זוחלים מהסוג האישי: ירח דבש תאילנדי
כשמישהי כותבת באתר הכרויות "חיות זה לא אני", היא לא מתכוונת רק לכלב או לחתול, היא למעשה רומזת ברמיזה גסה שהקשר בינה ובין כל סוג כזה או אחר של בעל חיים חי או מת, הוא דמיוני בהחלט. מוטב להאמין לה
לא רבנו הרבה בירח הדבש. היה לפחות ריב אחד באיזה לילה שאני זוכר ממש טוב, אבל אני לא באמת זוכר מה הצית אותו. מה שבטוח שזה התחיל כרגיל בגלל איזו שטות שלי, ויום אחרי זה, בבריכה, שנינו צחקנו על זה. כן, רוב הריבים שלנו אינפנטיליים כאלה, וכולי תקווה שיישארו כך. יש הטוענים שכל הריבים הם טפשיים, נקודה, וגם כאן אני נוטה להסכים.
ננזפתי ארוכות וקשות בגלל זו הלטאה שנצרבה אצל שנינו חזק בזיכרון. כן גם זה קצת התפתח לריב, אבל אתה יודע שזה מסוג הריבים שאתה צריך לבלוע ולסתום עד יעבור זעם. בבוקר שלמחרת הכל כבר היה רגוע. אולי מתישהו כן נכניס כלב הביתה, אבל רק כשתהיה לנו חצר.
תאילנד, כהרגלה, נהדרת. האיים, החופים, הים, הבריכה, המלונות, האוכל, הפילים, השווקים ובנגקוק שאני כל כך אוהב. המדריך המלא לירח דבש בכיכובם של הכלה הטרייה, הלטאה הנוראה ועבדכם הנאמן. מפגשים מהסוג האישי, או אם תרצו - יותר מדי אישי.
- בואו לדבר על ירח דבש גם בפייסבוק שלנו
אני? אני בסך הכל ניסיתי בפיסקה שלמעלה להעביר תחושות סוביקטיביות במיוחד, אבל לא שלי, תחושות של מפגשים תמימים עם "חיות בית" שבדרך כלל רק עושות חשק ללטף ולהתכרבל איתן. לעומת זאת, כשמדובר בזוחלים זה כבר סיפור אחר לגמרי. זוחלים הם לא באמת חיות. זוחלים הם מפלצות. אפילו לא, זוחלים הם דינוזאורים ענקיים. כן כן, דינוזאורים שפשוט לא היו שם איפה שהאסטרואיד פגע, והם הם, אלה שהצליחו לשרוד. זה בסדר, גם עבדכם הנאמן לא נמנה עם שוחרי הזוחלים. לא תהיה לי בעיה לצפות בהם באיזו תוכנית טבע או בתערוכת חיות, אבל רק כשהם קשורים באזיקים למחילות שלהם בתוך האקווריום. שלום שלום, אבל לא יותר מזה.
ואז היתה את הלטאה הזונה בת זונה הזו על האי שרבצנו בו. "מותק בואי, יש אי שאנחנו חייבים להיות עליו, זה ממש כמו ג'ונגל טרופי". כן, זה אני, בהיותי חובב טבע וגז מתאן פחחח. היינו ממש שם במקום הקסום הזה בתוך לא ממש ג'ונגל טרופי, אולי יותר בכיוון של יער טרופי מדהים עם חוף לבן, Resort כזה של לוקסוס מדהים בקופיפי שבתאילנד. נו, טבע כזה שבו מידי פעם רואים איזו שממית, מידי פעם איזה קוף חמוד על עץ. שום דבר חריג, שום דבר מטריד ושום דבר שחשבתי שיהפוך את הקערה על פיה. עבור אשתי לפחות, היה שם כנס בינלאומי של כל הזוחלים בעולם, ועוד המפחידים שבהם, וכולם התכנסו שם למען מטרה אחד קדושה – להפחיד אותה! ואז זה קרה. מכירים את הנבואה שמגשימה את עצמה – הנה זה זה!
"תציל אותי, זה רצה לאכול אותי!"
עוד מבט:
"בוא תהרוג אותו, אני מתה!"
רועי צור
חומים, מגעילים, עם מוטת כנפיים של בואינג 747 ואתלטיות שלא היתה מביישת את קארל לואיס בימיו הטובים. מהו בדיוק תפקידו האבולוציוני של הג'וק? למה התכוון בורא עולם כשהכניס גם זוג תיקנים לתיבת נוח, ולמה הוא לא טרח, למען השם, להתייעץ לפני כן עם גברת נוח? הצעה לפתרון התעלומה
עוד ערב חביב ונעים בבונגלו שלנו על האי. אשתי הולכת לשירותים ולפתע משמיעה איזה קול שלא ממש זיהיתי. עד שניסיתי להבין מה פשר הקול הזה, ומדובר במילי-שנייה, צווחה איומה משתחררת לה מהגרון והיא צורחת וצורחת תוך כדי ריצה מטורפת חזרה לכיוון המיטה, אחוזת טירוף, וקופצת עליי בבכי מטורף וצורחת שאציל אותה (עכשיו נסו לשחזר את כל זה בהילוך איטי). כבר לא מדובר בחתול או כלב, זו לא עוד חרדה וזה כבר מזמן עבר של שלב הפוביה. נדמה היה שבאותה שנייה כל חייה עברו לה לנגד עיניה, ועד שניסיתי להבין מה קרה שם היא צרחה וצרחה – "תציל אותי, זה רצה לאכול אותי" מה זה זה קיבינימט? אבל אין עם מי לדבר.
מודה, נבהלתי גם אני. יש שם סלט ענק של בכי וצרחות, ואחרי איזה שתי דקות היא קצת נרגעה. תפסה בי חזק עם הידיים לאורך כל ההתקף ומלמלה שראתה לטאה ע-נ-קי-ת מטפסת באיטיות על החלון של המקלחת, רק שהלטאה טיפסה על החלון מבחוץ. כאילו אוי?
"אתה מעכשיו לא עוזב אותי ואתה תמיד תבוא איתי לשירותים"
ההסברים שלי שזה מבחוץ, ושהלטאה לא תיכנס לחדר, עלו בתוהו. "אתה לא שומר עליי מהלטאות! אתה מעכשיו לא עוזב אותי ואתה תמיד תבוא איתי לשירותים כי אני מתה מפחד – אתה שמעת אותי?!"
התחלתי גם אני לבכות, אלא שאני בכיתי מצחוק, לא חכם במיוחד, אפילו קצת טפשי ולא מתחשב. בקיצור, סוג של יצאתי חומוס. ידעתי שאני הולך לחטוף על זה וחטפתי על זה, וחזק. נראה שאיגואנות כבר לא נגדל בבית, אבל כשמדובר במצב אמיתי של חרדה מזוחלים שום דבר לא באמת יכול להרגיע. ברור שהלטאה כבר לא היתה שם כשהגעתי להגן על המבצר שלנו, בטח חזרה לדווח בכנס על הצלחה שכל כוחותינו שבו בשלום והמטרה הושגה. אבל המצחיק הוא שבאיזשהו שלב הווילון של החלון נגע בי, קפצתי כמו משוגע, נדמה היה לי ששממית מטפסת עליי.
ועוד מבט:
זוגיות בלי GPS: איך כמעט התגרשנו בירח הדבש
האמת העירומה
התוכנית היתה לבקר בערים נבחרות בגרמניה ולסיים בבית חברים בציריך. שלב ה"חושך על פני תהום" הגיע עת התבשרנו שמי שלוקח רכב בגרמניה אבל מחזיר אותו בשוויץ לא זכאי לקבל מערכת ניווט גלובלית. החמוד הודיע כי נוכל לנווט כאבות אבותינו, בעזרת מפות ושילוט דרכים. זוגיות במבחן
צלחנו את כל הזוחלים, עם קצת עבודה, ועוד איזו לטאה שחצתה את הבריכה בעודנו בתוך המים, הכל עבר בשלום. חוץ מזה? היה לנו מקסים בירח דבש. איים, ארוחות רומנטיות על החוף, מסאז' זוגי, שופינג והרבה שופינג בסוף. מסתבר שכן אפשר לנסוע לחו"ל בפעם הראשונה ביחד גם אחרי שמתחתנים.
לקראת סופו של ירח הדבש, אשתי שאלה אותי אם עדיין הייתי מתחתן איתה אילו היינו נוסעים טרם נישואינו, כולל תקרית הלטאה.
ואם כבר הזכרתי שופינג, "מאמי אתה יכול להחזיק לי? אני נכנסת למדוד". אני זוכר שהחזקתי והחזקתי, ועוד שמלה ועוד אחת. תמיד מומלץ לסיים ירח דבש בשופינג, וכמה שעוד רק אפשר לכתוב על שופינג וספיחיו, הרי זה משובח. למדנו עוד כמה דברים על עצמנו, כזוג. ולגבי השאלה שלך, אשתי, אם הייתי מתחתן איתך, עם או בלי לטאה? ברור, כאילו דה!
רק לפני כמה ימים בשעת לילה מאוחרת – "מותק אתה יכול להביא לי מים?" בטח בטח, חצי מסטול, מדליק את האור במסדרון, ופתאום שממית חוצה את התקרה במהירות סילונית. סססאמק, איך נבהלתי. ככה זה שאתה נשוי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
