הצו לבעלי, הגיוס בשבילי

אני יכולה להצביע בדיוק על הרגע שבו התחילו לי הצירים באחת הלידות. היה זה כשמתיבת הדואר ביצבצה לה מעטפה ירוקה, נושאת את תאריך המילואים הקרבים. המעטפה כאילו לא היתה מיועדת לי, שמו של בעלי התנוסס עליה, אבל זה היה רק בכאילו. צו גיוס בלתי פורמלי נשלח אלי, נושא את סמל המדינה. 

כבר כמה חודשים שהכנסת מנסה לקדם הצעת חוק חדשה שתאפשר לאמהות עובדות לעבוד שעת עבודה אחת פחות ביום, בזמן שהבעל משרת במילואים. ההצעה עלתה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ונתקלה בהתנגדות מצד משרד הביטחון, האוצר, החינוך וביטחון הפנים. דיון נוסף צפוי בעוד כשבועיים.

לא מדובר בתקדים, כבר כיום קיים הסדר שבו נשים לאחר לידה שבות לעבוד ומקבלות "שעת הנקה", שמשמעותה שעת עבודה אחת פחות למשך מספר חודשים. המשק מתמודד עם "שעת ההנקה" ובהצלחה. בעוד שאת התשלום על שעת ההנקה סופג המעסיק, בהצעה הנוכחית מדובר בתשלום שהביטוח הלאומי יכסה, בדומה לשאר תשלומי המילואים.

כדי להחזיק במשרה מלאה צריך סיוע

שלא תבינו לא נכון, אני גאה כשבעלי עולה על מדיו ומתייצב לעזור היכן שצריך. אני גם מבינה שאין לנו ברירה אם אנחנו מעוניינים שהלוחמים שלנו יזכרו כיצד מפעילים את הנשק עשור לאחר שחרורם משירות הסדיר. אבל אנא עזרו לנו להמשיך לנהל חיים תקינים גם בזמנים לחוצים אלו.

אנו נושאות בעול לא פחות מהגברים המילואימניקים. בעוד שהם פנויים לגמרי משגרת החיים, הבית יחכה, הבוס ימתין לשובם, אנו הנשים מתמודדות עם גידול המשפחה ועם תחזוקת הבית יחד, וכמובן עם נטל העבודה. אין לנו בדרך כלל זמן להפגין, אנחנו בדרך לאסוף את הילדים מהחוג, לנקות את הבית ולעשות קניות לשבת.

רגע לפני שהמילואים של בעלי הסתיימו, אמרה לי חברה "מה קורה איתך? את נראית מותשת". "מותשת זו לא מילה, בעלי במילואים כבר כמה שבועות", עניתי. "אני כל כך מבינה אותך", הוסיפה בקול משתתף, "החבר שלי יוצא למילואים השבוע ואני כבר מתגעגעת". אז זהו, שהיא ממש לא מבינה. בעזרת השם, כשיבואו הילדים, תבוא גם ההבנה. עד אז אני מקווה שהצעת החוק כבר תעבור בכנסת ותיכנס לתוקפה. כי בזמן שהבעלים מתרגלים לחימה באויב, אנו האמהות ניצבות בחזית החיים.

רעות יעקבסן, אמא במשרה מלאה, אשה לבעל שמשרת כלוחם במיל' ביחידה קרבית ומפתחת בחברת תוכנה.