לסדר את הראש: 3 משקאות אלכוהוליים

לפעמים נדמה שחלל מסוים הגיע לקצה תכולתו ואין אפשרות להוסיף לתוכו אף לא פריט אחד נוסף, קטנטן ככל שיהיה, ואז, לגמרי במקרה, מגלים שתנועה קטנה, שינוי מינימלי בהרכב הפריטים, והנה נפתחות בתוכו אפשרויות חדשות, נוצר בו מימד נוסף והחלל כולו מקבל חזות ומהות שלא נראה שיש או תהיה בו אי פעם.

כך קרה שבחצרנו הקטנטונת - המנוצלת היטב ובמקסימום יעילות פר שטח ומכילה בכבוד את גחמות הבילוי של בני הבית, קטנים כגדולים, הולכי על שתיים כהולכי על ארבע - לא היה מקום לספה, לא היה איפה להתרווח בנוחות בערבי הקיץ החמים כשהאוויר הכבד מתחיל להראות סימני תנועה, להרים רגליים ולחשוב שהחיים בעצם לא כל-כך רעים. שברנו את הראש, ביכינו טעויות עבר תכנוניות. חשבנו בגדול ואז בקטן. זרקנו כמה מתקני טיפוס רעועים ו...פ-ת-א-ו-ם נכנס בי השד הארגוני. במשך יומיים סחבתי, פרקתי, מיינתי, תפעלתי, זרקתי ורכשתי וכך נוצרה יש מאין פינת ישיבה חדשה ומרווחת פחות או יותר, שיכולה להושיב בנוחות שישה אנשים מיוזעים (או ארבעה וסאלוקית מפונקת שאוהבת להיות בעניינים מבלי שתצטרך להתכלב על הרצפה).

נמצא הפתרון לספה ולשתייה (צילום: מיכל וקסמן) 

כל שנותר הוא למזוג לנו דרינק קיצי ומרענן, להרים רגליים על שולחן הברזל המרוקאי ולחלום על בואו של הסתיו. כל ערב, לפני או אחרי שהילדים שכבו לישון, כשהאוויר חוזר לזוז ואפשר לתת למזגן לנוח לקראת עוד יום של מלחמה במעלות, אנחנו כאן, על הספה החדשה, לוגמים יין לבן צונן ישר מהקרח, וודקה או בוכא קפואות או דרינק אחר מארסנל הקיציים שלנו שכולם קרירים, קלילים ומשיבים נפש. מוזמנים להצטרף.

קייפירושקה

עכשיו העונה של הליים. אני לוקה באובססיה קשה לפרי הזה: ריח, טעם וצבע קומפלט. איך שלא משתמשים בו, תמיד יביא איתו רעננות והמון שמחת חיים. ליים עושה פלאים לאוכל וגם לאלכוהול: לקייפיריניה מקשאסה ברזילאית, למוחיטו מרום קובני והרבה נענע, למרגריטה מטקילה מכסיקנית, לדאוולה קנייתית מרום ודבש ולקייפירושקה מוודקה רוסית קפואה.

המרכיבים (ל-2 כוסות)

2 כוסות מלאות מאוד בקרח (עם גבעה קטנה מעל שפת הכוס)

1 כף גדושה סוכר

2 שוטים של וודקה קפואה

ליים, סוכר ואלכוהול (צילום: מיכל וקסמן) 

אופן ההכנה:

1. חותכים את הליים לחצי לרוחבו ואז לקוביות קטנות. שמים את קוביות הליים בעלי ומכתש או בקערה חזקה ויציבה. מוסיפים סוכר ומועכים את הליים והסוכר זה לתוך זה בעזרת העלי או בעזרת כף עץ מסיבית. ממשיכים למעוך עד שמיץ הליים התערבב בסוכר והמיס אותו והקליפות נמעכו ושחררו את כל הריחות והטעמים שבתוכן.
2. שופכים את הקרח מהכוסות לבלנדר או למעבד מזון ומרסקים עד לקבלת שבבי קרח. אם אין מעבד מזון אפשר לשים בשקית ולשבור את הקרח בעזרת מערוך או בקבוק זכוכית. בזהירות.
3. ממלאים את הכוסות בקרח הכתוש. מחלקים את חתיכות הליים והמיץ עם הסוכר בין הכוסות. מערבבים בעדינות. מוסיפים שוט של וודקה לכל כוס ומערבבים שוב. מגישים מייד עם משהו נחמד לכרסם ליד.
   

קייפירושקה (צילום: מיכל וקסמן) 

טינטו דה ווראנו

המרכיבים (ל-2 כוסות):

11/3 כוסות סודה או סאן פלגרינו קרים

קרח למילוי הכוסות

1/2 תפוז חתוך לפלחים דקים עם הקליפה ובלי האזור של הגרעינים

אדום כיין עם תפוזים וקרח (צילום: מיכל וקסמן)

אופן ההכנה:

1. ממלאים את הכוסות עד חציין בקרח.
2. מחלקים את היין, הסודה והתפוזים באופן שווה בין הכוסות (היחס בין יין לסודה בכל כוס צריך להיות 1/3 יין ו-2/3 סודה), ומגישים מיד עם קש לערבוב ולגימה. אם יש הרבה שותים אפשר להכין בקנקן. יורד מהר וחלק ומייצר ביקוש בהתאם.
   

טינטו דה ווראנו (צילום: מיכל וקסמן) 

קמפרי פסיפלורה  

גם באלכוהול אני עם האיטלקים. מתה על קמפרי: צבע עמוק, קרירות קופצנית של סודה, מתיקות עדינה עם טאץ' מריר ומעורר. הכי זכרונות מסרדיניה. יש כאלה שהולכים עם המתיקות עד הסוף ושותים את הקמפרי שלהם עם מיץ תפוזים טרי. אם אתם כמוני, מעדיפים לדלל קצת את הסוכרים ובכל זאת רוצים לזכות באדום-כתום העכור היפהפה: תוכלו לנצל עוד פרי שמתחיל להופיע בדוכנים ממש עכשיו: פסיפלורה. יש מי ששונא ומי שאוהב. אני אוהבת מאוד גם את הקראנץ' הממכר של הגרעינים.

ועוד משהו קטן: נסו לשמור את הקמפרי שלכם בפריזר, כמו וודקה. הוא מקבל סמיכות סירופית שמעשירה כל משקה אליו הוא נמזג. שלמות.

המרכיבים (לכוס אחת):

1/4 כוס קמפרי

מיץ וגרעינים מ-4 פסיפלורות בשלות (או רק המיץ מסונן דרך מסננת אבל אז תצטרכו עוד כמה פירות)

התשוקה לאלכוהול (צילום: מיכל וקסמן) 

אופן ההכנה:

1. ממלאים את הכוס בקרח. מרוקנים את תוכנן של הפסיפלורות אל תוך הכוס.
2. יוצקים על הכל את הקמפרי. מסתכלים על שני הנוזלים המהפנטים בצבעיהם: אדום עז וצהוב בוהק מנוקד בשחור, מתמזגים לאיטם זה בזה. מתמוגגים. נותנים להם ערבוב אחרון ושותים תוך כדי כרסום גרעיני הפסיפלורה. לא סתם קוראים לה פרי התשוקה.
   

קמפרי פסיפלורה (צילום: מיכל וקסמן) 

לחיים!

• לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"