חיים של גינקולוגית

השעה 22:35 ולילה ארוך לפניי (רופאה מומחית כבר 6 שנים ועדיין עושה תורנויות). עמליה המיילדת קוראת לי ומודיעה שהמוניטור של רותי, היולדת בחדר 8 לא נראה טוב. אני מעיפה מבט במוניטור ומחליטה להעביר את רותי לניתוח קיסרי דחוף. תוך פחות מ-5 דקות הניתוח מתחיל. עיכוב באבחנה, בהחלטה או בביצוע עלול להוביל למותו של העובר. האווירה בחדר הניתוח לחוצה. האם פעלנו בזמן? האם נצליח לחלץ את העובר בריא ושלם?

הטלפון מצלצל בכיסי, צלצול מיוחד של הבית כדי שאדע מתי אני חייבת לענות. אני מבקשת מהאחות לענות. היא עונה ועל הקו אני שומעת את איתמר. האחות אומרת שאמא בניתוח ולא יכולה לדבר. איתמר אומר לה שתשאל את אמא איפה יש חולצה לבנה לבית הספר, כי לאבא אין מושג. לך תסביר לילד שאמא מצילה חיים עכשיו.

בקורות החיים שלי אני אמא במשרה מלאה ורופאה במשרה מלאה. בייסורי המצפון שלי, אני אמא ורופאה במשרה חלקית. מרגישה שאני אף פעם לא מספיק עם הילדים ואף פעם לא מספיקה להתעדכן בחידושים האחרונים בתחומי. כשהתחלתי את ההתמחות לפני 13 שנים - אמא לשתי בנות קטנות, והבנות התחילו לקרוא לאבא בלילות - ייסורי המצפון שלי היו בשיא. אף אחד לא אמר לי כשהתחלתי את ההתמחות, שכדי לצלוח אותה בשלום חייבים להצטייד בבעל ובמשפחה תומכת.

קצת מספרים - לימודי הרפואה נמשכים 7 שנים. התמחות בגינקולוגיה נמשכת 6 שנים. מתמחה בגינקולוגיה עושה לפחות 8 תורנויות בחודש. 8 פעמים בחודש יצאתי בבוקר מהבית וחזרתי למחרת בצהריים כדי לנוח. המספר 8 מטעה: 8 תורניות בחודש זה 24 ימים בחודש. ערב לפני אמא צריכה לישון מוקדם, כי מחר היא תורנית, ומי שהמציא את התורנות לא חשב על זה שיש ילד חולה או תינוק שמתעורר בלילה.

למחרת התורנות, אמא עייפה. בשני סופי שבוע אמא לא נמצאת בארוחה בליל שבת או בשבת. "אמא שלי לא יכולה לקחת אותנו לבריכה, היא תורנית", "אמא לא יכולה לאסוף אותנו מחוג ציור, היא אחרי תורנות". משפטים שליוו אותי במשך כל ההתמחות וצובטים את הלב.

חיים לחוצים ומטורפים

כולם יודעים שכדי שאהיה בגן במסיבת חנוכה, במסיבת סיום או באסיפת הורים צריך להודיע לי לפחות חודש וחצי מראש, לפני שלוח התורנויות החודשי מתפרסם. אחר כך היא אפשר להזיז. לוח הזמנים של שר האוצר יותר גמיש.

על המספרים בתלוש המשכורת אני לא רוצה לדבר. זה מעליב. המטפלות של הילדים שלי הרוויחו תמיד יותר ממני לשעת עבודה. והנה, רק בישראל - כאשר סיימתי את ההתמחות ועברתי למעמד של רופאה מומחית, המשכורת שלי ירדה. אבל לפחות הסיפוק להיות גינקולוגית אדיר, סיפוק מיידי ויומיומי. זה הדבר היחידי שיכול להצדיק ולקיים חיים כל כך לחוצים ומטורפים.

כבר חודשיים מנהלים הרופאים מאבק להצלת הרפואה הציבורית. מי שמבקר בבתי החולים ובמרפאות קופת חולים - מבין עד כמה אנו צודקים. מחלקות האשפוז כורעות תחת העומס; חולים שוכבים במסדרון ללא פרטיות וללא תשתיות מספיקות לטיפול; יש מחסור חמור ברופאים - תקני הרופאים נקבעו בשנות ה-70 של המאה שעברה וגם אלה אינם מאוישים. מחסור זה פוגע ברופאים ובמטופלים כאחד. המאבק שלי ושל חבריי מתקיים כדי שנוכל להעניק לכם טיפול איכותי, ולמען מערכת הבריאות הציבורית.

09:00 בבוקר, אחרי לילה לבן, אני בדרך הביתה. יש כמה סידורים שאני חייבת להספיק: לרשום לקייטנה, לעבור בסופר, כי הבית ריק. שוב לא הערתי את הילדים ולא לקחתי אותם לבית ספר, אבל לפחות התינוק של רותי מחדר 8 בריא ושלם.

ד"ר אורטל נאמן, רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה במחלקה להריון בסיכון בבית חולים אסף הרופא, ואם לארבעה