מבוגרת ומובטלת. המשוואה החסרה של האוצר

האוצר מבקש לעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64, ובסופו של דבר לגיל 67. ואכן, אורח החיים בישראל מעלה בהדרגה את תוחלת החיים, הוסיפו לכך את העובדה שכיום נשים מגשימות את עצמן ומעוניינות להמשיך ולעסוק בקריירה, גם אחרי גיל 60. העלאת גיל הפרישה, כך גורסים באוצר, גם תעודד נשים לעבוד יותר וגם תחסוך למדינה כספים הן עבור קצבת זקנה והשלמת הכנסה לקצבת זקנה והן עבור הבטחת הכנסה. אבל במשוואה הזו חסר נתון אחד, כזה שמאפיל על התמונה הנוכחית וזו, והוא פערי התעסוקה בישראל.

בישראל 2011, תעסוקת נשים מבוגרות אינה פופולרית בקרב מעסיקים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי של נשים בנות 64-55, עמד בשנת 2009 על 53%, נמוך משיעור ההשתתפות של גברים בני אותם גילאים - 72%. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים בנות 65 ומעלה, 6.5% בשנת 2009 נמוך משיעור ההשתתפות של גברים בני אותם גילאים, 17.8%.

בשוק עבודה שבו גיל 50 נחשב לזקנה מופלגת, קשה למפוטרים להתקבל לעבודה חדשה. זה קשה עוד יותר לנשים, בגלל הקשר בין מגדר והופעה חיצונית. ברבים ממקומות העבודה, במיוחד בתחומי הפקידות והמכירות, הדרישה הלא-כתובה עבור מועמדת היא הופעה יפה-צעירה. אצל גברים אין דרישה דומה.

האפלייה הזו קיבלה לאחרונה משנה תוקף, כאשר בסקר שערכה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, טענו המעסיקים (בעילום שם) כי גורם האפלייה מספר 1 הוא הגיל. כל עוד קשה יותר לנשים למצוא עבודה בגיל מבוגר, רצוי לא להמשיך בהעלאת גיל הפרישה של הנשים.

למרות כל זאת, משרד האוצר טוען כי העלאת גיל הפרישה תעודד נשים להישאר יותר בשוק העבודה. ואכן, בחינת נתוני התעסוקה על ידי הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, מראה שמאז דחיית גיל הפרישה של נשים מ-60 ל-62, החל משנת 2004, גדל שיעור ההשתתפות של נשים בנות 64-55 בשוק העבודה, אולם לטיעון זה שלושה סייגים עיקריים:

1. העלאת השתתפות נשים בשוק העבודה החלה ב 1995, הרבה לפני דחיית גיל הפרישה ב 2004. הנתונים אינם מאפשרים לדעת מה גרם לגידול בתעסוקה - שינוי גיל הפרישה, הרעת המצב הכלכלי של הנשים (בעקבות הגזירות הכלכליות של 2004-2003) או מהליכים אחרים.
2. סייג שני מצביע על כך שאי אפשר לדעת מה משמעות "השתתפות בשוק העבודה", קטגוריה הכוללת כל אשה שדיווחה לפוקד כי בזמן נתון היא עבדה או חיפשה עבודה.
3. סייג אחרון הוא העובדה הפשוטה שלמרות הגידול בהשתתפות נשים בשוק העבודה, עדיין, בגיל 61, כמחצית הנשים (49.2%) אינן עובדות.
   

הטיעון שהעלאת גיל הפרישה תשנה את שיעור התעסוקה של נשים על סף הפרישה באופן משמעותי מוטל בספק. טיעון שלא מוטל בספק הוא שהעלאת גיל הפרישה לנשים לא תעודד מעסיקים להעסיק נשים. כל עוד לא תטופל מהיסוד בעיית האפלייה, הנתון לא ישתנה. נכון להיום, התוצאה העיקרית שתהיה להעלאת גיל הפרישה בשנתיים נוספות - היא שהנשים בגילאים הללו, ייאלצו "להסתדר" עוד שנתיים ללא מקור הכנסה וללא פנסיה.

ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה