שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אם-טיפוס ל"מיוחדות": קייט בוש מאכזבת
    היא יוצרת מעניינת כל כך, אבל אלבומה החדש של קייט בוש מעלה את השאלה, איפה עובר הגבול בין זמרת מיוחדת לסתם מיוחדג'ת? שי להב נותן בהן סימנים

    אז לקייט בוש יש אלבום חדש, "Director's Cut". זאת אומרת, לא באמת חדש. הרי היא לא יכולה להרשות לעצמה לנהוג ככל העמים. מדובר למעשה בגרסאות מחודשות לשירים שיצאו בשני אלבומים ישנים שלה, מ-1989 ומ-1993.

     

    הקליפ לסינגל "Deeper Understanding" מהאלבום החדש

     

    אצל אמנים אחרים היו קוראים לזה מסחרה. אבל אצל בוש זאת לנצח תהיה אמנות. לא בגלל התוצאה (שהיא מעניינת, כתמיד, אבל לא באמת נחוצה למי שכבר אוחז בשני האלבומים המקוריים), אלא כי מדובר בקייט בוש. האישה שגם אם תקליט את עצמה משתעלת, תוך שהיא מגרגרת ג'ינג'ר ויורקת, כשהסרט מנוגן אחורה, יימצא המבקר שיגדיר את התוצאה כיצירת מופת.


    קייט בוש. לנצח זו תהיה אמנות (צילום: John Carder Bush) 

     

    עם השנים, בוש הפכה לאם-טיפוס לאינספור מוזיקאיות. גם בגלל הכישרון הנדיר שלה (לפחות בתחילת הדרך) אבל לא פחות בגלל העובדה שנתפסה כ"מיוחדת". ובדיוק כמו בוש, שחצתה לא פעם את הגבול בין מקוריות אותנטית לבין מקוריות כמקצוע, גם הן מזגזגות בין "מיוחדות" לבין מה שהיינו מגדירים בתל אביבית ארכאית כ"מיוחדג'ות". איפה לעזאזל עובר הגבול החמקמק הזה? הנה מדריך קצר למשתמש.

     

    1. כלי נגינה. פסנתר, פסנתר, פסנתר. והמהדרין יוסיפו: גלוקנשפיל, או כל כלי נגינה עם שם אקזוטי, שאיש אינו יודע באמת מה עושים איתו. גיטרה? הצחקתן אותן. כלומר, הן לא באמת צוחקות. לא מקובל בז'אנר. גיטרה זה לנערות רוק מיוזעות. הפסנתר, עם השחור והלבן המובנים שלו, הוא מצע הולם לכלי הנגינה האמיתי: גופה הרוטט של המיוחדת.

     

    2. הבעה. מבט מזוגג, תלוי באוויר, שאומר: כרגע ראיתי את אלוהים/ גיליתי את הפיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני/ נאנסתי בידי עדר גדול במיוחד של פילים. ולחובבי הכדורגל נוסיף: קיבלתי מתנת חינם מיואב כץ. המיוחדת המקצועית בוערת באש תמיד, שלא מאפשרת לה סתם להסתכל. ועל כן, מבטה יוקד. רושף. מושף. מה, אין מילה כזו? כנראה שאתם לא מיוחדים מספיק.

     

    3. לוק. במילה אחת – מכשפה. בשלוש מילים: מרינה מקסימיליאן בלומין. זה מתחיל בשיער, שעשוי לקבל כל צורה פרט לקונבנציונאלית. המרקם המורכב של הפריזורה הוא עדות אילמת לסערת הנפש המתחוללת כל הזמן מתחתיו. ממשיך במגוון רחב של צבעים על הפנים - שימו לב שלא השתמשתי במילה איפור - ומסתיים בקולקציה מרהיבה של בדים, שנועדו להתעופף ברוח המאוורר הענקי, במהלך הקליפ. שימו לב (2) שלא קראתי להם פשוט "בגדים".


    ממ"ב. הפריזורה כעדות לסערת הנפש (צילום: דודו אזולאי) 

     

    4. שירה. הלהיט הראשון של קייט בוש היה כמובן "אנקת גבהים", רמז דק למבחר האנקות והאנחות שהיא שחררה בהמשך הקריירה. ויש שיאמרו: כינוי הולם לתגובתם של גרמי השמים, בכל עת שבה

    היא פוצחת בשירה. המיוחדת המקצועית לא יכולה פשוט לשיר. היא הרי חיה פצועה, נשמה שסועה, נפש קרועה וכו', שהשירה היא מבחינתה יללת זאבה חודרת, המשוגרת היישר אל תוך ערבות החיים הצחיחות. ועל כן, השיר ייפתח תמיד בצעקה/ לחישה/ מלמול/ חרחור, והמצב לא ממש ישתפר גם בהמשך הרצועה.

     

    5. קריירה. המיוחדת המקצועית הוציאה אלבום שהניב בטעות שני להיטי רדיו? גרוע מאוד. הגיעה העת לאלבום קונספט מורכב, המבוסס על סיפורה של נערה גרמנייה מהמאה ה-12 שנמלטה מהמנזר ללב היער השחור, וגודלה בידי להקה של דובות פמיניסטיות. ואם זה לא יילך (כלומר, יילך), אז משהו משירי לאה גולדברג. או אגי משעול. שם נורא מיוחד, אגי משעול.

     

    • לטור הבכורה של "תווי שי"

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    האלבום. תוצאה מעניינת, אך לא נחוצה
    עטיפת האלבום
    צילום: John Carder Bush
    קייט בוש. נאנקת לאורך הקריירה
    צילום: John Carder Bush
    לאתר ההטבות
    מומלצים