שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אשברי: "אנחנו פשוט זקוקים למעט אושר"
    "וחייבים הם להבין זאת לאשורו. אנו פשוט זקוקים/ למעט אושר, וכאשר מלוקטים/ הדברים החכמים". שירים מתורגמים של ג'ון אֶשְׁבֶּרִי, אחד מגדולי השירה האמריקאית

    בחודש האחרון נערך אצלנו "מצעד הגאווה". כסטרייט מושבע אני מגיש לכם בזה את תרגומיי לשירים הבאים, שיריו של ג'ון אֶשְׁבֶּרִי, הומוסקסואל ואחד מגדולי השירה האמריקאית בזמננו, כמחווה למשוררים הטובים שהצמיחה הקהילה הגאה בישראל. הלוואי שהסובלנות הנאורה, ערך שכה דרוש ונחוץ אצלנו ולא רק בתחום המין, תאיר גם להם וגם לנו, נהיה אשר נהיה.

     

    אנו מהססים

    הַיָּמִים הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים הֵם פָּרָשַׁת-מַיִם.

    עֲלֶיךָ לְשַׁפֵּר אֶת דְּיוֹקַן אֱלֹהִים שֶׁלְךָ

    שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר. הוּא בָּרְשִׁימָה,

    אַתָּה וְגוּפֶיךָ בְּסַכָּנָה.

     

    הֶעָבָר הֶחָדָשׁ מִתְפָּרֵשׂ עַכְשָׁו כְּתִקְוָה גְּדוֹלָה קוֹדֶרֶת

    מֵעַל לְצַמְרוֹת הָעֵצִים, כְּיָדוֹ שֶׁל עֲנָק

    שֶׁהִנִּיחָהּ אֲרָעִית עַל הַעֲנָנִים הַנֶּחְפָּזִים.

    הָאֲגַנִּים נִהְיִים מְלֵאִים וּמֻרְכָּבִים

     

    אַךְ בְּכָךְ אֵין דַּי. דְּאָגָה וּמְבוּכָה

    מַבְאִישׁוֹת וְהוֹלְכוֹת. מִיָּד עִם בּוֹאָן הַבָּיְתָה חָדְלוּ קְלָלוֹת.

    שְׂרֵפוֹת מַטְרִידוֹת אֶת הָעֶרֶב. אִישׁ לֹא יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת הַסִּפּור.

    אוֹ לִפְעָמִים הַבְּרִיּוֹת פָּשׁוּט שׁוֹכְחוֹת

     

    כְּמוֹ יְלָדִים. נִדְרְשׁוּ לִי חֳדָשִׁים

    כְּדֵי לְהַשִּׂיג אִסּוּר עַל מִשְׁמַעַת זֹאת, וּמַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ

    בְּאוֹתוֹ אִסּוּר? אַתָּה נִשְׁאָר אָדָם שָׁפוּי, וּבָהּ-בָעֵת מְתֻחְכָּם,

    מָשְׁרָשׁ בַּדִּמְדּוּמִים, חוֹלֵם, חֲתִיכַת תַּעֲבוּרָה.


    "דִּמּוּיִים יָפִים? נִסָּיוֹן לְהִמָּנַע" (צילום: index open)

     

    שיר אהבה

    וְחַיָּבִים הֵם לְהָבִין זֹאת לַאֲשׁוּרוֹ. אֲנוּ פָּשׁוּט זְקוּקִים

    לִמְעַט אֹשֶׁר, וְכַאֲשֶׁר מְלֻקָּטִים

    הַדְּבָרִים הַחֲכָמִים (הוֹ, הַאִם הַפֶּה עִצֵּב אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ?

    מַה יֵּשׁ לָנוּ שֶׁלּוֹחֵץ עֲלֵיהֶן?) בַּקִּמּוּר הַדַּק הָאַחֲרוֹן

    ("בְּהֶחְלֵט הָאַחֲרוֹן", הֵם אוֹמְרִים) בְּטֶרֶם חֲשֵׁכָה:

    (הָרָקִיעַ צַח וְחִוֵּר, הַמִּדְרָכָה עוֹדֶנָּהּ רְטֻבָּה) וְהַטִּפְטוּף

     

    הוּא בַּקִּירוֹת, בְּנִבְכֵי הַשֵּׁנָה

    עַצְמָהּ. כַּוָּנָתִי שֶׁאֵין מִפְלָט

    מִמֶּנִּי, מִמֶּנּוּ. הַלַּיְלָה הוּא בְּעַצְמוֹ שֵׁנָה

    וּמַה שֶּׁמִּתְחוֹלֵל בְּתוֹכָהּ, נְקִיבַת שֵׁם לָרוּחַ,

    הַפְּתָקִים שֶׁלָּנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שֶׁתָּמִיד חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים, תָּמִיד זֵהִים.

