לילד יש רק חבר אחד - זו בעיה? מומחית מסבירה
יכול להיות שאתם לא אוהבים את החברים של הילד שלכם. ייתכן שאתם הייתם מלכי הכיתה ואילו הוא מסתפק רק בחבר אחד. זו סיבה לדאגה? אלי זוהר ניב מסבירה מדוע הורים צריכים להרגיע ולמה חשוב לתת לילד להתנסות לבדו בעולם החברתי
אתמול הגיעה אליי אמא נסערת - בתה בת השש רבה עם חברתה הטובה, וזאת הלכה והכפישה אותה באוזני כל מי שרק הסכים לשמוע. הבת חזרה בוכה הביתה, לא רוצה ללכת לחוג אחר הצהריים, לא רוצה ללכת יותר לבית הספר, והאמא הרוסה.
היא אף פעם לא אהבה את החברה הזאת: "אלף פעמים אמרתי לה - 'היא לא שווה אותך! היא תלמידה פחות טובה ממך, היא פחות יפה ממך, אין לה חברות כמעט. מה את מוצאת בה?' הנחמה היחידה שלי היא שאולי עכשיו היא תבין סוף כל סוף שאני צודקת וניפטר ממנה!". נשמע מוכר?
הילד מתחבר עם מישהו שברור לכם שהוא לא טוב עבורו, אפילו מזיק. אתם אומרים את דעתכם שוב ושוב אבל זה לא עוזר - דווקא איתו הילד רוצה לשחק. בכל פעם שהם רבים אתם מנסים לנצל את המומנטום ולהכניס רגל בדלת, אבל הוא לא רואה (או לא רוצה לראות) וממשיך לחפש את קרבתו.
הנטייה הטבעית: לסדר לילדים את החיים
ישנם מצבים נוספים הקשורים לנושא החברתי שבהם אנחנו שוברים את הראש ותוהים מה אנחנו אמורים לעשות, ובעיקר האם ומתי להתערב. הנטייה הטבעית שלנו היא "לסדר לילדים את החיים", לפרוש שטיח אדום ולסלק מדרכם כל מה שעלול להפריע: יש חבר שלא רוצה שהוא יבוא אליו? אז מי צריך אותו בכלל! האריה/הלביאה שבנו מסתערים ומסבירים בלהט: "מי שלא רוצה את הילד שלי - אנחנו לא רוצים אותו!"
מצב אחר שמוכר להורים רבים הוא ילד שיש לו רק חבר אחד - אותו חבר שאיתו הוא נפגש מדי יום, משחק איתו בגן או בהפסקה בבית הספר ונפגש איתו בבית. כשהחבר לא מגיע, הילד נשאר לבד. אין לו "חבר חלופי". אתם מנסים להלהיב ולשכנע אותו לפתוח עוד ערוצים ולהזמין ילדים חדשים, אבל לשווא. הילד מסרב. טוב לו עם החבר הקבוע ואין לו שום רצון בשינוי.
ולחלופין, יכולה להיות ילדה שחייבת כל הזמן לפחות שלוש-ארבע חברות סביבה. בכל יום ביציאה מהגן היא שואלת "מי יבוא אליי היום?". החברות מתחלפות חדשות לבקרים ואתם מודאגים: מה פשר הצורך הזה? מה זה אומר עליה ועל עתידה?
מסתבר שבכל הקשור לנושא החברתי של ילדינו אנחנו רגישים מאוד. זה מעסיק אותנו, מטריד אותנו ולא פעם מדיר שינה מעינינו.
דרך החברים: הילדים מבינים את עצמם
האדם הוא יצור חברתי מגיל צעיר מאוד, אך הדרך רצופת מהמורות ואתגרים. סביב גיל שנה וחצי מתחיל התינוק לגלות עניין בילדים אחרים. בשלב הראשון הוא ישחק "ליד" החברים, כשכל אחד מהם עסוק בענייניו. לקראת גיל שלוש-ארבע הוא יתחיל להתעניין בהם באופן ישיר. זה השלב שבו ילדים מתחילים לשחק יחד ולבנות קשרים וחברויות.
