דבר הדובר

אחד התפקידים הנחשקים במשרד החוץ הישראלי הוא זה של דובר שגרירות ישראל בוושינגטון. למען תפקיד זה היה מוכן יוני פלד לרדת בדרגה. אחרי שכבר כיהן כשגריר ישראל באל סלבדור, הוא הגיע לוושינגטון לתפקיד הדובר. זה היה לפני שלוש שנים. השבוע הוא נפרד מהתפקיד וחוזר לירושלים, בשלב זה אל הלא נודע. לא ברור מה יהיה תפקידו הבא, לא ברור אם ישאר במשרד החוץ, מבחינתו הכל פתוח. בשלוש שנים הצליח פלד לטוות קשרים הדוקים עם בכירי העיתונאים האמריקאים והפך למרואין מבוקש בערוצי הטלוויזיה בארצות הברית. אולם תפקיד הדובר בשגרירות ישראל בוושינגטון הוא לא תפקיד פשוט. כבר בעבר התלוננו דוברים קודמים כי השגריר הישראלי בוושינגטון היה רוצה שדובר השגרירות יהיה בעצם דובר אישי שלהם, בעוד הדובר עצמו רואה את תפקידו כדובר שגרירות ישראל ומדינת ישראל. על נקודה זו לא מוכן פלד להרחיב את הדיבור, אולם במסדרונות השגרירות יודעים לספר כי פלד מעולם לא הסכים להתקפל וסירב לראות עצמו חלק מפמליית השגריר. הוא שמר על עצמאותו של הדובר.

"המימשל הזה שומר על משמעת חזקה ביותר והנגישות היא מינימלית". פלד ומזכירת המדינה קלינטון

עיתונאים עמם עבד בשלוש שנות כהונתו חלקו השבוע לפלד שבחים על המקצוענות ועל האמינות שלו. הוא עצמו מסיים את התפקיד ברגשות מעורבים: מצד אחד הצליח לרכוש לעצמו שם של דובר שהתקשורת יכולה לסמוך עליו, מצד שני הוא סבור כי למרות כל המאמצים, התקשורת האמריקאית לא ממש ידעה לשים את האצבע באופן מדויק על הנקודות המיוחדות ביחסי ישראל–ארצות הברית, כפי שהתקשורת בישראל לא ידעה להעריך באופן מדויק את את עומק הרבדים שביחסי שתי המדינות. "בארץ יש נטיה לראות צל הרים כהרים בכל הקשור ביחסי ישראל–ארצות הברית. כל פיפס קטן מתפרש בישראל כאילו מי יודע איזה משבר מתרחש. אני חושב שבמידה מסוימת יש איזו אובססיה בישראל בכל הקשור למימשל האמריקאי. בירושלים חושבים שאנשי המימשל, גם בבית הלבן וגם במחלקת המדינה, יושבים כל היום ומתעסקים בנושא הישראלי", אומר פלד בראיון מיוחד ל"ידיעות אמריקה", ימים ספורים לפני שארז את חפציו כדי לחזור לארץ עם אשתו וילדיו. "אפילו ביקור של ראש ממשלה ישראלי בוושינגטון זוכה בתקשורת האמריקאית לשורה ורבע. כמובן לא הביקור האחרון, בו נאם נתניהו בפני שני בתי הקונגרס. אז היה כיסוי מאסיבי, אבל הביקורים לפני כן, גם של נתניהו וגם של שמעון פרס, לא ממש העסיק את התקשורת האמריקאית. כדובר בשגרירות הישראלית הכי חזקה ומשפיעה בעולם, אתה לומד מהר מאוד שמה שרואים משם, כלומר מירושלים, שונה מאוד ממה שרואים מכאן. אנחנו לא במרכז ההתעניינות".

בכל זאת חילוקי הדעות בין הנשיא אובאמה לראש הממשלה העסיקו את התקשורת האמריקאית לא מעט. האם אתה יכול לומר שהעיתונאים האמריקאים לא ביקשו ממך התייחסות לכך?

פלד: "בודאי שרצו, ואני מעולם לא הכחשתי שיש חילוקי דעות, אם כי כל התיאורים על כך שנתניהו הושפל בביקוריו בבית הלבן ושזכה ליחס מעליב מצד הנשיא היו מוגזמים. זה פשוט לא היה נכון. זה לא שהנשיא אובאמה עזב בכעס את החדר והלך לאכול ארוחת ערב בלי להזמין את נתניהו לסעוד איתו. הנשיא אובאמה בשלב מסוים הלך לומר לילה טוב לבנותיו ומזה עשו כבר מטעמים. אני לא אומר שהיחסים מושלמים. עם זאת אין משבר כפי שמנסים לתאר. היחסים בין ארצות הברית וישראל מורכבים, הדוקים וחיוביים מאוד. משברים היו תמיד בעבר, אבל הבסיס הוא מוצק ואיננו ניתן לערעור. אפשר לראות זאת גם לפי הסממנים החיצוניים: העובדה שראש הממשלה שוכן בביקוריו בבלייר האוס. הם לא היו חייבים לתת לו את מעון האירוח הנשיאותי. ובכל זאת הם נתנו. המימשל האמריקאי רואה את מדינת ישראל כבת ברית חשובה וזה לא משנה אם אובאמה מאוהב בנתניהו או לא. לשתי המדינות יש אינטרסים משותפים חשובים והמימשל האמריקאי רואה בישראל בת ברית וגם מדינה חברה".

אם כך הכל בסדר. אתה לא רואה כל בעיה ביחסים?

"יש חיכוכים. יש אי הסכמות. אבל יש אינטנסיביות של יחסים. נתניהו נפגש עם אובאמה חמש פעמים. שמעון פרס נפגש איתו פעמיים בוושינגטון. בסך הכל שבעה ביקורים של ראשי מדינת ישראל בבית הלבן. זה אומר הרבה".

ועדיין אתה טוען שהתקשורת האמריקאית לא ממש מתעסקת בנושאים ישראלים?

"הרבה פחות ממה שחושבים בארץ. העיתונות האמריקאית, כשזה נוגע ליחסי חוץ, מתעסקת באפגניסטאן, איראן, עיראק ואפילו יפן הרבה יותר מאשר בישראל".

האם ראש הממשלה נתניהו באמת הופתע כאשר הנשיא אובאמה כלל בנאומו את הפיסקה על הצורך להקים מדינה פלשתינית על בסיס 67 עם חילופי שטחים?

"זאת הייתה הפתעה מוחלטת. ידענו מראש על הנאום אבל לא ידענו על הפיסקה הזאת. לכן התגובה של ראש הממשלה הייתה כל כך טעונה".

אם כך הרי שישראל לא קוראת נכון את מימשל אובאמה. הרי זה מה שהוא אמר עוד לפני שהוא נבחר. גם הנשיא בוש אמר בדיוק אותם דברים אם כי בניסוח אחר. היכן בעצם היה הקצר?

"המימשל הזה שומר על משמעת חזקה ביותר והנגישות היא מינימלית. כשהם מחליטים לשמור דברים שלא ידלפו, הם לא דולפים. בכירי העיתונאים בוושינגטון מתלוננים על כך שהמימשל הזה מאוד לא נגיש. לא רק עיתונאים, גם דיפלומטים. הם לא מספקים מידע אלא הם כן הם מקבלים החלטה לספק אותו. הם מאוד נאמנים לקו ואין זליגות. על הפיסקה על גבולות 67 עם חילופי שטחים ידענו רק כמה שעות לפני המראתו של נתניהו לביקור בוושינגטון".

בישראל, על פי הסקרים, רוב הציבור סבור שאובאמה הוא נשיא רע לישראל. אתה מסכים?

"אני חושב שאובאמה טוב לישראל. אלה בישראל שלא סובלים אותו פשוט לא מכירים אותו ואת דעותיו. ביקור אחד של אובאמה בישראל היה יכול לחולל מפנה. הישראלי הוא טיפוס חשדן מיסודו. בארץ לא מסוגלים להבין איך אובאמה ביקר בקהיר ובאיסטנבול ולא עצר בישראל. אם הוא היה מגיע לביקור כנשיא, זה היה גורם להתרגשות עצומה בישראל והיא הייתה משנה כליל את היחס כלפיו. חבל שהוא לא עשה זאת, אבל לדעתי כבר מאוחר מדי. עד לבחירות הבאות לנשיאות לא נראה לי שתיווצר הסיטואציה שתאפשר ביקור שלו בישראל. הרי הוא לא יכול לבקר בירושלים ולא לבקר ברמאללה. ואם הוא מבקר ברמאללה אחרי שהפתח חתם על הסכם עם חמאס, יכולים לפרש זאת כאילו ארצות הברית מכירה בחמאס. וגם אין כל התקדמות בתהליך, התקדמות שיכולה לקבל תאוצה אם אובאמה יגיע לישראל. לכן לא נראה לי שהוא יבוא בקרוב. כשהוא היה מועמד לנשיאות והגיע לביקור בישראל, הוא התקבל בחום רב. חבל שהוא לא בא לבקר מאז שנבחר. זה היה יכול לשפר מאוד את האווירה".

"אין משבר כפי שמנסים לתאר". פלד עם הזוג הנשיאותי

נראה לך שאובאמה מוטרד מהעובדה שהוא לא ממש פופולארי בישראל?

"אני לא חושב שהוא מאוד לא פופולארי. בכל זאת יש אהדה כלפיו. בתקופתו השיתוף הביטחוני בין ישראל וארצות הברית הוא מאוד משמעותי. אבל אין לי ספק שבארץ מגזימים גם בנקודה זו וחושבים שזה משנה משהו לנשיא ארצות הברית אם הוא לא בשיא הפופולאריות בישראל. פעם, נדמה לי בתקופת הנשיא בוש, היו סטיקרים בישראל עליהם נכתב: "ארצות הברית, אל תדאגי, ישראל מאחוריך". זה מבטא באופן מוחץ את הנטיה בארץ לחשוב שארצות הברית כל הזמן מתעסקת בישראל. זה לא כך".

האם לדעתך התקשורת האמריקאית תומכת בעמדות הישראליות?

"אני ניהלתי שיחות רבות עם נציגי התקשורת האמריקאית ונראה לי שבסופו של יום רוב הכותבים הנחשבים אוהדים את ישראל ומאמינים בזכותה להגן על עצמה. ורוב הכותבים גם אינם תומכים בהתנחלויות וזה לא חדש. בארץ תמיד נוטים לחשוב שאם רק נסביר את עצמנו יותר טוב הכל ישתנה, כאילו הכל תלוי רק בהסברה. זה לא עובד כך. אין דרך לשכנע עיתונאים שההתנחלויות הן דבר מצוין. לעומת זאת, מה שניסיתי לעשות בשנות עבודתי כאן הוא לשכנע עיתונאים שההתנחלויות הן לא הבלם בפני תהליך השלום. לא ההתנחלויות מונעות התקדמות".

בחודש ספטמבר אמורים הפלשתינים לבקש הכרה במדינת פלשתין במסגרת כינוס עצרת האו"ם בניו-יורק. האם השגרירות הישראלית נערכת לפעולות הסברה בנושא?

"קיימנו הרבה דיונים בנושא. כרגע עוד לא ברור מה הולך לקרות ואיך צריך להיערך, אבל הנושא מטופל היטב גם בדרג הדוברות וזאת בנוסף לדרג המדיני".

אתה כבר היית שגריר. היית דובר בוושינגטון. מה אתה מאחל לעצמך בעתיד במשרד החוץ?

"הציעו לי כמה תפקידים במשרד החוץ בישראל, אבל אין משהו ספציפי שנראה לי הולם כרגע. אני ממתין להצעות נוספות ולא רק במסגרת משרד החוץ. בשנות כהונתי בוושינגטון יצרתי מערכת יחסים קרובה עם נושאי תפקידים בוושינגטון, גם בתחום התקשורת וגם במימשל ובאירגונים היהודים. אני יכול להביא עמי לתפקיד הבא, בין אם יהיה במשרד החוץ ובין אם לא, את כל הידע והקשרים בצברתי, ואני מקווה שבכל תפקיד בעתיד אוכל להשתמש בניסיון העצום שרכשתי בוושינגטון, ניסיון דיפלומטי ממדרגה ראשונה".