     

    מהי שירה

    הָעִיר מִיְּמֵי-הַבֵּינַיִם, עִם קִשּׁוּט-כּוֹתֶרֶת

    שֶׁל נַעֲרֵי הַצּוֹפִים מִנַּגּוֹיָה? הַשֶׁלֶג

     

    שֶׁיָּרַד כְּשֶׁרָצִינוּ שֶׁיֵּרֵד שֶׁלֶג?

    דִּמּוּיִים יָפִים? נִסָּיוֹן לְהִמָּנַע

     

    מֵרַעֲיוֹנוֹת, כְּמוֹ בְּשִׁיר זֶה? אַךְ אֲנוּ

    חוֹזְרִים אֲלֵיהֶם כְּמוֹ לְאִשָּׁה, נוֹטְשִׁים

     

    אֶת הַפִּלֶּגֶשׁ שֶׁאֵלֵיהָ תְּשׁוּקָתֵנוּ? עַכְשָׁו יִהְיֶה

    עֲלֵיהֶם לְהַאֲמִין בְּכָךְ

     

    כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנוּ מַאֲמִינִים בְּכָךְ. בְּבֵית הַסֵּפֶר

    כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת נִסְרְקוּ עַד תֹּם:

     

    מַה שֶּׁנִּשְׁאַר הָיָה כְּשָׂדֶה.

    עִצְמוּ אֶת עֵינֶיכֶם וְתוּכְלוּ לָחוּשׁ בּוֹ מַהֲלַךְ מִילִין מִסָּבִיב.

     

    עַכְשָׁו פִּקְחוּ אוֹתָן בְּמַסְלוּל דַּק מְאֻנָּךְ.

    יִתָּכֵן שֶׁיִּתֵּן לָנוּ – מָה? – אֵי-אֵלוּ פְּרָחִים בְּקָרוֹב?

     

     

    מחשבות של עלמה צעירה

    "זֶה יוֹם כֹּה יָפֶה שֶׁחַשְׁתִּי הֶכְרֵחַ לִכְתֹּב לָךְ מִכְתָּב

    מֵהַצָּרִיחַ, וּלְהַרְאוֹת שֶׁאֵינֶנִּי מְטֹרָף:

    רַק לָבַשְׁתִּי חִישׁ קַל אֶת סַבּוֹן הָאֲוִיר

    וְטָבַעְתִּי בְּאַמְבַּט הָעוֹלָם.

    הֲיִיתְ טוֹבָה מִכְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּבְכִי עָלַי.

    וְעַכְשָׁו אֲנִי מַנִּיחַ לָךְ לָלֶכֶת. חָתוּם, הַגַּמָּד."

     

    עָבַרְתִּי שָׁם בְּשִׁלְהֵי אַחַר-הַצָּהֳרַיִם

    וְהַחִיּוּךְ עֲדַיִן רִחֵף עַל שְׂפָתֶיהָ

    כְּדַרְכּוֹ מִזֶּה מֵאוֹת שָׁנִים. הִיא תָּמִיד יוֹדַעַת

    כֵּיצַד לִהְיוֹת חֲבִיבָה עַד תֹּם. הָהּ בִּתִּי,

    חֶמְדַּת לִבִּי, בַּת מִי שֶׁהָיָה מַעֲבִידִי, נְסִיכָה,

    לְוַאי וְלֹא תִּשְׁתַּהִי בַּדֶּרֶךְ!

     

    כלי המתכת של הטירה

    תָּמִיד שָׁרַר שָׁם נוֹבֶמְבֶּר. הַמְּשָׁקִים

    הָיוּ מִין רֹבַע מִשְׁטַרְתִּי; הֻפְעֲלָה

    שְׁלִיטָה מְסֻיֶּמֶת. הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת

    הָיוּ רְגִילוֹת לְהִתְכַּנֵּס לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר.

