שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מיתוס הקרקעות: המדינה הפשירה מספיק שטח
    תוכנית נתניהו כוללת הפשרת קרקעות נוספות, אבל יש די והותר עתודות שאפשר לבנות עליהן בתוכניות הקיימות. אפשר לפתח וליזום, אך זה לא חייב לבוא על חשבון הסביבה. צריך לחזק את מערכת התכנון כדי שנוכל להקים אוהל גם מחוץ לרוטשילד. דעה

    המדינה גועשת ורוגשת, כולה אוהלים אוהלים, ונתניהו בשלו: שב ומצהיר כי "רפורמת המקרקעין", הלא היא "רפורמת המרפסות", "רפורמת התכנון", חוק הווד"לים במסגרת ה"סופרטנקר" - יפתרו את הבעיה.

     

    מחאת האוהלים - סיקור מיוחד ב-ynet

     

    עוד הוא מדבר ואטיאס בא. שר השיכון מספר לעם היושב בציון ובאוהליה, שהנה נמצא פתרון הקסמים למצוקת הדיור: על מינהל מקרקעי ישראל, אומר השר הנכבד, להוזיל את מחירי הקרקע. תגלית מרעישה נתגלתה לו, לשר הממונה על מקרקעי ישראל. לפתע פתאום התברר לו, כי מרבית מקרקעי ישראל מצויים (עדיין) בידי המדינה, ולכן, לדבריו, המדינה יכולה לקבוע את מחיר הקרקע ולהוזיל את מחירי הדיור.  

     

    הפלא ופלא: האם אין זו ממש אותה הקרקע שרק לאחרונה הוביל השר בשליחותו של נתניהו את ה"רפורמה", שנועדה למכור את הקרקע לכל המרבה במחיר? האם אין זו ממש אותה הקרקע, שמזה שנים שהמדינה לא מצליחה לממש בה תכניות קיימות, ובמקום להסיר מחדלי רישוי וחסמים היא מנסה לחסל את התכנון, כדי להקל על העשׁירון העליון לרכז בידיו את משאבי הקרקע ולהתעשר עוד יותר על חשבון רווחת הציבור והיקר בנכסיו?

     

    הרי התוצאה הברורה של חוק הווד"לים, בשילוב עם רפורמת הקרקעות ו"רפורמת האוהלים" החפוזה שנשלפה מהמותן, תהיה הפקעה מיותרת של שטחים יקרי ערך, ובכללם פארקים ושטחים ציבוריים בערים ("קרקעות חומות"), וריכוזן בידי בעלי ההון.

     

    סכנה זו לא נעלמה גם מעיני המחוקק, שקבע כי על הממשלה להתקין תקנות למניעת ריכוז הקרקע בידי בודדים כתנאי למכירת קרקעות, ואולם התקנות לא הותקנו.

     

    זורים חול בעיני הציבור

    האם טחו עיניהם של נתניהו ושריו מלראות ולהבין, שהמחאה הנוכחית, המעוררת בהם לפתע פתאום חיל ורעדה, אינה אלא המשך ישיר של ההתקוממות הציבורית, שהתעוררה נגד רפורמת המקרקעין ושאר הרפורמות שלהם, הזורות חול בעיני הציבור?

     

    הגיע הזמן שנתניהו וממשלתו יקראו את המסר הציבורי הגואה, וישימו קץ למקסם השווא של ה"רפורמות" המיותרות והמזיקות, הנישאות על כנפי סיסמאות ריקות מתוכן והבאות לכסות על מחדלים.

     

    הנתונים מוכיחים, שיש די והותר עתודות קרקע ובינוי במסגרת התכניות הקיימות. אין צורך להפשיר עוד ועוד שטחים פתוחים יקרי ערך, שממילא הולכים ומצטמצמים בישראל: שטחי החוף הטבעיים מצטמקים, המסדרונות האקולוגיים בין הערים, שכה חשובים לבעלי החיים, הולכים ונסגרים, ועוד ועוד אתרים בעלי ערכי טבע ונוף מיוחדים וערכיים הולכים ונעלמים תחת הרי בטון. אפשר לבנות, אפשר לפתח, אפשר ליזום, אבל זה לא חייב לבוא על חשבון הסביבה שלנו ושל ילדינו.

     

    כל שצריכה הממשלה לעשות כדי לממש את מלאי הבינוי לדיור, הוא לשנס מותניים ולחזק את מערכת התכנון. מערכת זו פועלת לספק את הצרכים בדרך שקולה ומאוזנת, כנדרש במדינה שהיא מהצפופות העולם, במקום להחליש אותה ולסרסה.

     

    על הממשלה לפשט ולזרז את הליכי הרישוי המעכבים שלא לצורך מימוש תכניות, לפעול בנחישות להסרת חסמים הבולמים את הבינוי, וחשוב מכל - עליה לשנן וללמוד את הלקח: יש לשמור בידי המדינה על הקרקע הציבורית – הנכס הציבורי היקר מכל – ולנהלו בדרך שתתן מענה לכלל צורכי הציבור ורווחתו. 

     

    הכותב הוא ראש מכון המחקר דש"א בחברה להגנת הטבע

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים