שתף קטע נבחר

תמונה אחרי תמונה

הם התברגו בתעשיית האנימציה המשגשגת 
בהוליווד, ועבדו בין היתר על "שרק", "עולם הקרח" ו"קונג פו פנדה". עכשיו טל שוורצמן, לירון טופז וגיא ברעלי פתחו בית ספר לאנימציה והם מספרים איך הופכים גיבורי "אווטאר" לאנושיים כל-כך ומאיפה באה ההשראה לצעקות של פיונה

 מאז תחילת דרכו כאנימטור בתעשיית הסרטים בהוליווד, הפיח טל שוורצמן (33) חיים בלא מעט דמויות מצוירות. הבולטות שבהן, שלא לומר סלבס בעולם המושגים המאויר, הן שרק ופיונה משובר הקופות ההיסטרי "שרק" והמשכיו. עם השנים הוסיף שוורצמן דמויות נוספות פרי מכחולו הווירטואלי בסרטים "מפלצות נגד חייזרים", "עידן הקרח 2", "קונג פו פנדה" ועוד. גם לירון טופז (29) וגיא ברעלי (30) הצליחו להתמקם יפה בתעשיית סרטי האנימציה ההוליוודית. טופז עבד בין היתר על הסרט "קונג פו פנדה 2", וברעלי היה בין האנימטורים של "חייזרים בעליית הגג", "לילה מוטרף במוזיאון 2" ו"אלווין והצ'יפמאנקס 2".

 

זה לא עניין של מה בכך. מעטים הישראלים שהצליחו להשתלב בתעשייה המתפתחת הזאת, שמייצרת שוברי קופות אדירים ומשתמשת בטכנולוגיה המתפתחת כדי להתקדם בצעדי ענק. בארץ התעשייה הזאת נמצאת עדיין בחיתולים. "יש פוטנציאל עצום והרבה אנשים מוכשרים", אומר טופז, "אבל לי באופן אישי לא היה איפה ללמוד ולהתמקצע בארץ. הניסיונות להרים סרט אנימציה באורך מלא לא צלחו למעט 'ואלס עם באשיר', שנוצר באנימציה מוגבלת יחסית, והצלחתו לא נבעה מעבודת האנימציה אלא בעיקר מהתוכן העלילתי. הבעיה בסרטי אנימציה היא כמות כוח האדם שנדרשת כדי להרים סרט באורך מלא, ואלה שכבר הצליחו והתמקצעו נמצאים בחו"ל".

אולי זאת הסיבה ששוורצמן, טופז וברעלי, שהכירו בארה"ב בשנים האחרונות על רקע המקצוע המשותף וחברים משותפים, חברו לאחרונה והחליטו להקים בית ספר מקוון ללימודי אנימציה ממוחשבת בליווי אישי, שנקרא Frame by Frame. מטרת בית הספר, שהם המורים בו, היא לחלוק אינפורמציה עם הסטודנטים הישראלים ולאפשר להם להיחשף לרמת לימוד גבוהה ביותר בתחום. בית הספר מתנהל כולו ברשת, מהרישום והקבלה ועד הלימודים והבחינות, ומערכת הלימודים מבוססת על שיטת הלמידה הנהוגה בארה"ב. כיום פועלים בארה"ב בתי ספר אינטרנטיים לאנימציה המלמדים סטודנטים רבים מכל העולם, והם מוכרים על ידי אולפני הסרטים הגדולים. תוכניות הלימודים בהם נועדו לאפשר לסטודנטים להשתלב בעולם האנימציה המסחרית, תוך קבלת הכוונה ולימוד באופן שוטף ואישי מהמורים.

 

אשמת הרובוטריקים

גם שוורצמן, גם טופז וגם ברעלי בחרו מלכתחילה לפתח את הקריירה שלהם בתחום האנימציה בחו"ל. שוורצמן, יליד ניו־יורק שגדל רוב חייו בישראל, גילה עניין בתחום כבר כשצפה בתוכניות המצוירות בטלוויזיה של שנות ה־80 ("רובוטריקים", זוכרים?). בגיל שש הוא ראה סרט אנימציה באורך מלא והחליט שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. הוא למד בתיכון לאמנויות אלון ברמת השרון, ומשם המשיך למכללת שרידן שבקנדה במסלול אנימציה קלאסית.

