שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רוקדים עם דרקונים: על ספרי "משחקי הכס"
    כדאי לחשוב פעמיים לפני שמצטרפים לטירוף של ספרי "שיר של אש ושל קרח". היצירה הזו שואבת אנרגיה כמו עבודה תובענית או סמים קשים. הפוליטיקה מושחתת, המלחמות אבסורדיות כמו במציאות, והעולם, על דרקוניו וכשפיו, נמצא בידיים לא בטוחות
    בצהרי היום שבו יצא לאור "A Dance with Dragons" ("ריקוד עם דרקונים"), הספר החמישי בסדרת "שיר של אש ושל קרח" (A song of Ice and Fire) של ג'ורג' ר.ר. מרטין, קפצתי לסטימצקי הקרוב ושאלתי אם הוא הגיע. "מצטערים", אמרו בחנות, "קיבלנו חמישה עותקים, שניים הוזמנו מראש, חייל אחד בא על הבוקר וקנה עוד שניים, והחמישי נמכר חצי שעה אחר כך". בירור זריז בחנויות נוספות באזור גילה מצב דומה. מיהרתי לחנות אחרת וקניתי את אחד משלושת העותקים האחרונים שנותרו בגוש דן.


    להיט שחרג מתחומי הפנטזיה. מתוך הסדרה "משחקי הכס"

     

    העונה הראשונה בסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס", המבוססת על סדרת הספרים, התגלתה כלהיט, שחרג הרבה מעבר לציבור חובבי הפנטזיה. "ריקוד עם דרקונים" יצא לאור החודש, ממש בסוף העונה, אחרי שש שנות המתנה מאז שפורסם הספר הרביעי בסדרה, "משתה לעורבים". ערב הוצאתו לאור של "דרקונים" נמכרו בעולם כ-15 מיליון עותקים מארבעת הספרים הקודמים. בעיתונות העולמית כבר הכתירו את מרטין כ"טולקין האמריקני" ואת הסדרה כ"אפוס הפנטזיה הגדול ביותר מאז 'שר הטבעות".

     

    הערת אזהרה: כדאי לחשוב פעמיים לפני שמצטרפים לטירוף הזה. כמו אהבה גדולה, עבודה תובענית, ילד קטן, קבוצת כדורגל או, להבדיל, סם קשה, היצירה הזאת תשאב מכם כמויות מטורפות של זמן ואנרגיה. אתם תקראו ותקראו עד שתרצו להקיא, תחלמו בלילות על תיאורי האלימות והזוועה, תחרשו את הספרים כדי להגיע לפואנטה - ולא תגיעו, ולא תוכלו להפסיק.

     

    דם, אש והרבה חרבות

    "שיר של אש ושל קרח" היא, לכאורה, סיפור פנטזיה טיפוסי. היא מתרחשת בעולם דמיוני קסום, שקורותיו מסופרות בפרוטרוט ובמדויק בליווי מפות ושושלות יוחסין. היא מספרת על מלחמה ארוכה בין כמה בתי אצולה על השליטה בשבע ממלכות דמיוניות בסגנון ימי הביניים. יש אבירים רכובים וספינות פיראטים, דרקונים, מכשפות, אנשי זאב וזומבים, חומה ענקית מקרח, עורבים מדברים, מרכבות רתומות לפילים לבנים וענקים רכובים על ממותות. יש שלל מדהים של נופים, ערים וארצות וכמובן, עלילה סוחפת, גדושה בקרבות, דם ואש וחרבות מתנופפות וטירות נכבשות.


    יצירה ששברה את כל כללי הז'אנר (עטיפת הספר)

     

    אבל ששאו"ק (שיר של אש ושל קרח, בקיצור) היא יצירה יוצאת דופן ששברה את כללי הז'אנר. הדמויות מורכבות, והיצירה חופרת עמוק בנפשן, מחטטת במאוויהן הכמוסים והמודחקים ביותר, ומוצאת שם את כל גווני הרגש וההתנהגות האנושית. אין אידיאליזציות, אין "טובים" ו"רעים". אנחנו מריחים את זיעת האבירים ואת ריח החרא של סוסיהם, צופים בזיוניה של המלכה ומתוודעים לתסביכיה המיניים ושומעים את השיחות המלוכלכות של הטבחים והכובסות בארמון.

     

    הפוליטיקה, שמהווה את רוב ההתרחשות ביצירה, מסובכת ומושחתת, המלחמות אבסורדיות, ממש כמו במציאות, והעולם, על דרקוניו וכשפיו, נמצא בידיהן הלא-בטוחות של אנשים קטנים עם אגו גדול.

     

    הכתיבה של מרטין בוטה וצינית, ההומור שלו מחוספס, הפסיכולוגיה מפוכחת וחסרת רחמים, והדיאלוגים שנונים ולעתים ארסיים. יש ביצירה רגישות מוסרית עמוקה ודילמות מוסריות למכביר, אבל לעתים קרובות, היושר מסוכן והאכזריות משתלמת, כמו במציאות. אם ג.ג. מארקס, למשל, יצר "ריאליזם פנטסטי" - סיפורים על אירועים הזויים בעולם המציאות - הרי ששאו"ק היא התגלמות הפנטזיה הריאליסטית.

     

    פנטזיה דורשת מרחבים גדולים

    איך מרטין עשה זאת? ראשית, ששאו"ק היא יצירה ארוכה ומורכבת ביותר.

    חמשת הכרכים משתרעים באנגלית על 4,326 עמודים. פנטזיה דורשת מרחבים גדולים מעצם טיבה: צריך הרבה מלים לברוא ולתאר עולם שלם. לפעמים זה בא על חשבון העומק, ויש סופרי פנטזיה שיצרו עולמות מרהיבים אך איכלסו אותם בדמויות שטוחות ובפוליטיקה של שחור ולבן.

     

    עלילת הפנטזיה הקלאסית מאז טולקין היא סיפור ממוקד על מלחמה הרואית בין "טובים" ו"רעים". בעלילה הסבוכה של ששאו"ק, לעומת זאת, יש משהו לא-ממוקד במתכוון. גם שאוש"ק היא סיפור מלחמה, אבל זוהי מלחמה חסרת תכלית על כבוד ונקמה שאי אפשר לדעת מתי, איך וכיצד היא תסתיים. האינטריגות והקנוניות מתחלפות ללא הרף והאויבים בעמוד הקודם הופכים לבעלי ברית בעמוד הבא.

     

    שנית, מרטין עשה תעלול ייחודי: הוא חילק את פרקי היצירה בין זוויות הראיה של הדמויות השונות. היצירה כתובה בגוף שלישי, אבל כל אחד מ-374 הפרקים מתאר אך ורק את מה שאחת מהדמויות רואה, יודעת וחושבת. נכון לסוף הספר החמישי, יש בסך הכל 30 דמויות כאלה - "דמויות P.O.V" בעגת חובבי הסדרה - שחלקן מככבות בעשרות פרקים שונים וחלקן בפרק אחד או שניים. השיטה חושפת את האינטרסים הסותרים של הדמויות ומציגה את האמת המוחלטת של דמות אחת כשקר בעיני דמות אחרת.


    חסר רחמים. סמל הדרקון על עטיפת מהדורה נוספת לספר החדש

     

    התוצאה היא, קודם כל, ספר מותח בטירוף. הפתעות נוחתות בקצב מסחרר ולקוראים אין מושג מה עומד לקרות. דמויות מרכזיות נהרגות ונרצחות על ימין ועל שמאל, וכמעט כולן נמצאות רוב הזמן בסכנה ברורה ומיידית של מוות אכזרי. הדמויות מפוזרות בעולם הדמיוני וכל אחת מהן שקועה בהתרחשויות משלה, והעלילה נקטעת בשיא המתח בסוף פרק וקופצת לסיפורה של דמות-זווית-הראיה של הפרק הבא.

     

    הספרים ארוכים והזמן בין פרסום ספר אחד למשנהו ארוך עוד יותר, והדמויות הופכות לסוג של חברים דמיוניים, שהמעקב אחריהן הופך לחלק קבוע מהחיים. אין פלא שבאינטרנט צצו אינספור אתרים ופורומים המוקדשים ליצירה עם דיונים לוהטים על ההתרחשויות. (כמו האתר הישראלי, "וינטרפל").

     

    מרטין נולד ב-1948 בניו-ג'רסי, ארה"ב. הוא למד עיתונות ועבד בעבר כמרצה לתקשורת. מאז 1971 הוא פרסם 26 ספרי פנטזיה, מדע בדיוני, אימה וקומיקס. בשנות ה-80 הגיע להוליווד ושימש כתסריטאי ומפיק בסדרות טלוויזיה, ביניהן חלקים מ"היפה והחיה" ו"אזור הדמדומים". ב-1994 נמאס לו (אחרי שהתעשר מספיק), ומאז הוא עוסק בעיקר בששאו"ק. מרטין התחתן ב-1975 עם גייל בורניק. הם התגרשו ב-1979 ללא ילדים, ולאחר מכן היא מתה ממחלה. ייתכן שהחוויה השפיעה על יצירתו, השופעת סיפורי אהבה כואבים שמסתיימים רע. בשנים האחרונות הוא חי בניו מקסיקו עם פאריס מקברייד, שאיתה התחתן השנה.

     

    בצעירותו סירב לשרת במלחמת וייטנאם, ישב בכלא ולבסוף התנדב לשירות לאומי בארגון הפילנתרופי "ויסטה". כיום הוא חבר במפלגה הדמוקרטית והוא מתנגד מוצהר למלחמה בעירק. לא מפתיע, בהתחשב בדרך שבה הוא מציג את הכיעור, הטמטום והטירוף של המלחמות הדמיוניות בעולמו.

     

    הספר הראשון בשאוש"ק, "משחקי הכס", יצא ב-1996. השני, "עימות המלכים", יצא ב-1998. "סופת החרבות" יצא בשנת 2000 ו"משתה לעורבים" ב-2005. שני הספרים הבאים והאחרונים המתוכננים בסדרה - "רוחות חורף" ו"ניצני אביב" - טרם יצאו לאור.

     

    עניין של בחירה אישית

    בסדרת הטלוויזיה שדיוויד בניוף יצר ברשת HBO מככבים פיטר דינקלג', מארק אדי, לנה היידי ואמיליה קלארק. הצילומים מתקיימים מאז 2007 באירלנד, מלטה ומרוקו והסדרה משודרת מאז אפריל השנה. כל עונה מוקדשת לאחד הספרים בסדרת הספרים. מרטין היה מעורב בתכנון הסדרה ונשמע מרוצה ממנה. עלי להודות: ראיתי רק חצי פרק. נראה מוצלח, אבל לא הצלחתי להמשיך. יש, לטעמי, חזיונות דמיוניים שאפילו הסרט הטוב ביותר יכול לקלקל. עניין של בחירה אישית.

     

    שש"אוק תוכננה בהתחלה כטרילוגיה ולאחר מכן כשישיית ספרים. "עורבים" ו"דרקונים" תוכננו להיות ספר אחד, אך הסיפור תפח ומרטין החליט לחלק אותו לשניים, כש"עורבים" והחצי הראשון של "דרקונים" מתרחשים במקביל במקומות שונים בעולם הדמיוני. ההוצאה לאור של "דרקונים" נדחתה שוב ושוב. מרטין הצהיר שנתקל במחסום אמנותי ושהסתבך בגלל סתירות כרונלוגיות בסבך העלילתי. חלק מחובבי הסדרה חששו שהספר לא יצא לעולם. העיכוב שיחק לטובת מרטין: סדרת הטלוויזיה הקפיצה את המכירות.

     

    ארבעת הספרים הראשונים יצאו לאור בארץ בהוצאת "אופוס". הם תורגמו בידי שלושה מתרגמים שונים: יעל סלע-שפירו, עידית שורר ודוד חנוך. שלושה מהם פוצלו בתרגום לשני כרכים. בהוצאה מבטיחים ש"דרקונים" יצא לאור בארץ בתחילת 2012, אף שטרם נבחר לו מתרגם.

     

    כמה מילים על הספר החדש: היו קוראים שהתאכזבו מ"משתה לעורבים". זאת, כיוון ששלוש מהדמויות המרכזיות - הנסיכה דאינרז טארגרין, הלוחם-הממזר ג'ון שלג והגמד טיריון לאניסטר - לא הופיעו בו, ומכיוון שבספר יש, יחסית, מעט התרחשויות עלילתיות והרבה מחשבות ותיאורים של חיי היום-יום הדמיוניים. דאינרז, ג'ון וטיריון חוזרים ב"דרקונים", ובגדול, ואיתם גם האקשן.

     

    הספר שופע מכל הטוב שביצירה: דרמה אנושית מרגשת, תיאורים מהפנטים של אנשים ונשים, סקס, אוכל ונופים (בעיקר ביבשת המזרחית), תיאורי אלימות מזוויעים, הומור משובח והפתעות. דמות מרכזית נהרגת, וכולן מתנדנדות, כרגיל, בקצה התהום.

     

    "דרקונים" הוא הספר הפנטסטי ביותר ועתיר הכשפים והמיסטיקה מבין החמישה.
    אנחנו רואים את העולם, לראשונה, מזווית ראייתם של מכשפים, מכירים מקרוב יצורים דמיוניים, ואפילו מציצים לרגע אל החיים אחרי המוות בגרסת מרטין.

     

    אבל חלק מאלה שחיכו בכיליון עיניים עלולים להתאכזב: גם "דרקונים", כמו "עורבים" הוא איטי, ומפוזר בין עלילות שונות שהקשר ביניהן הולך ומתרופף. כדי ליהנות ממנו, כדאי להתייחס אליו כחלק מטיול ארוך ומופלא, ולא כתחנה בדרך שאמורה לקרב אותנו לפואנטה כלשהי.

     

    השם "שיר של אש ושל קרח" מתכתב עם שירו האפוקליפטי של המשורר פרוסט, "קרח ואש". בתוך היצירה של מרטין, השם מתקשר לנבואה אפוקליפטית שתושבי העולם הדמיוני מאמינים בה, ומיליונים מחובבי הסדרה מצפים שהיא תתרחש ותהווה את סופה. בספרים הראשונים של היצירה היה נדמה שכל ההתרחשויות קשורות אלה באלה באופן שמוביל לסוף כזה. ככל שהיא מתארכת, נראה כי הסוף הזה מתרחק.

     

    ייתכן שהוא יגיע במפתיע בספר האחרון, או שכל החוטים יתחברו בדרך אחרת. ייתכן שמרטין מתכנן לשבור את כל הכללים ולהמשיך בכאוס עד הסוף. כדי לדעת זאת, נצטרך להמתין, ולהתפלל לאלים שיעניקו לו חיים ארוכים ובריאים וכתיבה זורמת. אבל האלים, מזכיר לנו מרטין שוב ושוב, הם אכזריים.


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הראשון בסדרת "משחקי הכס". הרבה יותר מפנטזיה
    עטיפת הספר
    הטבות למנויים
    מומלצים