פה גדול: איך למנוע מהילד לנשוך אחרים בגן?

להלן הסצנה: הפעוט המתוק שלכם משחק בצעצועים הפזורים על הרצפה כשלידו משחק עוד חבר. הוא מרים צעצוע, חוקר אותו, משחק בו ולאחר זמן-מה עובר לצעצוע אחר. החבר לידו עושה בדיוק אותו דבר. הם משחקים כביכול יחד, כשלמעשה כל אחד עסוק בשלו - אופייני לזאטוטים סביב גיל שנתיים.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

בשלב מסוים הילד שלכם מניח את ידו על צעצוע ומבקש לקחת אותו, אך שוד ושבר! גם החבר חושק בדיוק באותו צעצוע ולוקח אותו ממנו. ואז, בשנייה אחת, זה קורה - העולל שלכם, בלי להתבלבל, נושך את זרועו של החבר וההוא זועק מרה עד השמים, כואב ומופתע.

אתם המומים. לא יודעים את נפשכם מרוב בהלה, כעס ומצוקה, וזאת לא הפעם הראשונה. מזה כחודש אתם שומעים מהגננת שהילד נושך חברים בגן, וגם בבית זה קרה כמה פעמים. אלף פעמים אמרתם והסברתם שלא נושכים, שזה כואב נורא, שאתם לא מרשים, שאתם כועסים - וכלום! הילד ממשיך שוב ושוב. אתם מיואשים ואפילו חוששים ללכת עם הילד לחברים, שמא ינשך שוב.

ממש לא נעים לעמוד מול ההורים הכואבים את כאב ילדם, ובאופן טבעי מבטאים זאת בכעס (גלוי או סמוי אך ניכר...) כלפי הילד וכלפיכם.

מה באמת מתרחש כאן? מה עומד מאחורי הנשיכות ומה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי להכחיד את התופעה הכי מהר שאפשר?

1. מה קורה פה?

קודם כל, חשוב להבין מה עומד מאחורי מה שאתם רואים, מדוע הילד שלכם נושך. זו תופעה התפתחותית האופיינית לילדים בגיל הרך (שנה וחצי עד בערך שלוש), הנובעת מכמה גורמים. נתחיל מזה שבגילו הצעיר, הילד שלכם עדיין מתקשה לבטא את עצמו בחופשיות באופן מילולי.

כשהוא רוצה את הצעצוע, הוא אינו יכול לפנות לחבר ולבקש אותו ממנו. הוא גם לא מסוגל לחכות בסבלנות עד שהחבר יסיים לשחק ויבוא תורו. הוא רוצה את הצעצוע - עכשיו! בגילו הוא לא מיומן בדחיית סיפוקים וקשה לו להתאפק. כשהוא מבין שהחבר לא מתכוון להרפות, הוא מתחיל למשוך את הצעצוע וכשההוא לא מרפה, הוא יחווה תסכול אדיר: הנה הוא רוצה משהו אבל לא יכול לקבלו.

מאחר שהוא גם לא אלוף עדיין בהכלת תסכולים, הוא מבטא את הצורך הבהול שלו באופן אימפולסיבי (שוב, אופייני לשלב), ללא כל מחשבה מקדימה. במקרה הזה, בנשיכה הגונה. כל זה מתרחש תוך שניות ספורות.

2. מה מותר ומה אסור?

אחד הדברים שילדים בודקים דרך נשיכות הם גבולות. הרצונות והמניעים שלו שונים משל הוריו, והוא מתחיל לראות את עצמו כיצור נפרד. בשלב הזה אנו חוזים בזאטוט "מתרגל" איסורים - נוגע במשהו שהוא יודע שאסור לו וממלמל לעצמו "אסור..!". ככה הוא לומד.

גם הנשיכות באות מאותו מקום של בדיקת גבולות, לכן חשוב להתייחס אליהן כאל "קו אדום", נושא שהאמירה לגביו היא חד משמעית וברורה, כמו בכל דבר אחר שאנחנו לא מרשים.

3. תת-רגישות למגע וכאב

עבור ילדים בעלי סף גירוי נמוך יותר, אלו הזקוקים לחוש גירויים בעוצמה רבה יותר, נשיכות עשויות להיות פתרון שכיח. כדי לבדוק אם ילדכם אכן שייך לקבוצה זו, בדקו אם יש לכך עוד ביטויים ביומיום, כגון הפעלת לחץ גדול מדי על הצבע כשהוא מצייר, סרבול תנועתי, מעידות ונפילות מרובות וכו'. קצת קשה להבחין בכך בגילאים צעירים, אבל כדאי לשים לב לעניין ולתת לכך מענה בשלב מאוחר יותר.

4. אבל למה דווקא נשיכות?

תינוקות לומדים ומכירים את העולם דרך הפה. זוכרים את השלב שבו התינוק שלכם הכניס לפה כל דבר מזדמן? זה הפה הוא הקשר הראשוני של פעוטות לעולם - דרכו הם נושמים, אוכלים ושותים וגם לומדים ומכירים את החפצים בסביבתם: איזו צורה יש להם, האם הם רכים או קשים, האם הם גדולים או קטנים... לכן אין זה מפתיע שכשהוא חש תסכול הוא מגיב באופן אינסטינקטיבי, מיידי וטבעי עבורו - באמצעות הפה.