בגילאי בית ספר היסודי הקבוצה הופכת להיות משמעותית ביותר. זוהי בעצם חברת "השווים", שכשמה כן היא. כל הילדים בגיל דומה, בשלב התפתחותי דומה ולכולם אותן משימות התפתחותיות. הצורך בקונפורמיות בשלב הזה גבוה מאוד - כולם רוצים להיות כמו כולם. להיות חריג זה נורא ואיום. זה שלב שבו נראה "מקובלים" ו"לא מקובלים", תחרות בין הילדים, קנאה, הצקות ואף חרמות.
בשלב הבא, גיל ההתבגרות, קבוצת השווים הופכת להיות ה-דבר ה-מרכזי בחיים. מאחר שהמתבגר מחויב "להיפרד" ולהתרחק מהוריו כדי שיוכל להפוך למבוגר עצמאי, הופכת הקבוצה למקום משמעותי ביותר עבורו של שייכות ותמיכה. דרך החברים מבין המתבגר טוב יותר מי הוא ומה הוא, מקבל אישור למה שהוא, מפתח את יכולותיו האישיות ומתאמן בפיתוח כישורים וקשרים זוגיים.
בכל השלבים האלה אנו כהורים מלווים את הילדים בדרכם הפתלתלה והמאתגרת, חווים איתם ודרכם מגוון רחב של מצבים חברתיים, תחושות ורגשות ומחפשים את הדרך הטובה יותר.
אז הנה כמה דברים שיעשו לכם סדר בראש ויעזרו לכם לקבל החלטות נכונות יותר:
1. תנו לילד להתנסות
תינוק לא נולד עם מיומנויות חברתיות. אלה נרכשות במהלך החיים, תוך כדי התנסויות שחלקן לא פשוטות כלל. אף על פי שהיינו רוצים לצייד את ילדינו בחוברת הדרכה מהיום הראשון, חשוב לזכור שגם אנחנו למדנו את השיעורים המשמעותיים שלנו על בשרנו, והם אלו שיישארו צרובים בנו לעד. קשה, אבל חשוב.
2. הילד לא העתק שלנו
כשהילד שלנו חווה קושי בתחום החברתי ומגיע אלינו עם דמעות בעיניים, בשנייה אחת זה מחזיר אותנו לחוויות החברתיות שלנו במהלך החיים. מי לא חווה אף פעם ריחוק, דחייה, בגידה באמון? מי לא מצא את עצמו מפלס את דרכו, לא תמיד בקלות, בסבך הג'ונגל החברתי?
לא פעם אנו "מתבלבלים" ומגיבים מתוך הכאב האישי שלנו, מנתחים את הסיטואציה מתוך עצמנו ומציעים הצעות שמתאימות לנו ולא בהכרח לילד. הכעס גדול, הרי היסטוריה שלמה תובעת כרגע את עלבונה. חשוב לשים לב לנקודה הזאת ולטפל בפצעים שלנו בנפרד.
3. עניין של שליטה
לפעמים היינו רוצים לחשוב שיש לנו שליטה אבסולוטית על כל מה שקורה, אבל זו אשליה של שקט וביטחון. אין לנו שליטה על מה שקורה לילד שלנו, את מי הוא יפגוש ועם מי הוא יבחר לבלות. ואתם יודעים מה? זה ממש לא נורא. מי אמר שאנחנו יודעים מה באמת נכון? השאירו לילד מרחב לבדיקה, להתנסויות, לגילויים ולטעויות. שחררו את עצמכם ואותו.
מלכת הכיתה? שתי חברות עבורה זה המון (צילום: index open)
4. להכיר את הילד
לפעמים אני חושבת שהקרבה לילדים גורמת לנו לחשוב שאנחנו מה-זה-מכירים-אותם. האם כך? הילד שלכם בחר חבר שלא נראה לכם, מה זה אומר עליו? הנה הזדמנות לבדוק יחד איתו מה יש שם שמושך אותו. הרי מדובר על ילד נבון, ואם הוא מוצא שם עניין כנראה שיש מה למצוא. גשו אליו מתוך התעניינות אמיתית ולא תוכחה. מי יודע, אולי תגלו עליו משהו חדש?
5. זה הילד שלי?
נכון, את היית מלכת הכיתה, תמיד במרכז העניינים, תמיד מוקפת חברות. היום יש לך ילדה מופנמת וביישנית ששתי חברות עבורה זה המון. את נורא מרחמת עליה: מסכנה, כל כך לבד... אבל אולי אפשר לראות את זה אחרת?
יש ילדים שעבורם חבר אחד טוב זה עולם ומלואו. הם לא צריכים יותר והם בהחלט מסופקים. קבלו את הילד שלכם כפי שהוא, על מה שהוא, מחקרים מראים שזה אחד המפתחות המרכזיים להצלחתם של ילדים.
6. "אימא, הוא לקח לי!"
יכול להיות ששמתם לב שכשהילד מזמין חבר קשה לו מאוד - הוא מתקשה לחלוק בצעצועים, לוותר על התור במשחק - ואתם מחזיקים את עצמכם שלא להתערב (ולא תמיד מצליחים...).
קודם כל, יש כאן עניין של גיל. מיומנויות חברתיות כאמור נרכשות עם השנים ואיתן גם היכולת לחלוק. עם זאת, אחד התפקידים החשובים של ההורה הוא ללמד את ילדו להכיל תסכולים. הוא רוצה ולא מקבל - מעצבן! אבל אל תתמוטטו ותזדרזו לתקן את העוול. החיים עמוסי תסכולים וחשוב לפתח עמידות מולם. ככל שאתם תקבלו זאת יותר, כך גם הילד שלכם והחיים יהפכו לאפשריים יותר.
7. ההורה כמתווך
אל תעשו במקומו, אלא למדו את הילד לעשות בעצמו, כשאתם רק המתווכים. בשעת מריבה תוכלו לעצור, להושיב את הילדים זה מול זה ולעזור להם לשוחח ביניהם ולהגיע להחלטה שתשרת את שני הצדדים, תוך כדי ויתור הדדי וניסיון להגיע למצב של win-win .
8. אימון בפתרון בעיות
כל מריבה היא הזדמנות, כל חיכוך הוא בית ספר. חשוב לא להיות יועץ או פוסק (מה שנקרא "שיפוט מהיר"), אלא לנצל את האירוע ללמידה. אנחנו ננחה את הילד, נשאל שאלות, נתעניין ונגלה רגישות לכאבו, אך בסופו של דבר נבקש ממנו למצוא בעצמו פתרונות ואת הדרך להתמודד.
9. לחוש את הזולת
ילדים מקובלים מאופיינים בין היתר בקשר חם עם עולם הרגשות שלהם, כאלה המזהים את רגשותיהם ומביעים אותם ומתוך כך יכולים גם לחוש את הזולת (אמפתיה). כדי לגדל ילד כזה חשוב לתת מקום של כבוד לעולם הרגשי: לדבר על רגשות, לחלוק אותם, ללמוד להתמודד עם רגשות קשים, עם כעס. הרבה יותר כיף חבר אמפתי!
10. ללמוד להיות ביחד ולחוד
חשוב להיות יחד, זהו צורך קיומי ממש. עם זאת, חשוב גם להיות לבד, לפתח עולם פנימי ולהיות מסוגלים לספק לעצמנו את הצורך החברתי. גם כאן תרם ויניקוט מונח חשוב - "the capacity to be alone" - היכולת להיות לבד.
זה חשוב כבר מגיל אפס. עבור ילדים בוגרים יותר, היכולת לפתח חשיבה עצמאית ולעמוד על שלך, גם אם זה מנוגד לדעת ה"חבר'ה" - היא יכולת יקרה מפז, בעיקר בגיל ההתבגרות.
הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, מנהלת פורום הורות של מכללת הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
