שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אהבה מגלגל ראשון: מפגשי פו"פ דתיים ונכים
    למצוא אהבה זו לא משימה קלה, אבל לעשות זאת בכיסא גלגלים בחיפוש אחר בן זוג שומר מצוות - זה עוד יותר מורכב. קבוצת "ענבר" חוגגת שנתיים להיווסדה (בדייט עם אורי אורבך)

    אל סניף עמותת איל"ן ברחובות נוהרים עשרות כיסאות גלגלים, ובהם בחורים ובחורות אחוזי התרגשות. תיכף יתחיל המפגש של "ענבר" – קבוצה לפנויים ופנויות בעלי מוגבלויות במגזר הדתי. מי יודע, אולי היום ייצא מזה משהו.

     

     

    כבר תקופה ארוכה שהם נפגשים מדי חודש, מנסים למצוא מישהו לאהוב, מישהו להיות איתו ביחד ולהקים בית, כמו כולם. ברור שלא מדובר במשימה פשוטה, אפילו לארגן את המפגש עצמו זו משימה שדורשת ימים שלמים של תכנונים, מערך מתנדבים פעיל, מציאת מקום מתאים עם נגישות, ועזרה בהסעת חברי הקבוצה.


    שאול ענברי, מייסד הקבוצה, עם משתתפים במפגש האחרון

     

    "זה ממש מבצע לוגיסטי", מספרת דניאלה יקירה, רכזת הקבוצה, נשואה ואם לארבעה, בעלת מוגבלות בעצמה. "אנחנו נודדים בכל הארץ כדי לאפשר לכולם להשתתף. לרבים יש בעיית ניידות, והסעת אדם נכה מתל אביב לירושלים, למשל, כרוכה בעלות של כ-500 שקל. לא-מעט מהמשתתפים מגיעים בתחבורה ציבורית, ומיטלטלים שעות בדרכים".

     

    איך מכירים בחורה?

    בעיית הרווקות הפושה במגזר הדתי לא פסחה על אוכלוסיית הנכים, שרבים מהם מוצאים את עצמם בודדים במערכה. שאול ענברי, נכה בארבעת גפיו שמחפש זוגיות, יזם את הקבוצה הייחודית שהערב (יום א') תחגוג שנתיים של פעילות בבית כנסת "היכל רחמים" בגבעת שמואל. באירוע ישתתפו גם חבר

    הכנסת אורי אורבך והמטפלת בזוגיות רחל לאופר. 

     

    המציאות הלא-נעימה היא שאנשים "רגילים" לא ממהרים ליצור קשר רומנטי עם בעלי מוגבלויות, לעתים קרובות גם בשל תפיסות שגויות ובורות. "אם אני צריכה לבחון את העניין סוציולוגית, אז ניתן לומר שהחברה הישראלית נמצאת במקום של דאגה בעיקר לצרכים הפיזיים של אוכלוסיית בעלי המוגבלויות, ומתעלמת מהצרכים הנפשיים שלהם", אומרת יקירה. "עניינים כמו אהבה וזוגיות לא נמצאים בשיח, זה נחשב כמותרות. החברה תופסת אותם כאנשים נטולי מיניות, שלא יודעים לפתח רגשות ולא מסוגלים להתאהב.

     

    "שלא כרווקים אחרים, מרבית חברי הקבוצה עדיין גרים בבית, ונמצאים תחת חממה מגוננת של הורים, שנוטים להיות מאוד מעורבים בחיים האישיים שלהם. אם לאדם רגיל יש את תנועת הנוער, את התקופות בחיים של ההתבגרות בהן הוא למד איך להכיר בחורה, להרבה מחברי הקבוצה חסרות המיומנויות הללו".

     

    מה אתם עושים במפגשים?

     

    "בדרך כלל המפגש נפתח בסדנת היכרות, הפעלה, ובסוף מעלים נושא לדיון - ששם עולות המון שאלות בנוגע להקמת בית. להרבה מחברי הקבוצה יש חששות מלהביא ילדים, עולות הרבה שאלות בנושאים אינטימיים כמו חיי אישות, ונושאים נוספים שהצניעות יפה להן. יש מפגשים שמגיע מרצה או מנחה אורח, וככלל אנו מאמינים שהעיקר הוא המסגרת, הפלטפורמה להכיר".

     

    להתאים רמה דתית ומוגבלות

    הקשיים האמורים עשויים להיות מנת חלקם של כל בעלי המוגבלויות, אבל בקבוצת "ענבר" זה לא מסתכם בכך. בלה ריצר, שדכנית שמלווה את מפגשי הקבוצה, מסבירה: "הבעיה בעבודה עם אוכלוסיית הנכים במגזר הדתי היא שהם באים מקשת רחבה של הגדרות דתיות - מחרדים ועד דתיים לייט ובדר-כלל אין הרבה מבחר. כבר היו שידוכים שניסיתי לעשות, והם נפלו בגלל הבדלים ברמה הדתית, זה לא פשוט. מאוד קשה למצוא שידוך שיתאים גם ברמת הנכות, גם ברמה הדתית, וגם

    בדרישות האופי. ועדיין, בעיניי, עצם הדייט הוא מאוד משמעותי בשבילם. יש עניין, יש למה לחכות".

     

    אורי שרייבר, חבר בקבוצה, מספר על החוויה מנקודת מבטו האישית: "אני מאוד מקפיד מבחינה דתית, ומחפש בחורה דומה. זה קשה, כי אני רוצה שהיא תהיה טובה וחכמה, אבל גם חזקה מבחינה דתית, ומתאימה לי ברמת הנכות. אני למשל מסוגל ללכת למרחקים קצרים, ולא מוכן לצאת עם מישהי שמרותקת לכיסא גלגלים

     

    "במגזר שלנו מאוד קשה לחפש בחורות. אני מתגורר ברעננה ולא מכיר משם הרבה בנות דתיות עם מוגבלויות. לכן אני נאלץ לכתת רגלי וללכת לכל מיני ארגונים כמו "קו לחיים", עמותת "חברים", ארגון 'ענבר', רק שם יש לי סיכוי למצוא בנות שהם כמוני".

     

    איתי פרחן, חבר נוסף בקבוצה, הסובל ממוגבלות קלה ביותר, מותח ביקורת על גישת השדכנים במגזר, שלטענתו לא בוחנים את ההתאמות בצורה עמוקה כפי שהם נוהגים לעשות בציבור שאינו לוקה במוגבלות כלשהי.

     

    "פניתי לשדכן מאוד מפורסם במגזר, ושודכה לי מישהי שרמת הנכות שלה הרבה יותר גבוהה משלי. ראיתי בזה עלבון, הרגשתי שזה מאוד ממוסחר ושלאף אחד לא אכפת מה אני רוצה מבחינה רגשית, אומרים הוא נכה - נסדר לו נכה".

     

    רכזת הקבוצה יקירה מודעת לביקורת על כך שהקבוצה מייצרת מעין "גטו" לנכים, ואף אומרת כי מדובר בביקורת לגיטימית, אלא שאז היא מציגה תמונת

    מראה: "מבחינתי, הקבוצה פתוחה גם לאנשים בריאים, אך האם הם באים? אנחנו חיים במציאות, ואין מה לעשות - הקבוצה הזו לא קמה בגלל רוויה, אלא בגלל צורך אמיתי של נכים דתיים.

     

    לדברי יקירה, המפגשים ב"ענבר" נועדו לתת תקווה ומענה לצרכים הרגשיים של המשתתפים. "הצורך באהבה ובחום הוא בסיסי, וגם אנשים עם מוגבלות - אפילו מאוד קשה, שתלויים לגמרי בזולת - הלב שלהם פועם, ומגיע להם לא להיות בודדים", היא אומרת. "יכול להיות שלא כולם יוכלו להקים משפחה, אבל הם בהחלט יכולים לחיות בזוגיות, להיות נאהבים ולא להיוותר בבדידותם".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דניאלה יקירה. מנחה
    צילום: אלעד גרשון
    אורי שרייבר. לא מתפשר על הרמה הדתית
    צילום: רחלי
    מומלצים