עם סיום לימודיו עבד שנתיים כעצמאי בתחום וצבר ידע. הניסיון והכישרון הובילו אותו משם לעבודה על הסרט "עידן הקרח 2" בחברת האנימציה הנחשבת בלו סקיי. בשלב מסוים התגלגל תיק העבודות המרשים שלו לידיים הנכונות בענקית האנימציה דרימוורקס, ומאז הוא ממוקם שם באושר ובעושר. את יצירתו האחרונה, "קונג פו פנדה 2", שיצא אתמול למסכים, הוא יצר לצידו של טופז, המועסק אף הוא בחברת הענק, שנחשבת לסטודיו הגדול ביותר לאנימציה בעולם כרגע.

גם אצל טופז האנימציה היא שיגעון שהתחיל מזמן. "כבר בגיל צעיר מאוד הקסים אותי שהציורים הופכים למשהו חי", הוא מספר. בגן הילדים הוא שאל את הגננת איך קוראים לזה שעושה סרטים מצוירים, ומאז ידע לאן פניו מועדות.

הוא למד בבית הספר לאמנויות בתל אביב ומשם המשיך לתיכון תלמה ילין במגמת אמנות פלסטית. אחרי ששירת כגרפיקאי בצבא, נסע לארה"ב כדי להגשים את החלום והחל ללמוד אנימציה במכללת רינגלינג שבפלורידה. "אני זוכר שבמסדרון בית הספר התנוססו תמונות של בוגרי המכללה שהשתלבו בתעשייה. התמונות שלהם שיכנעו אותי שאני נמצא במסלול הנכון", הוא מספר.

במהלך הלימודים הכין טופז סרט אנימציה בשם "This Side Up" שזכה בפרס נשיא המכללה לשנת 2009 וצבר עד כה 750 אלף צפיות ביו־טיוב. בסיום השנה השלישית של הלימודים הוא נבחר על ידי האקדמיה לקולנוע של ארה"ב להתמחות בחברת סוני פיקצ'רס אימג'וורקס. בכל שנה נבחרים שלושה סטונדטים בלבד מארה"ב כולה כדי להתמחות, כל אחד בתחום אחר ובסטודיו אחר, וטופז היה ביניהם. במסגרת ההתמחות עבד שם על הסרט "גשם של פלאפל". עם סיום הלימודים עבד על הסרט "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון, וכישרונו המבורך הוביל אותו למשרת אנימטור באולפני דרימוורקס.

 


"עבודת נמלים שנועדה ליצור רגש". טופז

 

ברעלי, להבדיל מעמיתיו, בחר להתמקצע בתחום רק אחרי שהשתחרר מהשירות הצבאי. הוא למד אנימציה קלאסית ותלת־ממד בניו־יורק ב־Pratt Institute, וסרטו הקצר "Cycle", אותו יצר במהלך לימודיו, הוקרן בפסטיבלים שונים ברחבי העולם וגרף פרסים רבים. לאחר סיום לימודיו עבר ללוס־אנג'לס, שם עבד בין השאר בחברת סרטי האנימציה של סוני, Sony Pictures Imageworks, ובחברה נוספת, Rhythm and Hues, כאנימטור. בין היתר עבד על הסרטים "אלווין והצ'יפמאנקס 2", "חייזרים בעליית הגג" ו"לילה מוטרף במוזיאון 2". כיום הוא מתמקד בעבודה כאמן סטורי־בורד בסרטים באורך מלא, בהם "ֿThe Lorax" (סרט המבוסס על סיפור של "ד"ר סוס" ונמצא עדיין בהכנה) ו"גנוב על הירח 2" (של חברת יוניברסל), ו"פעילות על טבעית 2", של פארמאונט.

אמן סטורי־בורד הוא זה שבעצם מתכנן את הסיפור, את השוטים, את ציורי המפתח לבמאי, ועל בסיס אלה נעשית העריכה של הסיפור. אחר־כך באים האנימטורים ומחיים את הדמויות לדמויות חיות ומלאות תנועה והבעה. "אני לוקח את הסיפור הכתוב ויוצר סביבו שפה ויזואלית", אומר ברעלי. "אני מנסה להבין למה התכוון זה שכתב את הסיפור ומשתמש בכישורי הציור שלי כדי ליצור את הדמות, הרגש שנדרש בסצינה, תנועות הגוף, זוויות הצילום. כל אלה אמורים לשכנע בסופו של דבר את הבמאי שזו הסצינה שתיכנס. זה סוג של בימוי, ונדרש לזה חוש קולנועי".

 

רצוי לדעת לצייר

זקני הוליווד מתרפקים בערגה על עידן הזהב של האנימציה, כשבעה־שמונה עשורים אחורה, כשהסרטים המצוירים היו פשוטים, משעשעים, ובעיקר קלאסיים. ההצלחה המסחרית הראשונה הייתה כמובן דמותו של העכבר המפורסם מיקי מאוס, שנוצר על־ידי וולט דיסני ב־1928. הסרט הראשון בכיכובו היה "ספינת הקיטור ווילי" והוא נעשה בטכניקה הידנית המכונה "פריים ביי פריים", בה מצרפים תמונות מצוירות דוממות רבות בזו אחר זו ומריצים אותן במהירות ליצירת אשליית תנועה.

בשנות ה־90, בעקבות המהפכה הדיגיטלית והשדרוגים הטכניים, הפכה האנימציה להיפר־ריאליסטית, תלת־ממדית, ופרי העבודה של מחשבים בעיקר, לעומת העיפרון והמכחול של פעם. האגדות המצוירות, הגיבורים שמתעופפים, המפלצות החינניות וספינות החלל הלוחמניות, מבוססים כיום בעיקר על תוכנות מחשב, שבעזרתן יוצקים האנימטרים לדמויות המאוירות תנועה, חיים והבעה.

במחצית השנייה של המאה הקודמת הועסקו בעיר הסרטים כאלף אנימטורים, מרביתם בחברת דיסני. כיום מספרם התעצם לאין שיעור, כשאל החגיגה מצטרפים מומחים באפקטים מיוחדים ועורכי משחקי וידיאו. האנימציה נמצאת בכל מקום - בסרטים, בסדרות טלוויזיה, בטלפונים ניידים, במשחקי מחשב ואפילו בסרטונים עצמאיים שמעלים זאטוטים לרשת. אפילו בסרטים הרגילים משתמשים היום ביתרונות האנימציה ובאנימטורים כדי להפוך את הסצינות למוצלחות יותר, גם כאשר לא מדובר בדמויות מונפשות. למשל, מכינים כפילים דיגיטליים באפקטים מיוחדים לדמות שנדרסת או קופצת מבניין, למכוניות מתפוצצות וכו'. סרטים כמו הארי פוטר משתמשים באנימציה בצורה כבדה מאוד לאפקטים, אף שהצופה לא מבחין בכך. הדרקון או הינשוף נוצרים באנימציה, אבל נראים כמו דרקון אמיתי או ינשוף אמיתי, ולא כהנפשה.

אילו כישורים נדרשים כדי להיות אנימטור?

טופז: "הדעה הרווחת היא שאנימטור צריך לדעת לצייר. זה רצוי, אבל לא ממש הכרחי. לצידי עובדים אנשים שבאו בכלל מרקע של מחשבים. אנימטור טוב בעיניי הוא זה שמצליח לחבר בין האמנות לטכנולוגיה. כדי להיות אנימטור צריך הרבה יותר מלדעת לצייר יפה. אתה חייב להיות משכנע, לגרום לאנשים להתחבר אליך. אתה צריך להבחין בפרטים קטנים של התנהגות, של הבעות. אני למשל עושה לעצמי כל הזמן מעין ניווט מנטלי - מתבונן, בודק פרטים קטנים, צופה איך אנשים אוכלים, איך הם מגיבים למצבים. התבוננות היא כלי מאוד משמעותי לאנימטורים.

"בחברות האנימציה המוצלחות כמו דרימוורקס נותנים במה ליצירתיות שלך. למשל, כשעובדים על סרט חדש ומתחילים בעבודת מחקר על הדמות, אין עדיין תסריט מובנה, ומבקשים מכל אחד מאיתנו להביא דברים שחשבנו עליהם. למרות שאנחנו רק בורג קטן במערכת, הרבה מהבמאים נותנים לנו הזדמנות ומכניסים את הרעיונות שלנו".

בכל זאת, אומר ברעלי, "ידע הוא הכרחי: נדרשת יכולת לחלום בהקיץ, אבל צריך בעיקר יכולת ציור ברמה אקדמית, לדעת לצייר כל דבר מכל זווית וכל פרספקטיבה".

שוורצמן אומר שהוא לפעמים משתמש בסיטואציות מהחיים האישיים שלו כדי לעצב דמות: "למשל, יצא לי פעם לראות את אחותי כועסת על הילדים שלה. לקחתי את שפת הגוף שלה, התנועות, ההבעות, כמקור להשראה והכנסתי את זה לסצינה ב'שרק', כשפיונה מתעוררת בבוקר ורוטנת על הילדים. לפעמים אני מאייר דמויות שמאליות, בגלל שאני שמאלי. בשרק אפילו הכנסתי תנועת 'סיבוב יד' ישראלית, כי זה נראה לי מאוד אמין וטבעי".

 

אולי כל זה נשמע כמו כיף, אבל מדובר בעבודה סיזיפית ומפרכת. טופז: "אנחנו יכולים לעבוד שבוע שלם על 2־3 שניות מסרט, זו עבודת נמלים". שוורצמן: "זה מצריך תרגול תמידי, פיתוח של היכולות ובעיקר סבלנות". כמות הידע והכישורים שנדרשים היא עצומה. "חוץ מידע והבנה בתנועה וציור צריך גם להיות שחקן טוב, להבין קולנוע, אנטומיה ותזמון, להבין מה גורם למשהו להיות 'אנטרטייניג' (מבדר), בין אם מדובר בקומדיה או טרגדיה. צריך לדעת לעבוד בצוות של כ־40 אנימטורים ולעבוד מול במאים, עורכים, סופרווייזורים, אמני אפקטים. כמעט כל העבודה מצריכה רמת ריכוז מאוד גבוהה, כי אנחנו צריכים לדעת 'להזיז' כל אצבע ואצבע של הדמויות, את העפעפיים, את הפינות של השפתיים".

שבוע העבודה שלהם אינטנסיבי מאוד, 40־50 שעות. אנימטור ממוצע בסטודיו מייצר 3־4 שניות של אנימציה בשבוע שלם. בסרט ממוצע יש 5,400 שניות. "אנחנו עובדים על כל פריים ופריים בקפדנות, ויש 24 פריימים בשנייה. כלומר, 129,600 פריימים בממוצע בסרט", אומר טופז. האתגר הגדול הוא ליצור אנימציה כנה ואמינה שיוצרת רגש אמיתי. "אם אני מצליח לגרום לצופים לצחוק או לבכות, זה שווה בעיניי הכול", אומר טופז.

וכמובן, העבודה בהוליווד כרוכה בהתחככות עם עולם הזוהר. טופז: "כל הזמן מגיעים הכוכבים שעושים את הקולות לסרטים ועושים סיורים אצלנו. לוסי ליו, גארי אולדמן, קמרון דיאז, דסטין הופמן. השחקן ג'ק בלאק הגיע להקרנת בכורה בסטודיו וצפה איתנו בפעם הראשונה בסרט. אבל אותי אישית זה הרבה פחות מרגש מלעבוד תחת ג'יימס באקסטר, שנחשב לאחד האנימטורים הכי טובים מעולם. מגיעים לכאן אנימטורים מכל העולם. זאת פסגת האנימציה העולמית".

 

 

This Side Up - סרטו של טופז

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דמות מתוך סרטו של טופז "This Side Up"
מומלצים