ישראבלוף: על השפלת האמנים ב"חי בלה לה לנד"
"חי בלה לה לנד" היא מופע סדיזם טהור, במסגרתו משפילים אמנים גדולים לטובת עוד נקודת רייטינג. התוכנית צריכה להוות תמרור אזהרה לכל אמן שחושב להצטרף לתוכנית ריאליטי
חודש שלם פומפמה בפרומואים ובהפסקות הפרסומות תוכנית הדגל החדשה של הטלוויזיה בלוויין, "חי בלה לה לנד". שיר הנושא מושמע בין כל תוכנית ותוכנית בשלל הערוצים, תוכנית הפרומו "רגע לפני" שודרה עשרות פעמים עד עתה, ולקראת עליית השידור התראיינו דודו אהרון, זהבה בן, אביהו שבת, ג'ולייטה, אלון דה לוקו ואתי לוי בכל כלי התקשורת האפשריים, גם כאן ב-ynet.
לאחר צפייה בפרק הראשון, אני יכול להבין מדוע השקיעה החברה משאבים כה רבים בפרויקט: מדובר במסמך אכזרי, אפילו סדיסטי, שמטרתו אחת בלבד - להשפיל את האמנים שהצטרפו להפקה. בדיעבד, היום, אני לא אתפלא אם הם מקללים בכל רגע את ההחלטתם השגויה להיכנס להרפתקה הדוחה הזאת. "חי בלה לה לנד", למי שלמזלו לא נאלץ לצפות בפרק הראשון אמש (א', 20:30, ערוץ yes Comedy), היא גועל נפש שלא ברא השטן.
מרגע עלייתם למטוס, לא ריחמה ההפקה על האמנים, תוך יצירת אפליה בינם לבין דודו אהרון. את אהרון, האמן המצליח ביותר שהחליט בשיקול דעת גרוע - ולא משנה כמה כסף הציעו לו -
להצטרף למסע, הם מפלים לטובה, עקב כוכבותו הרגעית, כשהוא (בצעד לא חכם במיוחד) עוד משתף איתם פעולה ולא קולט את הנעשה סביבו, ואת ליבוי השנאה בינו לבין שאר חבריו לתוכנית.
במופע שחצנות בלתי נסבל, אהרון נחשף בערוותו הגדולה: אמן טרנדי שהשתן עלה לו לראש, בעל מניירות כוכבוּת המסבות לו נזק תדמיתי אדיר שקשה יהיה לו, אם בכלל יצליח אי פעם, להשתחרר ממנו.
עצם העובדה שהוא משחרר מלשונו משפטים כמו "מלך צריך ארמון", "כוכב צריך ספר צמוד" ו"אפרופו בטטה, איפה ניסים?" (ניסים הוא הנהג כבד המשקל), היא יהירות מגעילה שבעוד לא הרבה זמן, כשהוא באופן טבעי כבר יירד מכס מלכותו המרומם, יבין כי בחוץ מחכים לו ככל הנראה רק שונאים שנפגעו מהיחס המזלזל שהפגין כלפיהם לאורך הדרך.
כדאי לאהרון לקחת כבר עכשיו טיסה ללוס אנג'לס, להתחבא שם למשך חודש וחצי (משך שידור הסדרה), כי על סמך הפרק הראשון, מסופקני מי בכלל יוכל לשמוע את המוזיקה שלו, ולא לחשוב על מידת הגאווה שאחזה בו.
אי נוחות משודרת
ההבטחה לתגמול אפשרי בסוף השהות בלוס אנג'לס, שם מתחרים הזמרים על הקלטת סינגל בחברת "גפן רקורדס", הינה פרס ניחומים עלוב במיוחד בהשוואה למסכת הייסורים שהאמנים עברו בזמן הצילומים. הפרס הכי טוב שאפשר לתת להם הוא בעיקר פסיכולוג צמוד שיאושש אותם מרצף ההשפלות שחוו.
"חי בלה לה לנד". הפקה מלגלגת (צילום: HC Van Urfalian)
ההפקה לא מפספסת אף שידור של הגייה לא נכונה של השפה האנגלית מפי המשתתפים, מלגלגת על הפרובינציאליות הישראלית בה הם מתפעלים מהעושר האגדי בעיר החלומות, מצפה מהם להיות סוג של גאוני הדור כשכל אימרה לא הכי אינטליגנטית זוכה לבולטות מצערת ובעיקר מנסה לייצר - כמו שאביהו שבת הצהיר כאן בראיון - סכסוכים בין המשתתפים. לא רק שהדבר מתקבל לא יפה על הצופה, שלכאורה היה אמור ליהנות מהריב, הוא עושה בדיוק ההפך, עד תחושת אי נוחות.
חבל מאוד שלא הפנימו שאין דין זהבה בן כדין ליהיא מ"האח הגדול": הצופים רואים אותה במלוא הדרה מבצעת באופן מושלם את להיטה הענק "חיים שלי" בקסם אישי מחמם לבבות ומתרגשים יחד איתה, אך מיד אחר כך נאלצים
לנוע באי נוחות בכורסה ולראות כיצד מנחיתים עליה את אחותה התאומה איתה היא לא מדברת כבר לא מעט זמן. התוצאה גורמת לצופה לקום מהמסך ולרצות לנגב לה את הדמעות.
ברגעים אלה, בהם זהבה פורצת בבכי ועדיין ממשיכה לנהוג באצילות מאופקת, הלב נקרע. הרוע של ההפקה, בו לוקחים זמרת אדירה שראויה לכל טיפת מזל ובמקום להעניק לה כבוד בוחרים להשפיל אותה במסכת התעללות אכזרית, הוא אחד האסונות הגדולים ביותר שיצרה כאן תרבות הריאליטי.
אז אולי "חי בלה לה לנד" תהפוך ללהיט, תזכה לצפיות רבות ויהיה עליה דיבור שימשוך עוד כמה מנויים לטלוויזיה בלוויין. אבל הפקה נכבדה, אחרי שהלבנתם פני אמנים גדולים ברבים, אתם באמת יכולים לישון עם עצמכם ולהאמין שעשיתם פה טלוויזיה טובה?
בקטנה
מומלץ לכל אמן ואמן לראות את התוכנית. למי שמצליח כמו אהרון, ולמי שזקוק לקאמבק כמו כל שאר המשתתפים. בפעם הבאה שיבואו אליכם עם הצעה לפרויקט דומה, תראו רק את הפרק הראשון של התוכנית הזאת ואת התשובה, אם להצטרף לפרויקט הבא, כבר תבינו לבד. לפעמים שווה להמשיך לעבוד קשה, אפילו במחיר של לשבת בבית ולבכות על העדר הצלחה, מאשר לחפש קיצורי דרך שכאלה. בסופו של דבר, כבר אמרו גדולים מאיתנו, הזול עולה ביוקר.
