיו גם ספר "נרי מסתפרי" (הוצאת "משכל"). בחרוזים יפהפיים ובאיורים רגישים, פורסת עמרוסי את סיפורו של "בן-אדם בן שלוש" בשם נרי, היוצא למסע "משעיר" עם ניסים הספר, בעקבות המחלפות, על מנת לפתור "שאלה אחת המנקרת בראש... מה קורה לשערות ולאן הולכים התלתלים?"

     

    "בומבלה יהודית"

    מנהג החלאקה חצה זה מכבר את גבולות הקהילה החרדית. "במגזר הדתי זה כבר הפך לטרנד, טרנד יפה", מציינת עמרוסי. "יש משהו כובש בטקסיות הזאת. בסך הכול, בין חגיגת ברית המילה לבר המצווה - רב המרחק, אז הכנסנו לנו עוד מסיבה אחת באמצע".  


    "פתאום עומד מולך ילד גדול". אמילי עמרוסי בטקס החלאקה של בנה, עברי

     

    את התספורת לבנה הבכור, עברי (אם תהיתם - על שם עברי הראשון, אברהם אבינו) חגגה-גזזה עמרוסי במערת המכפלה. "לבני השני, נרי (ששמו זהה לגיבור הספר), גזזנו לפני שנה בדיוק, במירון. לאירוע הגיעו כל הדודים והדודות, הסבים והסבתות. נרי, היה עטוף באהבה ובתשומת לב".

     

    את ההילולה ההיא מתארת עמרוסי "כסוג של 'בומבלה' יהודית. מלא שמחה, מלא קדושה, מלא אור. הלכנו לשם מוקדם בבוקר, המקום היה כמעט ריק, אבל האווירה הייתה ונשארה של מסיבה בלתי נגמרת. כל הסיפורים המפחידים האלה על צפיפות ודוחק בל"ג בעומר במירון, הם בכלל פיקציה", היא מדווחת.

     

    ג'סטין ביבר ביום שיער רע

    אם לא מדובר בבן של ניסים הספר, החלאקה נגמר תמיד, בסופו של יום, "בחוויה חילונית" -

    כפי שמגדירה עמרוסי: "החלאקה זה בסך הכול גזירה סמלית. כל בן משפחה גוזר תלתל. אחרי שכולם סיימו, רוב הסיכויים שהילד נראה כמו ג'סטין ביבר ביום תסרוקת רע במיוחד. הביקור אצל הספר הוא מה שמוציא מהילד בהיר השיער קצין בגולני כהה ומקוצץ. לי כאמא זה רגע קשה - לראות את הילד 'אחרי'. יש פה פרידה ממשהו משמעותי. ניתוק מהתלתלים הרכים איתם הוא יצא מהבטן. פתאום עומד מולך ילד גדול כזה, בוגר".

     

    כמי שאמונה על מלאכת הכתיבה, דרכה של עמרוסי לעבד אירוע חשוב - כל אירוע חשוב - היא באמצעות המילה הכתובה. "חיפשתי ספרים שעוסקים בנושא, ולהפתעתי לא מצאתי כלום", היא מספרת. "היו ספרים שעסקו בתספורת בכלל, וספר חרדי אחד שעסק ספציפית בחלאקה. אבל התספורת הראשונה היא מאורע כלל מגזרי, ולא הייתה לכך שום התייחסות בספרות הילדים הישראלית".

     

    סיפורים מסופרים

    כך נולד הספר "נרי מסתפרי". במעבר חד מספרה הקודם, "תריס" - פרוזה טעונה חומר נפץ פוליטי - לנאיביות המתפרצת של עולם הילדים. "הרבה יותר כיף לכתוב לילדים", היא מצהירה. "להתעסק בחומר שהוא צבעוני ושמח, ומיועד לאנשים שמגיעים לי לגובה המותן. וזה גם הרבה יותר קל, שלא יספרו אחרים שזה ממש קשה וצריך להקפיד על המשקלים. משקלים זה יום עבודה. פרוזה זה שנתיים. חוץ מזה, אני הרבה פחות חוששת ממה שיגידו המבקרים".

     

    ההישג הגדול של הספר הוא דווקא ביכולתו לשמר את החוויה בצורה המותאמת לילדים דתיים וחילונים גם יחד. המפתח לכך הוא בפרטים הקטנים. העלילה חגה כולה סביב הביקור המשותף לכל הילדים, אצל הספר. ציורי השמן המרהיבים שהכינה המאיירת כריסטינה קדמון לספר, עובדו בתשומת לב יתרה. "הקפדתי שבנרי 'המסתפר המאויר', קו השיער בצדדים לא יעבור את קו האוזן. לקורא נשאר רק לתהות אם נרי, שמופיע ללא כיפה כשאר בני השלוש, הוא דתי או לא". גם ההורים שנותרו ברובם מחוץ לפריים, תורמים לשמירה על מדיניות העמימות של המחברת.

     

    המלאכים המשמשים רכיב משמעותי בעלילה ששזרה עמרוסי, נבראו לאחר מחשבה רבה: "הייתה לי התלבטות עם ללכת על פיות או על מלאכים", היא אומרת. "פיות זה יותר מהעולם הנוצרי, אז ירדתי מזה. אבל אז הגיעה השאלה איך מציירים מלאך. העדפתי להתרחק מהמודל השמנמן עם הבייגלה למעלה, חביב הנוצרים, וייצרתי עם כריסטינה משהו אחר".

     

    אין מצב לחיבור ספרותי של אושייה דתית, בלי מסר ערכי. אז יש מסר, וגם הוא שומר על אוניברסליות ומשרת את מטרת המחברת שלא לערב תיאולוגיה בתלתלים. לדברי עמרוסי, הפור נפל על המסר האקולוגי. המלאכים בסיפור הם למעשה "פעילים ירוקים" שממחזרים את שערותיו של נרי הקטן למגוון שימושים אלטרנטיביים, כגון הברשת ריסים, דגדוג ילדים קטנים והצמחת רעמות שער על ראשו של סב אוהב, אם כי קירח.

     

    עברית גבוהה שפה

    לצד הציורים המרהיבים ומפגש הטעון בין המספריים לשערות, בוחרת עמרוסי להשתמש בשפה קלילה ומרחפת, בה משובצים דימויים כמו "עדר רחלים" או "כשלג פתותים", שלא ברור כמה בני השנתיים עד שש אמונים על פענוחם. "אני מאמינה שככה צריך לכתוב לילדים", עמרוסי אומרת. "גם ביטויים שהם לכאורה לא מבינים. אגב,

    את הביטוי 'עדר רחלים' יש היום גם מבוגרים שלא מבינים. צריך לדבר מעל הגובה של הילד. כשאני משוחחת עם ילדיי שלי, אני משתמשת בשפה יפה, בלי פלצנות והגזמות. זה משתלב יופי, והם קולטים אותי מצוין".

     

    הילד המסתפר שיצרה עמרוסי, הספיק לכבוש מקום של כבוד בחלקת ספרי הילדים הביתית שלי, ואצל בן השנתיים שמבקש "צה נרי בן אלוש". האם זה יהפוך את התספורת הראשונה, בל"ג בעומר הבא, לחוויה "מעובדת" יותר? אולי. בינתיים הילד עם הקוקו והילדון הגזוז והבדיוני, הולכים לישון יחדיו, חולמים על שערות.
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חוויה טעונה - בעיקר לאמא. אמילי עמרוסי
    צילום: באדיבות מירי צחי
    ללא זיהוי מגזרי. "נרי מסתפרי"
    עטיפת הספר
    מומלצים