הרגשתי שהאהבה שלנו היא כמו סדרה קוריאנית
ברגע שראינו זה את זו בשדה התעופה, הוא רץ אליי עם העגלה עם כל הכבודה שלו, וחיבק אותי ואמר לי באנגלית: הגעתי הביתה! אני חששתי שהוא יתאכזב ממני והוא גם חשש שאתאכזב ממנו, אבל זה היה להיפך
בואו לדבר על הכרויות באינטרנט גם בפייסבוק שלנו
אני בת 45, מזכירה, מתגוררת באשדוד, חד-הורית. קים מורה לאנגלית, בן 42.5. הוא סיפר לי שלאביו יש תלמוד בבית ושאביו יודע לקרוא עברית בתלמוד ויש להם אפילו תנ"ך בעברית. זה היה מדהים. בהתחלה דיברנו רק דרך האתר, ואחר כך כבר עברנו להתכתבות באימיילים, ולאחר זמן רב – עברנו לפטפט בסקייפ.סיפור האהבה שלי עם קוריאה התחיל לפני יותר משנתיים. התחלתי לצפות בטלנובלות קוריאניות בערוץ ויוה בכבלים. לאחר הסדרה הראשונה, כבר הורדתי מהאינטרנט את השירים שהופיעו בסדרה והתאהבתי במה שראיתי בסדרות - האופי של האנשים, האוכל, דרך החיים שלהם .
בקיץ לפני כשנה נסעה הבת שלי לתקופה ארוכה לחו"ל, ונשארתי לבד בבית. היה לי מעט משעמם בלעדיה, והתחלתי לחפש אתרים ללימוד קוריאנית בחינם. תוך כדי כך הגעתי לאתר שבו פגשתי את קים. זה בעצם כמו פייסבוק ושבו אנשים מכל העולם מחליפים רשמים ולומדים שפות זה מזה. כלומר, אם אני רוצה ללמוד קוריאנית, מקסימום אני מציעה שירותי הוראת עברית או אנגלית. כך הכרתי המון קוריאנים וגם יפנים, ובכלל, אנשים מכל העולם.
בתחילה היו לי רק שניים או שלושה מתכתבים מקוריאה, וראיתי שזה לא יילך ללמוד דרכם את השפה. ואז מצאתי אתר מדהים, Talk To Me In Korean. אחר כך פניתי כבר למרכז תרבות קוריאה בירושלים והתחלתי ללמוד את השפה יחד עם חברה טובה שלי.
אמרתי לו שאני לא הכי רזה בעולם, אבל זה ממש לא עניין אותו
קים ואני שמנו לב שיש לנו נושאים משותפים, כמו ספרים, מוזיקה, סרטים, ועוד. ביקשתי את עזרתו בלימוד קוריאנית, אבל בגלל שהוא דובר אנגלית, הוא המשיך לכתוב לי באנגלית ואמר שברגע שאתחיל ללמוד קוריאנית באופן רשמי - הוא יעזור לי. החלפנו בינינו הרבה תמונות. קים מאוד אוהב לטייל, אז הוא שלח לי תמונות מכל הטיולים שלו. אני שלחתי לו הרבה תמונות שלי, של המשפחה שלי, של החתולה ועוד. הוא תמיד אומר שהוא מאוד אוהב את הפנים שלי, ולמרות שיש קוריאניות יפהפיות, אני הטיפוס שלו. אמרתי לו שאני לא הכי רזה בעולם, אבל זה ממש לא עניין אותו. הוא אמר שהמראה החיצוני לא משחק תפקיד אצלו, אלא מה שיש בלב, עמוק בפנים. גם אני לא מחפשת מראה חיצוני, חשוב לי מאד האופי. קים ספורטאי אמיתי - רץ מרתון, צוללן ומטפס על הרים, שזה אחד מענפי הספורט הפופולריים בדרום קוריאה. הוא שוחה המון, רוכב על אופניים ועוד.
בחודש מרץ השנה הוא כתב לי שהיה מאוד רוצה לבוא לבקר בישראל, כדי לפגוש אותי וגם כדי לצלול בים סוף, באילת וגם במצרים. אמרתי לו שאשמח מאוד אם יבוא ואשמח להראות לו את ישראל. בין לבין ההתכתבויות שלנו, שהיו אז על תקן של ידידות בלבד. המיילים היו מאוד רשמיים ומנומסים, וגם אם ניסה לכלול רגשות מסוימים בהתכתבויות, הוא עשה את זה די בדיפלומטיות. גם אני עניתי לאימיילים שלו בצורה כזו, מנומסת ורשמית.
ברגע שהוא אמר שהוא לישראל ויש לו כבר תוכנית טיול מפורטת, הוא מאוד התרגש, וגם אני. הבטחתי לו שאקח חופשה מהעבודה על מנת להראות לו את הארץ, הרגשתי שזה ממש כמו בסדרות הקוריאניות. מהרגע שהכרתי אותו ועד שנפגשנו פיזית עברו כמעט תשעה חודשים.
חיכיתי לו הרבה זמן, עם שלט גדול ביד
הרגשנו כאילו תמיד הכרנו זה את זו. יפאת וקים (צילום עצמי)
ב-5 למאי הוא נחת בבן גוריון. זה היה היום הגרוע והעמוס ביותר, בו עקב תקלות הדלק שהיו כל הטיסות הופנו לקפריסין ולטורקיה. הטיסה שלו נחתה בשתיים לפנות בוקר. חיכיתי לו הרבה זמן, עם שלט גדול ביד, ששמו היה כתוב עליו בקוריאנית. הסתבר לי שלא הייתי צריכה שום שלט, כי ברגע שראינו זה את זו, זה היה ממש כמו בסרטים, כמו שאומרים, הוא רץ אליי עם העגלה עם כל הכבודה שלו, וחיבק אותי ואמר לי באנגלית: הגעתי הביתה! אני חששתי שהוא יתאכזב ממני והוא גם חשש שאתאכזב ממנו, אבל זה היה להיפך, הרגשנו כאילו זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, הרגשנו כאילו תמיד הכרנו זה את זו.
למרות שהוא היה עייף מ-11 שעות הטיסה לישראל והעיכוב בנחיתה, הוא לא רצה לישון מרוב התרגשות. לקחתי אותו לאשדוד והוא ישן בבית המלון. למחרת כבר היה יום שישי ולקחתי אותו לירושלים, היינו בכותל, הוא שם פתק בכותל, הלכנו בעיר העתיקה. הוא צילם קרוב ל-7,000 תמונות בכל הטיול. היינו כל היום בירושלים, ואכלנו במסעדה הקוריאנית, מובן שהוא היה אורח הכבוד שלי, ובמסעדה קיבלו אותנו כמו מלכים.
למחרת נסענו לתל אביב ולפני כן לקחתי אותו לבקר זוג חברים, לקחתי אותו לנמל תל אביב, הלכנו משם ברגל דרך הטיילת עד ליפו העתיקה. יום אחר כך לקחתי אותו לעתיקות קיסריה, ואחר כך עברנו בגנים הבהאים בחיפה ושם הכרתי לו גם את אחותי (בהפתעה). לאחר מכן נסענו לטבריה וביקרנו באתרים הקדושים לנצרות. עצרנו גם ביבנאל, בזכרון יעקב, ואת זיקוקי הדינור של יום העצמאות ראינו כבר באשדוד.
כל הדרך שרנו שירי פופ קוריאניים
למחרת לקחתי אותו לאילת, עצרנו במצפה רמון, הוא צילם הרבה, הוא התלהב מהגמלים שראה בדרך, צחקתי הרבה וכל הדרך שרנו שירי פופ קוריאניים. הוא לא האמין שאני שרה שירים בקוריאנית, גם בדרך תוך כדי נהיגה הוא היה מדבר איתי קוריאנית והייתי צריכה לענות לו אם הבנתי או לא. באילת טיילנו קצת, והוא נסע אחר כך למצרים לצלילות שלו, לדהב, נואיבה, שארם. אחרי עשרה ימים הוא חזר לאשדוד ושהה איתי עוד שבוע. הוא הקדים את החזרה שלו ממצרים מכיוון שהבין שהוא התאהב בי, והרגיש שאם לא יהיה קרוב אליי הוא ישתגע.
כל יום בילינו יחד, אכלנו יחד, ראינו סרטים, הלכנו לטייל. לאורך הטיולים ברחבי הארץ, התקרבנו מאוד זה לזה. כששאלתי אותו בצחוק "האם יש לך חברה?" הוא אמר: "פגשתי אותה!" בחיוך גדול. הוא היה אצלי בבית לכמה ארוחות והכיר את הבת שלי, שניהם הסתדרו מצוין.
לאחר חודש יחד, התאהבנו. הוא התוודה בפניי שהוא אוהב אותי, ואני מקווה שזה יימשך. זו רק ההתחלה של מערכת היחסים הזו, ואני מתעתדת לנסוע לקוריאה לביקור, מקווה שזה יקרה בקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
