שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צעדת העגלות? זה הכל באשמתכם
    אתם לא רוצים ילד - אתם רוצים פלקט, אקססורי טרנדי ומושלם למצליחנות ההיי-טקית שלכם. אז אתם תלכו לרופא פרטי ותשלמו אלפי שקלים, תוציאו מאות שקלים על שלל קלטות בייבי מוצרט להשמעה ברחם וכמובן תוסיפו עוד כמה עשרות אלפים במצטבר למגוון הזוי של חוגים. אז מי אחראי למצב?

    הכינו את הטוקבקים, את הנאצות ואת העדר הבנת הנקרא, כי הנה זה בא: אתם, ההורים שיצעדו היום ב"צעדת  העגלות", אתם עצמכם נושאים במירב האחריות למעמסה הכלכלית האימתנית תחתיה אתם כורעים.

     

    כל שינוי ממשי ביוקר גידול ילדים במדינת ישראל, לא יכול לבוא רק מכיוון הממשלה, אלא צריך להתחיל, להמשיך ולהסתיים דווקא אצלכם.

     

    סדק חברתי - סיקור המחאות ב-ynet:

     

    הורים מוחים
    "אנחנו קורסים, גן יקר משכר דירה" / מירב קריסטל
    מחסור במעונות מסובסדים, מחירים אסטרונומיים של גנים פרטיים ועלות מוצרי התינוקות מביאים הורים לסף קריסה, בעוד שבשבדיה הגנים מסובסדים ובצרפת זו הוצאה מוכרת. מחר הם יפגינו בשלוש ערים, במסגרת "צעדת העגלות": "לא רוצים שנגדל ילדים במדינה, הגנים הם כמו משכנתא שנייה"
    לכתבה המלאה

    אכן, הממשלה הזו, ככל קודמותיה זה שנים, בזויה ומבזה את כולנו בגודלה המיותר, באיכות הירודה של מרבית חבריה, בסדר עדיפויות מעוות, ובשחיתות מוסרית, לעיתים גם פלילית. על-כך אין חולק. 

     

    אבל לצפות ממנה להביא 100% מהשינוי שאכן נדרש, זו התנהלות ילדותית קפריזית של מי שאמנם בצדק נקעה נפשו מקשיי היומיום כאן, אך שלא לוקח ולו גרם אחד של אחריות על חלקו שלו במצב. וזה נכון לכל המחאות המציפות אותנו בימים אלה.

     

    היחסים בין הציבור לממשלה עלו על שרטון לאחר שנים של ניכור מצטבר. וכבכל זוגיות לא-מתפקדת, גם כאן לש-נ-י הצדדים יש חלק במצב הקיים. לכן, במקביל לדרישה המוצדקת מהממשלה לבצע את חלקה בתיקונו, דרך כל מרי אזרחי חוקי, קריטי אף יותר, לשים מראה אמיתית מול עצמנו. למה אף יותר? כי שינוי עצמי הוא היחידי שזמין לנו מיידית ובשליטתנו הכמעט מלאה.

     

    ואם אין די בחוסר לקיחת האחריות של הציבור המוחה, הוא גם חוטא ב"כל הפוסל - במומו פוסל". כמו בדיור וכמו בקוטג', כך גם ב"צעדת העגלות" היום. אתם ההורים של מעמד הביניים, מאשימים את הממשלה בהפרטת החינוך? סדר עדיפויות מעוות? השחתה מוסרית? צודקים. אבל אתם עושים בדיוק את אותו הדבר! הנה אציב בפניכם את המראה. התסכימו להתבונן בה?

    (ההתייחסות למעמד הביניים בלבד. לא לשכבות החלשות).

     

    הפרטת ההורות

    הפרטה תפעולית:

    מהרגע שהילד נולד אתם רק מחפשים היכן לאפסן אותו ואיך להעסיק אותו ע"י סוכנים בתשלום: קלטות, מטפלות, בייביסיטריות. כשרוצים לחסוך, מצפים מסבא/סבתא להתגייס ומתרעמים כשלאלה יש חיים משלהם.

     

    הפרטה חינוכית:

    בבית אתם רוצים להיות החברים של הילד כדי שיחשוב שאתם cool, ואת הגבולות, הלמידה והבגרות – שהגן/בית-הספר/צבא יקנה. ואם משהו לא בסדר עם הילד – המוסד אשם. גננות ומורות מצויות במתקפה מתמדת: אינכם נותנים להן גיבוי ואף מסיתים את הילד נגדן ע"י אמירות של זילות. ממפקדים בצבא אתם מצפים להיות שילוב של יועץ חינוכי ופסיכולוג קליני בהבנת נפש ה"ילד" שכבר אמור להיות בוגר.

     

    הפרטה ערכית:

    אתם מזדעזעים מכך שהילד רוצה רק מותגים "כי לכולם יש" אך מפקירים את השטח כך שחל עליו רק הלחץ החברתי של בני-גילו. מה עם קונטרה ערכית עקבית להשוואת לחצים מצידכם?

     

    הפרטה תפיסתית:

    אתם מתייחסים לכל מאבק כוחות עם הילד כמאבק יחיד, במקום לטרוח לייצר חזית אחידה עם כל/רוב ההורים בגן/כיתה, מה שאוטומטית ישנה את כל יחסי הכוחות לטובתכם.

     

    הפרטה התנהגותית:

    אתם מוכנים לעשות במודע אקטים לא-חינוכיים כמו שוחד ע"י מתנות וממתקים, או סתם כניעה לדרישות מופרכות, כדי להשיג שקט תעשייתי בטווח הקצר, על חשבון הטווח הארוך של טובת הילד. אז במה בדיוק אתם שונים מהממשלה???

     

    כל ההפרטות ההוריות הללו שאתם עצמכם מייצרים, מיתרגמות למחיר שהוא לא רק חינוכי, אלא גם כלכלי. אז למי אתם באים בטענות?

     

    השאיפה לגזע עליון

    כן. אני מודעת לקונוטציה. היא כל-כך מופרכת? אתם לא רוצים ילד. אתם רוצים פלקט. אקססורי טרנדי ומושלם למצליחנות ההיי-טקית שלכם. אז אתם תלכו לרופא פרטי ותשלמו אלפי שקלים על כל בדיקות ההיריון שהמדע המציא, גם אם הן לחלוטין לא-נדרשות רפואית (בארץ שיעורן הגבוה בעולם) ; ותוציאו מאות שקלים על שלל קלטות בייבי מוצרט להשמעה ברחם, שלאחרונה הוכחו כמיותרות; עוד כמה מאות על בייבי איינשטיין, יוגה ושחיה, שנייה אחרי שנולד, ועוד כמה עשרות אלפים במצטבר למגוון הזוי של חוגים עד סיום התיכון, כולל אבחונים פרטיים אינסופיים עבור כל "סינדרום" מומצא או לא, שכמובן יוביל למיני סדנאות והעשרות נוספות.

     

    "רק הכי טוב עבור הילד שלי"

    העגלה ממותגת, המיטה ממותגת, השידה ממותגת – וזה עולה בהתאם. מה פתאום שתקנו יד שנייה לנסיך הקטן שלכם? ועוד כשכ-ו-ל-ם קונים את הממותג (כשהילד יגדל ויגיד לכם את זה, לפחות תדעו מאיפה זה בא) ועוד בילד הראשון. תירוץ שכיח שלכם: אבל יישאר לילדים שיוולדו בהמשך. המענה הכלכלי שלי: אבל עד הילד הבא, לו תתנהלו נכון, יש סיכוי שתוכלו לממן חדש וממותג ביתר קלות. למה להלחיץ עצמכם כלכלית כשאין לכם?

     

    אובדן פרופורציות

    כמה אלפי שקלים הוצאתם על כל הצעצועים המציפים את חדרו של כל ילד שלכם? כמות שלעולם לא יוכל להכיל, לזכור או להשתמש, ובטח לא להעריך.

     

    וכמובן שחובה חדר לכל ילד – לכן צריך להיכנס לחובות עתק על משכנתא שתחנוק אתכם כל החיים, עבור דירה של חמישה חדרים (זה הילד הראשון אבל למה לעבור שוב עוד כמה שנים), ומובן שאת החדר יש למלא בריהוט חדש מן המסד עד הטפחות, ורצוי מעץ טבעי שגולף בעבודת-יד ע"י נגר אומן. אז איך יהיה כסף לחיתולים, לתחליף חלב ולמוצצים?

     

    הוליוודיזציה של הילדות והנעורים

    וכמה אתם מוציאים על כל מסיבת יום הולדת לכל דרדק, החל מה הברית/ה? מי באמת צריך את הפקות הענק הללו באלפי שקלים? ומי אמר שצריך להתחרות בהורים האחרים ולהתעלות עליהם כספית? בהמשך יש את הבר/בת מצווש: היתכן ללא טיול לחו"ל? גרדרובה ממותגת? בוק אצל צלם דוגמנים/ות מוביל? והטרנד האחרון: הפּֽרוׄם. שמלת נשף, נעלים, איפור, תסרוקת, לימוזינה... ככה באמת קשה לגמור את החודש, גם אם שניכם מרוויחים היטב.

     

    חינוך חובה אמיתי מגיל אפס – ברור שצריך. הכרה בהוצאות מטפלת למס – ברור שצריך. פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות וילדים – סוגיה לגיטימית לדיון. אבל הלגיטימציה החברתית והמוסרית לדרוש את כל אלה מהממשלה נובעת קודם כל, או לפחות במקביל, מלעצור את הסחרור הכספי שאתם ההורים מייצרים לעצמכם, ללא כל הצדקה חינוכית, ערכית או התפתחותית של טובת הילד. במילים אחרות: כשהילד מתרץ קטטה ב"אבל הוא התחיל" – מה אתם עונים לו? ענו את זה לעצמכם כעת.  

     

     

    הכותבת היא בעלים ומנכ"ל BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    צעדת העגלות
    אורית-קלייר ארזי
    אובדן פרופורציות
    צילום: צביקה טישלר
    מומלצים