אהבה: מילה אחת קטנה שיכולה לשנות הכל
בלילה קר הם נוסעים, תוהים מי יתחיל דיבור. היא אמרה לו שבסוף האור ישנה מנהרה, והוא צחק, אבל לא אמר כלום בחזרה. היא הרגישה שמשהו חסום, אבל היא לא ידעה להגיד מה
הצטרפתם כבר לדף הפייסבוק של ערוץ יחסים?
כל הלילה הם ישבו במכונית שחורה שדהרה מהר על כביש צדדי. זו היתה קופסה שחורה שדהרה מהר לשום מקום, והיא דהרה ודהרה, בעקשנות היא דהרה ולא הרפתה לרגע. כל הלילה הם נסעו, אולי למקום טוב יותר, אולי לא. ברקע ניגן פסנתר. צליל ועוד צליל, תו ועוד תו מילאו את חלל הקופסה השחורה, ליוו את הנוף המתחלף. צלילים עדינים, צלילים שקטים, צלילים דקים. הגשם דפק חזק בחלון, והיא בהתה באורות שנמתחו בלילה השחור, בבתים הקטנים של העיר הגדולה. זו היתה אותה העיר שעטפה אותה בהרגשה בטוחה ונעימה, אבל באותו הלילה העיר הותירה אותה מנוכרת ובודדה. העיניים שלה נעצמו לאט לאט והיא התחננה שהוא יעיר אותה בחצי הדרך, כי לא רצתה לעשות את המסע הזה לבד.
מה יכול להשכיח את הכאב הזה, מה יכול לסלק את הצער
דמותה השתקפה בחלון המכונית. מה יכול להשכיח את הכאב הזה, מה יכול לסלק את הצער. בלעדיו הדלת לעולם לא היתה נפתחת והיא לא היתה רואה את האור. בלעדיו לא היתה מסתכלת קדימה. בלילה קר הם נוסעים, תוהים מי יתחיל דיבור. היא אמרה לו שבסוף האור ישנה מנהרה, והוא צחק, אבל לא אמר כלום בחזרה. היא הרגישה שמשהו חסום, אבל היא לא ידעה להגיד מה. בלעדיו אולי היתה חולמת כך עוד שעות, מביטה בחלון של הקופסה השחורה, יושבת לידו ונותנת לעיניה להיעצם לאט לאט, נותנת לנוף המתחלף להרגיע אותה. בלעדיו אולי היתה חולמת כך לנצח.
אין משמעות למילים שרצו אצלה בראש. אבל האהבה קראה בשמה כמו הפרח שקורא לדבורה. האהבה היא כמו נייר דבק, יש לה צד מחוספס וצד חלק, והיא מחזיקה את היקום הזה ביחד. וביקום הזה היא אבודה לרגע, אבל איתו, איתו היא רק מתפללת שיעיר אותה בחצי הדרך, כי היא לא רוצה לבד.
בלעדיו היתה עצובה ואפורה ושום דבר לא היה מתחיל ושום דבר לא היה נגמר. בלעדיו היא נשארה ערה כל הלילה עטופה במחשבות. בלי האהבה שלו היא לא היתה. אבל הלילה הוא עוד לידה, אז הם נסעו בקופסה שחורה והיא רק התפללה שיעיר אותה בחצי הדרך, כי לא רצתה לעשות את המסע הזה לבד.
בלעדיו לא היו נגמרים הימים הגשומים. העלים לא היו נושרים, האביב לא היה מתחלף שוב בימים חמים. בלעדיו היא היתה תקועה על ספינה של הבטחות שלא נגמרות, שטה במעגלים לשום מקום. כמו העונות. אבל הלילה הוא שלה, ואולי הוא יעיר אותה בחצי הדרך.
בזמן האחרון הם שותקים יותר, לא מספרים את מה שעל ליבם
כל הלילה בקופסה השחורה היא לא אמרה מילה. היא רצתה להגיד לו הרבה דברים, אבל לא אמרה. בזמן האחרון הם מדברים פחות, בזמן האחרון הם שותקים יותר. לא מספרים את מה שעל ליבם. נותנים למחשבות למלא את המילים, את החלקים החסרים.
וכשהקופסה נעצרה היא חשבה שלרוב השאלות שלה יש תשובות רבות, או אין תשובות בכלל, אבל אין לה שאלה עם תשובה אחת בלבד. אחרי שנים של צער, אחרי כל כך הרבה כאב ולילות בודדים, הוא בדיוק מה שהלב שלה רצה. היא מצאה בו מסתור בסופה. והיא היתה רק מי שהיא היתה. היא המתינה לילה שלם עד שהגיע, וכשהגיע נשבעה לעצמה שלא תיתן לו ללכת.
הם תפסו מעלית ועלו לדירה. נזרקו על הספה, מתכרבלים במקלט מחשבותיהם. זוג אוהבים שלא מדברים, זוג אוהבים בשתיקה.
ואולי היא אוהבת אותו, ואולי היא מפחדת מהדרך שבה הוא אוהב אותה בחזרה. ואולי היא נדהמת מהאופן שבו הוא שלה, ואולי היא בודדה. ואולי הוא היחיד שבאמת מבין אותה. ואולי הוא ילד ואולי היא רק ילדה. ואולי היא בכלל לא מבינה.
קצת מוזר איך הגלים חוזרים לים והחול הרטוב יבש. קצת מוזר איך שהלילה הזה נגמר, איך החיים שלנו מתפתחים. קצת מוזר הלב שלנו, הריקנות שעוטפת אותנו בכאב, בערגה לשמוע אהוב רחוק קרוב. לפעמים משהו מושך אותנו למטה ואנחנו רוצים לא לבד.
בסוף הלילה הוא קם ועזב, והיא הביטה בו בלי לומר מילה. ואז הגיע הסוף, שהיה בדיוק כמו ההתחלה, בלי לומר מילה. בדממה הדלת נטרקה. פתאום החדר שוב צר וכואב. מעיל העור שלו תלוי בכניסה, והיא מוחה דמעה.
היא אמרה רק אחת. מילה מלטפת, מילה של תקווה
אבל לפתע הוא פתח את הדלת והביט רק בה, והיא אמרה רק מילה. מילה אחת. מילה מרגיעה, מילה מלטפת, מילה של תקווה. וזה הספיק. זה הפך הכל.
אז הוא אמר שהוא אוהב בחזרה וחיבק אותה חיבוק שלא נגמר. היא חיבקה בחזרה. וגם שנים אחרי זה, היתה זו רק המילה. מילה ששינתה ימים, שינתה לילות, שינתה חיים שלמים. שינתה את הגוף ואת הלב ואת הנשמה. שינתה אותו, שינתה אותה.
גלגלים מסתובבים, ובסוף אנחנו נפגשים בדיוק באותה הנקודה. אני מתעורר מחלום, וזו בדיוק מחצית הדרך. אני מביט בך יושבת לידי, מחזיקה את ההגה של המכונית השחורה. איזה מזל שאת כאן לידי. שאת איתי. איזה מזל שאמרת מילה.
לפנייה לכתב/ת 