    זֶה הָיָה הַ"כְּאִלּוּ" הַגָּדוֹל, כֵּיצַד עָבַר הַיּוֹם,

    סִיּוּרֵי הַמִּשְׁטָרָה

    בְּעוֹדִי טוֹרֵחַ בִּפְעוּלוֹת גּוּפִי, לֹא רוֹצֶה

    אֵשׁ וְלֹא רוֹצֶה מַיִם,

    רוֹטֵט לַמָּצוֹד הָרָחוֹק

    וְיוֹצֵא מֵעַל הָאָבְנַיִם כְּדֶרֶךְ שֶׁהֲיִיתִי, יוֹצֵא הַחוּצָה לְקַדֵּם אֶת פָּנֶיךָ.

     

    ג'וֹן אֶשְׁבֶּרִי נולד ב-1927 ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטאות הארווארד וקולומביה. נוסף על הוראת ספרות באוניברסיטאות היה מבקר אמנות. ספר שיריו "דיוקן עצמי במראה קמורה"

    (1975) הקנה לו את החשובים בפרסי הספרות בארה"ב: פרס פוליצר, פרס הספר הלאומי ופרס החוג הלאומי של מבקרי הספרים.

     

    אשברי נחשב לאחד היוצרים הניסויים ביותר בשירה האמריקאית המודרנית: מונטאז'ים של מלים ותרבוכת של דימויים חסרי קשר הדדי תוקפים את הקורא, אך בטרם התאושש הם נמוגים כהזיות מילוליות.

     

    זוהי שירה אניגמאטית שֶׁתַּחְבִּירָהּ מסרב לקבל את דינם של הגיון התפתחות מובחן או משמעות עמידה. גם אם שירתו המאוחרת נעשתה יותר נגישה ושקופה, עדיין היא זרועה אבני-נגף לרוב. הוא עצמו העיד על שירתו, כי "רוב שיריי נְסַבִּים על החווייה של החווייה...והחווייה המסויימת מעניינת אותי פחות מן האופן שבו היא מְסוּנֶנֶת אלי. סבורני, כי זה מה שקורה לרוב הבריות, ואני מנסה להקליט מין תַּרְשִׁים כללי של מה שמתרחש במוחותינו לאורך היום".

     

    נקל לשער עד מה קשה היא מלאכתו של מתרגם שיריו של אשברי. אפילו מי שאיננו גורס את שיטת "למה התכוון המשורר" איננו יכול לסמוך אך ורק על האינטואיציה שלו.

     

    זאת ועוד: האנגלית היא השפה העשירה ביותר בעולם, ומכילה כמיליון וחצי מילים. אבל העברית, ככל שאיננה מסוגלת להתחרות אתה במספר המילים שלה, היא מדויקת יותר. למשל, דובר העברית והקורא בה אינו יכול לטעות בפנייה אל מין מסוים: הוא יודע היטב מתי הוא פונה אל גבר ומתי אל אשה. באנגלית הדיוק הזה אינו קיים. וכאשר המתרגם מאנגלית לעברית רוצה להריק לשפתנו שיר אהבה הוא חייב לבדוק כמיטב יכולתו אל מי מכוון ה-you שבשיר, אל גבר או אל אשה.

     

    הבדיקה הזאת אמורה, במקרים רבים, לכלול את הביוגרפיה של המשורר או

    המשוררת כדי שלא יכשל בהגדרה המינית של נושא השיר ו"ישבור את הכלים". אביא כאן סיפור קטן כדי לְסַבֵּר את אוזניכם. לפני שנים רבות, כשהייתי אורח אוניברסיטה אחת בוושינגטון הבירה, ביקשתי להודות לפרופסור ראש המחלקה לספרות על הכנסת האורחים האדיבה והנדיבה שנהג בי. הואיל והיה משורר, עשיתי מה שנראה היה לי כהבעת התודה הנאה ביותר כלפיו, תרגמתי שיר יפה מפרי עטו לעברית ופרסמתי את התרגום במוסף לספרות בארץ.

     

    השיר היה שיר אהבה ואני הנחתי בתום לב שזהו שיר שגבר כתב לאשה. הפרופסור-המשורר היה נרגש מאוד כשהגשתי לו את הנוסח העברי של שירו, בדרך הטבע לא ידע עברית וגזר את השיר מהעיתון, מִסְגֵּר אותו ותלה את השיר הממוסגר על אחד הקירות במשרדו והיה נוהג להפנות אליו את תשומת לבו של כל מי שנכנס ללשכתו.

     

    רק לאחר מכן נודע לי שהמחבר הוא הומוסקסואל אך לא יכולתי לתקון מעוות. מילאתי את פי מים ולמזלי, לפחות

    בתקופה ששהיתי באותה אוניברסיטה, לא נזדמן אל משרדו של הפרופסור יודע עברית כלשהו.


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים