שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    היה דבר אחד שהוא היה מצויין בו: סקס

    ככה אני, טוטאלית באהבה. ללא הרציונל, רק עם האמונה שאני מסוגלת להתגבר על כל המכשולים ולעשות את זה

    כל חיי הייתי מאוהבת. מהגן. בגיל שלוש או ארבע הייתי חברה של אלעד, ילד יפה עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני. אחר כך, עם המעבר לכיתה א', התאהבתי בחגי ובאוהד. בכיתה ד' או ה' התאהבתי בעופר, שישב שולחן לפניי, ובכיתה ו' כבר הייתי מאוהבת בגלעד, שהציע לי חברות. בין כיתה ו' לכיתה ז' הייתי מאוהבת עד כלות (לא היתה זו הערצה סתם) בזמר אדם, ולאחר מכן התאהבתי באבי, בחור צעיר ויפה מהשכונה.

     

    בואו לדבר על התאהבות גם בפייסבוק שלנו 

     

    המעבר לחטיבה הביא עימו גם בנים חדשים. במהלך כל שנת הלימודים של כיתה ז' הייתי מאוהבת, ממש מאוהבת, באלון, ומסוף כיתה ז' ועד סוף כיתה ח' הייתי להוטה אחר דוד וגם נהיינו חברים. בין כיתה ח' ל-ט', בחופש הגדול, הייתי מאוהבת בקרוב משפחה רחוק בן 27.

     

    בכיתה ט' חלה תפנית והתאהבתי במורה לתנ"ך, שלומי, או כפי שקרא לעצמו יותר מאוחר - שלום. זו היתה ממש אהבה מטורפת, עם תפילות לאלוהים וכאלה. בכיתה י' חזרתי להיות בקשר עם דוד, אבל אז היחסים ניתקו, כי הוא בחור "לא מספיק 'ברמה' בשבילי" (זה מה שאמא שלי אמרה).

     

    בהמשך כיתה י' התאהבתי בבחור בשם דני. הוא היה בן 39 מסביון, ונפגשנו במסגרת פעילות פוליטית כלשהי - אני פיתחתי לעצמי מודעות פוליטית נחרצת עוד מגיל צעיר, והוא היה פעיל ותיק בסניף המפלגה. משחילחלה בי ההכרה הצובטת שהאהבה לדני לא תוכל להתממש, לפתע טילטלה אותי התאהבות בשכן שלי, יוסי, שהיה בן 29 (אני הייתי אז בת 15). התאהבות שנמשכה - נדמה לי - עד כיתה י"א (הוא היה המזמוז הראשון והנשיקה הראשונה שלי). בכיתה י"ב עברתי לשכן אחר והתאהבתי בגלעד, מי שעתיד היה להיות בעלי הראשון.

     

    אכן בגיל 19, אחרי כל האהבות האינפנטיליות הרבות והכואבות, התחתנתי עם גלעד. הגבר הראשון ששכבתי איתו והשני שהתנשקתי איתו. היינו נשואים תשעה חודשים באופן פורמלי, אבל עזבתי את הבית כבר אחרי שבעה חודשים.

     

    חשבתי שאשנה אותו, ש"אשנה את העולם"

    לפני החתונה אמרו לי כולם - ולא רק אמא - "את לא צריכה להתחתן. למה להתחתן? ועוד איתו? הוא בכלל לא ברמה שלך". ובאמת, הוא לא היה ברמה שלי. הוא היה גם קמצן וגם שקרן, והוא היה כרוך אחרי האמא המטורפת שלו. אבל ככה אני, הולכת עד הסוף עם האהבה. ללא הרציונל, רק עם האמונה שאני מסוגלת להתגבר על כל המכשולים ולעשות את זה. גלעד לא היה טיפש, אבל גם לא שיא האינטליגנציה. הוא לא היה משכיל, ולא היתה לנו תקשורת טובה. חשבתי שאשנה אותו, ש"אשנה את העולם". זו היתה כנראה תמימות של בנות ה-19. ואתם יודעים מה? גם מבוגרות יותר חוטאות בה. חשבתי שאשלח אותו ללימודים גבוהים או לקורסי העשרה כדי "שהראש ייפתח לו". זה כמובן לא קרה. אז למדתי שאת לא מתחתנת עם גבר כדי לשנות אותו, את מתחתנת בגלל מי שהוא.

     

    אבל מה, היה דבר אחד שהוא היה מצויין בו - המיטה. בה היה אלוף. מלך. זה מה שמשך אותי אליו מלכתחילה - וגם בסופו של דבר. התאווה לסקס המטורף הזה איתו, תוצאה של משיכה מינית עזה.

     

    מיד לאחר שנישאנו, גלעד ואני, נתגלה פרצופו האמיתי (לא שהוא לא היה ידוע לי גם קודם לכן, אלא שלפתע זה היה פשוט הפגנתי ובוטה). התפנית האמיתית היתה כשנסענו ליוון, לירח-דבש מאוחר. שם לפתע היכתה בי ההבנה שזה נגמר. שזה פשוט לא יכול להימשך יותר. עוד ביוון גרמתי לו להבין שאחרי שנחזור - נתגרש. וכך היה. לא עברו שלושה-ארבעה חודשים מאז שחזרנו מיוון ועד לגירושים. חזרתי לגור בבית הוריי.

     

    אחרי שהתגרשנו הייתי הולכת אליו כדי לשכב איתו

    עוד אחרי שהתגרשנו הייתי הולכת אל גלעד כדי לשכב איתו - לא יכולתי לוותר על סקס כזה. אחרי יוון חזרתי להיות בקשר עם יוסי השכן, שתמיד נמשכתי אליו מינית. סיפרתי לו שאני מתגרשת מגלעד. התחלנו לקיים קשר תוך כדי פרפורי הגסיסה של נישואיי. הלכנו לסרטים, בתי קפה, חירמונים ונשיקות. ההתרגשות היתה גדולה, ויוסי חשב שאוטוטו אני שלו. הוא היה רווק נואש שחיפש את האחת ולא מצא. הוא חשב שאולי האחת זו אני. גם אני רציתי לרְצות אותו - אבל הרגשות סירבו להגיע.

     

    החלטתי להתקשר לרונן. רונן היה בחור שהכרתי בתנועת "מרצ" בתל אביב. כשהייתי בת 16 רציתי אותו, אבל הוא היה אדיש אליי. אז התבאסתי. לא ידעתי עוד כמה אתבאס ממנו בהמשך. באותו זמן חשבתי שיהיה נחמד אם אחזור לפעילות פוליטית, והתקשרתי לרונן כדי "לחזור לעניינים".

     

    רונן נישק גרוע. התביישתי להגיד לו

    הימים עברו ורונן ואני התחלנו לצאת. נראה היה שהתלהבתי יותר מהסטטוס של הבחור, שהיה סטודנט להנדסה מהרצליה פיתוח והוריו היו אנשים מפורסמים ומצליחים, משהתלהבתי ממנו באמת. כל הנחיתויות שלי יצאו, ובער בי איזה רצון להיכנס לאליטה. היה קשה לי עם רונן. בחור מדהים, אבל לא נמשכתי אליו, והיה לי קשה לשכב איתו. לא יכולתי להתנשק איתו. הוא נישק גרוע. התביישתי להגיד לו. לימים, יגיד לי הפסיכולוג שלי שלא ממשיכים לצאת עם גבר שמנשק גרוע. אוי... כמה שהוא צדק. אבל כילדה קטנה שנכנסה לקשר מיד אחרי נישואים כושלים, לא חשבתי יותר מדי, גם לא על אפשרות של פרידה. זה הגבר, כך שיכנעתי את עצמי, וזהו. לא חשבתי בכלל על אפשרות שאולי אכיר גבר אחר.

     

    רק בחלוף שבעה חודשי היכרות התחלתי להרגיש משהו לרונן, ובהמשך התאהבתי באדם שהוא. אחרי שלוש שנים של חברות נהדרת אך נטולות אהבה ומין - התחתנו.

     

    הקרבתי שוב, בשביל האהבה, או בגלל הפחד להיות לבד, את חיי הזוגיים. התחתנתי עם אדם שאני לא נמשכת אליו ואין לי איתו סקס. קשה למצוא את המילים הנכונות כדי לתאר כמה קשה היתה התקופה ההיא. כמהתי וצמאתי לאהבה, כל כך רציתי לאהוב ולהרגיש נחשקת, אבל המציאות היתה כל כך שונה וצורבת. כשכל חייך הם רצון לאהבה והיא אינה, את מחפשת אותה במקום אחר או בדמות אחרת. כך קרה שמצאתי עצמי מפתחת פנטזיית אהבה חדשה לזמר מפורסם ומנסה לממש אותה.

     

    המשך יבוא


     

    *מבוסס על סיפור-חיים אמיתי
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים