שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בלשנות כלכלית: כספי המסים שלנו יורדים לטמיון
    סכום המסים שנגבו מאיתנו ביוני הגיע ל-15 מיליארד שקל. כל הכבוד למדינה, אבל לאן הולכים כל הכספים האלה? מאיפה בכלל באה המילה מס? ולמה צריך לכתוב מסים ולא מיסים? התשובות לפניכם

    בין שלל הסערות הכלכליות השבוע הוצנעה גם ידיעה שמדווחת שביוני האחרון עמדו הכנסות הממשלה ממסים על 15 מיליארד שקל – מיליארד יותר מאשר ביוני אשתקד. כל הכבוד למדינה. אבל לאן הולכים כל הכספים האלה?

     

     

    לפני שניתן תשובה בלשנית לשאלה הזו, קודם כל כדאי לברר מאין בכלל באה המילה מס, ולמה בכלל ברבים צריך לכתוב מסים ולא מיסים? פרה פרה.

     

    במילוני העברית החדשה (ספיר ומילון ההווה), מופיע ליד המילה מס השורש מסס, ויש היגיון בכך, שכן המס הנגבה מתמוסס כשהוא מחולק מחדש לרווחת העם. משהו כזה. אבל אז קצת מוזר שלגבייה עצמה קוראים מיסוי. מיסוי, מהשורש הפיקטיבי מ-ס-ה, הוא הרחבה של המילה מס ולא באה מהשורש מ-ס-ס שממנו נגזרה לכאורה המילה מס. מילה זו אינה קיימת בשפות שמיות אחרות, אלא רק בעברית ובארמית יהודית. אז מאין היא באה?

     

    מחפש דרך לענות את אויביך? גבה מסים 

    המילה מס, או ליתר דיוק מסים, מופיעה לראשונה בספר בראשית, בברכת יעקב לבניו. על יששכר אומר יעקב וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד (בראשית מט:יד). בספר שמות, מופיעה המילה בפסוק המפורסם וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם (שמות א:יא). פרעה רוצה להרע לבני ישראל, וכדי לענות אותם בסבלותם, הוא שם עליהם שרי מסים.

     

    כל אדם עובד ושומר חוק יסכים שמסים הם דרך לא רעה לענות את האדם, אבל כל מי שזוכר את הסיפור יודע שלא ביקשו מהם כסף אלא העבידו אותם בפרך. וגם במקומות אחרים מופיעה המילה מס לא ככסף אלא ככוח אדם: וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס (דברים כ:יא) וַיְהִי כִּי-חָזַק יִשְׂרָאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת-הַכְּנַעֲנִי לָמַס (שופטים א:כח), וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ. (מלכים א ה:כז).

     

    במגילת אסתר בקריאה ראשונה ברור לנו שמדובר בכסף - וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ מַס עַל-הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם (אסתר י:א), אבל זה מפני שאנחנו קוראים את המגילה כדוברי עברית חדשה. המובן "תשלומי חובה לרשות" הוא חדש יחסית. המלך כנראה לקח לעצמו עובדי כפייה מהארץ ומאיי הים. הם אמנם ייצרו לו כסף או שווה כסף, אבל המס עצמו היה עבודת הכפייה.

     

    נחזור לשני המופעים הראשונים של המילה מס בשפה העברית: שניהם מתרחשים במצרים. מקריות? לא בטוח. ייתכן שיש קשר בין המילה מַס לבין הפועל המצרי מס (לא יודעים איך לבטא, כי בכתב החרטומים, כמו בעברית, לא היה ניקוד), שפירושו לשאת או לסחוב.

     

    הראש היהודי – ובעצם הראש האנושי – חייב להסביר לעצמו את מקורות המילים, והוא עושה זאת לפי מה שהוא יודע. לכן הקישור לפועל מסס, ואולי זו גם הסיבה לדגש במילה מִסִּים, דגש המעיד על הכפלת האות.

     

    מסים שממוססים

    הסיבה לכך שברבים כותבים מסים ולא מיסים היא שלפי כללי הכתיב חסר הניקוד של העברית החדשה, אם אין י' בצורת היחיד הנפרד, לא יהיה י' גם בצורות הנוטות. לכן בת-בתי, לב-לבי, צד-צדי (מצדי), וגם מס-מסים. רוב הישראלים (וידוי: כולל כותבת שורות אלה כאשר אינה בתפקיד בו היא צריכה להוות דוגמה אישית) כותבים את הצורות האלה בכתיב מלא מדי: ביתי, ליבי, צידי (מצידי), מיסים.

     

    הבנו שהמילה מס הגיעה כנראה ממצרית והתפרשה כצורה של השורש מסס. לשאילה שמתאימה את עצמה למילים קיימות בשפה קוראים תַּשְמוּ"ץ – תרגום שומר משמעות וצליל, מונח שטבע הבלשן גלעד צוקרמן. פירושה המקורי של המילה מס היה עבודות פרך: עבודות פרך שוברות את האדם הפריך, המסים ממוססים אותו.

     

    ולאן הולכים כספי המסים שלנו? כפי שמרמזת הכותרת, הם יורדים לטמיון. טמיון ביוונית הוא אוצר הממלכה. בשבוע שעבר הזכיר שלמה רחמן בהערתו את האטימולוגיה של המילה והציע לקרוא לנערי האוצר טמיונאים. הוא גם קישר בתגובתו בין טמיון לבין מטמון.

     

    האם אכן יש קשר? לא ממש. אמנם באוצר המלך יש מטמון, אבל מטמון בא מהשורש העברי ט-מ-ן, שקשור גם לשורש ט-מ-ר, כמו במילה טמיר – "נסתר". מטמון הוא משהו מוסתר. טמיון בא מיוונית tameion, שיש לו קשר לכל הניתוחים שמסתיימים ב-טומיה (אנגלית - tomy) ופירושם "חיתוך" – קטיעה, הסרה, ניתוק או סתם חיתוך. אנטומיה מורכבת מ-ana "למעלה, לאחור, שוב", ו-tomia – חיתוך, ניתוח. הטמיון הוא המקום שבו נצברים כספי המסים על מנת לחלקם (=לחתוך אותם) מחדש לפי צרכי הממלכה או לפי רצונות המלך ומקורביו.

     

    הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    (אילוסטרציה)
    צילום: index open
    ד"ר תמר עילם גינדין
    צילום: דני שביט - Total Vision
    מומלצים