כשאתם נושכים מרוב אהבה, הילדים מעתיקים מכם (צילום: shutterstock)

5. "אתה כזה מתוק! בא לי לאכול אותך!"

לפעמים אנחנו באמת לא עומדים במתיקות הזאת שלהם, בריח, בטעם - ויש הורים שממש "אוכלים" את ילדיהם בנשיקות וכן, גם בנשיכות. הנשיכות אמנם זהירות ולא מכוונות להכאיב, אלא שהעולל רואה, לומד ומעתיק ועושה בזה שימוש לא מבוקר לאחר מכן. אין לו עדיין יכולת לווסת ולשלוט בעוצמת הנשיכה, והתוצאה מאוד לא נעימה.

6. הכל התחיל במקרה אחד

לא פעם מקורם של הרגלים בהתנסות מקרית אחת שנחוותה כמשתלמת. גם פה זה יכול להתחיל מפעם אחת שבה הפשוש התרגז על חבר שהיה לידו ולקח לו צעצוע ומבלי לחשוב, באופן אינסטינקטיבי, התנפל עליו והטביע בו את שיניו. החבר, איך לא, פרץ מיד בזעקות שבר ותוך חלקיקי שניות הגיעו למקום כל המבוגרים בסביבה ופרצה מהומה - הננשך צווח, המבוגרים כעסו, הטיפו והזיזו אותו הצדה - איזה בלגן!

רואה הפעוט ואומר לעצמו "זה כדאי! איזה רווח יש לי כאן! אני יכול בשניות להיות אפקטיבי ולהפעיל את כל הסובבים אותי!", כמובן כל זה באופן בלתי מודע.

מבחינת הפעוט הוא עלה על "פטנט עולמי". הוא הצליח בזמן קצר ביותר להוציא את כל הסביבה מאיזון ולגרום לכולם לספק את רצונותיו. החבר מזמן כבר לא אוחז בצעצוע הנחשק, וחשוב הרבה יותר - המבוגרים עוסקים בו זמן ממושך והוא מקבל "ים" של תשומת לב והתייחסות. אמנם שלילית, אבל גם זה משהו. שווה? שווה!

דרך הפעם המקרית הזאת הוא מבין שיש לו קלף חזק ביד והוא יעשה בו שימוש חוזר בכל פעם שירגיש מאוים וחסר אונים. הוא קולט שזה עובד, עוזר לו לשלוט בסביבתו, ושליטה כבר בגיל שנתיים, חברים, היא דבר נחשק ביותר.

7. אז מה עושים?

איך מכחידים את ההרגל הרע הזה? הרעיון הוא לעשות בדיוק ההפך ממה שאנחנו עושים באוטומט. כשזה קורה הימנעו מכל התייחסות יתרה לילד הנושך, כולל קשר עין. העבירו מסר קצר וברור שמסתכם בשתי מילים "זה אסור!" או "לא נושכים!", שייאמר בטון ברור וחד-משמעי.

8. הרווח הולך לקורבן

כל תשומת הלב שלכם תופנה מרגע זה ואילך ל"קורבן": הרבה התייחסות, חיבוק חם, מילים טובות ומרגיעות. לפעוט הנושך צריך להיות ברור מי מקבל את כל "הצ'ופרים". חשוב שהוא יבין שאין כאן שום רווחים ושום הזדמנות טובה עבורו, אלא להפך, זה ממש לא שווה ולא משתלם.

אחרי כמה פעמים כאלה (ספורות מאוד, באחריות) הילד הנבון שלכם יבין שההתנהגות הזו לא משתלמת, שאתם באמת כועסים עליו ומונעים את עצמכם ממנו. עבור ילדים אין עונש גדול מזה והאסימון ירד.

9. מודל, מודל, מודל

כאמור, כשהורים נושכים את ילדיהם מרוב אהבה, אלה האחרונים "מעתיקים" ועושים זאת גם, אלא שהם לא יודעים עדיין לשלוט בלסתות ולווסת את העוצמה, כך שהתוצאה כואבת מאוד. מאותו מקום בדיוק, ממש לא מומלץ לנשוך אותו "כדי שירגיש כמה זה כואב ויפסיק". לא נחנך אף פעם נגד נשיכות על ידי נשיכות. גם כאן אנחנו משמשים מודל לחיקוי.

חשוב לדעת כי פעוט בגיל הרך אינו מסוגל, בשלב הזה, להבין ולהזדהות עם כאבו של הזולת או לחוש אמפתיה. כל זה יגיע עוד מעט.

10. לעבוד בשיתוף פעולה

שתפו את הגננת ואת הצוות בגן בעניין, וגם את סבתא וסבא וכל מי שנמצא עם הילד שלכם, בכל מה שאתם יודעים עכשיו על נשיכות ואיך להתמודד איתן. כשהטיפול יתרחש בו-זמנית ובאופן דומה בכל המערכות, ההרגל הרע יוכחד במהרה, ובא לננשכים גואל.  

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן