בלי בושה חייכתי, הרמתי דגל גאווה וצעדתי
מצעד הגאווה הוא קרן אור לאנשים שמרגישים שהם תקועים בחורים בכל מיני מקומות בארץ, בודדים ואומללים. מצעד הגאווה הוא התשובה לכל אלה שמנסים להציק לחלש, למדוכא, לבודד. אבל בואו נודה באמת - המצעד הוא גם כיף גדול
עד אז חשבתי תמיד שאני בודד, תקוע לבד באילת, ואני בטוח ההומו היחיד שם. ופתאום להגיע לתל אביב ולהיתקל בעוד כמה עשרות אלפים כמוני מכל הארץ שאומרים שהם הומואים ולא מתביישים בכך, אלא להיפך, גאים. וואו, זה נתן לי כוח, נתן לי עוצמה שבחיים לא חשבתי שארכוש לגבי המיניות שלי. זה נתן לי כל כך הרבה כוח, שהייתי מסוגל לחזור לאילת ובשנה שלאחר מכן, בכיתה י"ב, ללכת בלי בושה למצעד הגאווה באילת. למצעד הגיעו נערים אחרים מהשכבה שלי במטרה לצחוק עלינו. הם ראו אותי, אבל אני פשוט בלי בושה חייכתי, הרמתי דגל גאווה וצעדתי.
בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
מצעד הגאווה הוא כור ההיתוך של הקהילה
מצעד הגאווה הוא חוויה מתקנת עבור כל אותם נערים ונערות דחויים ודחויות על לא עוול בכפם. מצעד הגאווה הוא קרן אור לאנשים שמרגישים שהם תקועים בחורים בכל מיני מקומות בארץ, בודדים ואומללים. מצעד הגאווה הוא התשובה לכל אלה שמנסים להציק לחלש, למדוכא, לבודד. מצעד הגאווה הוא כור ההיתוך של הקהילה, ועוצמתו לא תסולא בפז עבור אותם נערים ונערות שחוששים כל כך להגיע אליו, אבל ברגע שהם שם הם מבינים שהם בסדר, שיש להם מקום, שהם יכולים להיות שייכים ולא רק שזה בסדר, אלא שזה מצויין!
בנוסף לכך, מצעד הגאווה הוא כיף, אין מה לומר, פשוט כיף! כולם שם כמוך או בעדך, אתה לא תרגיש שם בודד, או דחוי או שונה. לא תרגיש כמו איזה פריק ותראה שם המון גברים ונשים מפגינים אהבה חד-מינית, שהיא בשבילך הדבר הטבעי ביותר בעולם.
עם כל הכבוד למצעד, זהו גם קרנבל
שמייח במצעד (צילום: ירון ברנר)
מובן שאני מתכוון להיות במצעד הגאווה ביום שישי הזה, לצעוד למען שוויון זכויות יחד עם בן הזוג שלי. אבל בעיקר אני שם כדי ליהנות, כדי להביט ושיביטו בי, לצחוק, להשתגע ולתת דרור לאותו חלק עם הנטייה שבי. כי עם כל הכבוד למצעד, זהו גם קרנבל. קרנבל ססגוני של יופי, צבעים, ליברליות, פתיחות, מוזיקה, סלוגנים והרבה הרבה רעש.
זו הזדמנות נהדרת לכל אחד, לאו דווקא הומו או לסבית, לבוא ולהתפעל מהחגיגה הזו של החופש המיני/ מחשבתי/ אמנותי. לבוא להרגיש חלק גם אם אינך חלק. המצעד הוא יותר מהפגנה, המצעד הוא חגיגה לשפיות ומקום מחבק לאנשים שקצת נמאס להם מאיך תופשים אותם והמלחמה המיותרת על "אני זה אני וזה בסדר". במצעד אתה יודע שאתה בסדר. אתה אפילו מצויין, ואין אחד שיאמר לך אחרת.
רציתי לכתוב משהו על מצעד הגאווה, רציתי לכתוב שאולי תפקידו של המצעד חלף מן העולם והיום אנחנו במקום אחר, רציתי לכתוב אולי על הזכויות שמגיעות לנו ואנחנו לא מקבלים, רציתי לכתוב על חלופות למצעד. אבל ברגע שהתחלתי לכתוב יצא ממני כמה שהמצעד הזה הוא חשוב, לא בגלל שהמצעד הוא הפגנה למען הזכויות של הקהילה הגאה, אלא בגלל שהוא מסיבת רחוב וקרנבל אחד גדול, קורן מאושר ושמחה. הבנתי בעצם שלשם מגיעה כל הקהילה שצריכה לסבול את הסביבה הלפעמים לא כל כך מפרגנת.
אז אני הולך להיות במצעד הגאווה ביום שישי יד ביד עם בן זוגי. אני הולך להפגין גאווה, אבל באותה הזדמנות גם ליהנות, להשתגע, לבלות.
