שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קרייזלר 300C - אמריקה מחפשת כיוון

    נהגנו במכונית הדגל המחודשת של קונצרן קרייזלר, רגע-קט לאחר המעבר ההיסטורי ורב המשמעות לבעלות פיאט האיטלקית. שחר הזלקורן מנסה לנבא את סיכויי ההצלחה של המכונית הגדולה מול מתחרותיה

    דקות ספורות אחרי שהודיע נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על הריגתו של אוסמה בן-לאדן בידי צוות קומנדו, פצחו אמריקנים רבים בהפגנות שמחה ספונטאניות. הם התגודדו מול הבית הלבן בוושינגטון ובכיכר טיימס בניו-יורק, והחלו לשיר את ההמנון האמריקני ולצווח בקול גדול - "USA ,USA!". מי שפספס בטעות את הודעת אובמה, היה עלול לחשוב שהוא צופה בסרט הוליוודי גרוע במיוחד, בו וויל סמית' מציל את העולם מפלישת חייזרים.

     

    הפטריוטיות הדביקה הזו היא כמובן לא דבר חדש, ויש לה תרומה לא קטנה לדעיכתה של "אמריקה". הרי ההתלהבות העצמית הזו מכל מה שנושא מדבקת "מייד אין יו.אס.איי", ריסקה את תעשיית הרכב האמריקנית. בזמן שהאמריקנים קנו טנדרים עם מנועי V8 ועיטרו אותם בדגלי הקונפדרציה וגולגולות של פרות מתות, העולם התקדם למכוניות קטנות ויעילות הרבה יותר.


     

    למרבה מזלם, האמריקנים מתעוררים סוף-סוף מפנטזיות על כיבוש העולם, ומתפנים לנסות ולהציל את עצמם בכלל, ואת תעשיית הרכב שלהם בפרט. כך בדיוק מנסה לעשות כעת קרייזלר, שאמנם עברה בעקבות המשבר הכלכלי לידי פיאט האיטלקית, אך שומרת בקנאות על מעמדה כיצרנית אמריקנית למהדרין. מכונית הדגל המחודשת שלה, ה-300C, מספקת הצצה לדרך שבה מנסים האמריקנים להשיב לעצמם את הכבוד האבוד.

     

    וויל סמית' וכמה ראפרים לבנים

    אחד המוטיבים הפופולאריים בסרטים הוליוודיים, נוגע למעין "חזרה למקורות": לפני שהגיבור (וויל סמית', כמובן) מציל את העולם, הוא נזכר בערכים האמריקנים "האמיתיים", שבזכותם הוא מתגבר על כל הקשיים ומכסח ת'תחת לרעים. למרבה השמחה, תעשיית הרכב האמריקנית הולכת כיום בדיוק לכיוון הפוך - פחות ערכים אמריקנים, ויותר עידון ועיצוב אירופיים.

     

    ה-300C הקודמת הייתה כל-כולה אמריקנית: כוחנית, מוחצנת ולגמרי "אין יור פייס". המכונית המחודשת מנסה להיות מעודנת יותר, ופחות מתאימה לראפרים לבנים ומובטלים. אולי זה בגלל שלכולם נמאס מאמינם, ואולי זה בגלל שה-300C תימכר באירופה תחת מותג לנצ'יה, כיורשת של התמא. בכל מקרה, ההצלחה חלקית. החרטום אכן נאה יותר ופחות אגרסיבי, וגם הישבן מעודן מבעבר. אך מאחר שזו מכונית מחודשת ולא חדשה לחלוטין, הדמיון רב על השוני. התוצאה היא מכונית שאיבדה את הייחוד (הבוטה) של קודמתה, ובתמורה קיבלה ארשת מעט מהוגנת יותר.


     

    מקום שבו נדמה כי הערכים האמריקנים "של פעם" נזנחו כמעט לחלוטין, הוא תא הנוסעים. אמנם כבר ב-300C הקודמת ניסתה קרייזלר להציע עיצוב ואיכות אירופיים, אך הצלחתה הייתה מוגבלת. כעת, במכונית המחודשת, ניכר שיפור משמעותי מבעבר. איכות החומרים טובה ברובה, העיצוב נאה ו"לא אמריקני", והמרחב לנוסעים נשאר מצוין כבעבר - הרבה בזכות בסיס גלגלים של קצת יותר משלושה מטרים.

     

    מסתננים ממקסיקו והאלה של השריף

    כדי שעיתונאים מכל העולם יוכלו לבחון כראוי את ה-300C, ערכה קרייזלר את השקתה בכבישים מדבריים ממזרח לסאן-דייגו. מתברר שבאזור הזה ב"ביתם של האמיצים", העיסוק העיקרי של השוטרים הוא רדיפה אחר מסתננים מקסיקנים, ולכן הם פחות מתעניינים בזרים שממהרים. מה שכמובן מפיג במעט את החשש מפני מפגש בלתי רצוי עם שריף מקומי, שעלול לנסות את יעילות אלת הגומי שלו דווקא על ראשו של עיתונאי ישראלי.

     

    וזה כמובן נראה כמו תנאי פתיחה מצוין (והכרחי) לנהיגה בגרסה הבכירה של ה-300C, שמצוידת במנוע ה-V8 "המי" המפורסם, בנפח 5.7 ליטר. אבל עד מהרה מתברר שלמרות נתונים מרשימים (363 כ"ס, 54.4 קג"מ), ה-C היא לא בדיוק מכונית שרירים. כן, היא יכולה לנסוע מהר, אבל עם משקל של כמעט שני טון - ויותר מזה בגרסת הנעה כפולה - היא לא עושה זה בשמחה, והיא לא מרגישה כוחנית במיוחד וודאי שאינה זריזה.


     

    גם הגרסה עם המנוע "הקטן" - V6 בנפח 3.6 ליטר (292 כ"ס, 36 קג"מ) - אינה משכנעת בכל הנוגע לביצועים. עם הנעה אחורית בלבד ומשקל נמוך בכמעט 150 ק"ג מזה של גרסת ה"המי", ה-300 (בלי C, כדי להבדיל בין הגרסאות) נעימה יותר לנהיגה, אך נדרשת רגל ימין כבדה כדי לחלץ ממנה את פוטנציאל הביצועים. בשתי הגרסאות, תיבה אוטומטית בעלת חמישה הילוכים בלבד ויחסי העברה ארוכים, מפריעה למנועים למצות את יכולתם.

     

    בכל הנוגע ליכולת דינמית, שתי הגרסאות מציעות חוויה דומה: אפשר לנהוג בהן מהר, אבל אין בכך הנאה. בניסיון למצוא את מגבלות האחיזה, גם מתברר כי לאמריקנים יש עוד הרבה מה ללמוד מהאירופים. המתלים של ה-300 (בשתי הגרסאות) אמנם כוילו מחדש, אך הם מתקשים להתמודד עם סגנון נהיגה נמרץ. מנגד, יש לציין כי בשיוט רגוע - שהוא מצב הנהיגה הטבעי של מרבית הלקוחות - ה-300C מעודנת ושקטה מבעבר.

     

    אפשר לראות את הלבן בעיניים?

    נו, האם ה-300C תוכל להציל את הכבוד של קרייזלר, ואיתו את זה של תעשיית הרכב האמריקנית? אין ספק שה-300C טובה מקודמתה, ומרגישה הרבה יותר "אירופית" מבעבר. ולמרות הפטריוטיות האמריקנית, זו בהחלט מחמאה, שכן המכונית החדשה מעודנת וכשרונית מקודמתה. אלא שכל זה לא אומר שמכונית הדגל של קרייזלר עומדת לכבוש בסערה את העולם.

     

    עם יכולת דינמית שאינה מיישרת קו עם מיטב התוצרת של מרצדס, ב.מ.וו או אודי, וביצועים פושרים למדי, ל-300C יש עוד כברת דרך ארוכה למדי לעבור עד שתוכל לראות את "הלבן בעיניים" של יריבותיה. גם האיכות, שללא ספק השתפרה, עדיין אינה דומה לזו של הגרמניות.


     

    לאור כל זאת, הצלחתה תלויה במידה רבה בתג המחיר שיוצמד לה. אמנם זה עוד לא נקבע סופית, ויוכרז רק לקראת הגעתה לישראל בסוף השנה, אך על-פי הערכות גרסת ה-3.6 ליטר תעלה כ-300 אלף שקל. במחיר זה, נראה כי היריבות העיקריות שלה יהיו "מבית" - קדילאק CTS וביואיק לוצרן - או אירופיות קטנות יותר, כמו ב.מ.וו סדרה 3 ואודי A4.

     

    ומול יריבות שכאלה, נראה שעוד לא הגענו לשלב שבו האמריקנים יכולים לחגוג את ניצחונם, ולפצוח בצווחות "USA ,USA!" קצביות.
    קרייזלר 300C
    קרייזלר 300C
    מנוע שישה צילינדרים, 24 שסתומים
    נפח / סוג דלק 3,604 סמ"ק / בנזין
    הספק מרבי 292 כ"ס ב-6,350 סל"ד
    מומנט מרבי 36 קג"מ ב-4,800 סל"ד
    הנעה / תיבת הילוכים אחורית / אוטומטית, חמישה הילוכים
    מרכב ארבע דלתות, סדאן
    אורך 504.4 ס"מ
    רוחב 190.2 ס"מ
    גובה 148.5 ס"מ
    בסיס גלגלים 305.2 ס"מ
    משקל 1,797 ק"ג
    נפח תא מטען 500 ליטר
    100-0 קמ"ש -
    מהירות מרבית -
    מחיר לא פורסם
    כריות אוויר 9 (קדמיות, צדיות, וילונות, ברכיים)
    בקרת יציבות? כן (לחצו כאן להסבר)
    דירוג בטיחות לא נבחנה

     

    הכתב היה אורח חברת קרייזלר

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פחות ייחודית, יותר מעודנת
    יותר אירופית, ויותר איכותית
    ומאחור, המרחב עדיין "אמריקני"
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים