צהוב על גבי כחול: ראיון עם דרדסית
היא גרה בצרפת (ובנתניה), מוכרת בפיצוציה, ניהלה רומן עם שני גברים ביחד (שניהם אגב, נפטרו), סלחה לגרגמל ותבעה את הפקת הסרט החדש. דרדסית מודל 2011, ראיון בועט ודמיוני
הראיון הזה ממש לא היה מתוכנן. הוא נולד במקרה, שלא לומר בטעות, מרביצה של שעות ארוכות על חופה הלח של תל אביב. האמת שפניתי לבחורה הבלונדינית שישבה שם, על החול הלוהט, לא מתוך איזשהו ניסיון ליצור שיחה או תקשורת מכל סוג שהוא, אלא סתם כדי להזהיר אותה.
"את יודעת ששמן השיזוף הזה ממש מסוכן? למה את לא משתמשת בקרם הגנה? את תתחרטי על זה בסוף", אמרתי לה בטון דידקטי (ומעצבן, האמת). "או לה לה! מה אתה אומר? פחחח תחזור תחזור לחול שאתה יושב בו, מה ת'מתערב", צעקה עליי במבטא צרפתי כבד. "אני רק מנסה להיות נחמד, תרגיעי קצת. לא אמרתי שום דבר כדי...", אמרתי, והיא חתכה את דבריי בצרחות תוך שהיא לוקחת את חפציה וקמה ממקומה.
- מרקו רוסי, 35 שנים אחרי "הלב", מתראיין שוב
- לעוד תרבות ובידור - בפייסבוק שלנו
"אתה יודע בכלל מי אני?" צווחה הבחורה רוויית השמן. אני מסתכל, מנסה לזהות פרצוף בין כתמי העור השזוף לכובע הלבן המצחיק שלראשה. ואז זה היכה בי. רגליה העבות והכחלחלות, ריסיה הארוכים ושיערה השופע לא משאירים מקום לטעות: מדובר בדרדסית. היא ולא אחרת. אמנם קצת גבוהה יותר משדמיינתי, צעירה פחות ממה שאפשר היה לחשוב, אבל קולה הצפצפני והמבט החד הסגירו את העניין לחלוטין.
"שברתי את השיניים"
הדבר היחיד שלא הבנתי, אם כן, הוא המבטא. "אתה יודע כמה שנים לקח לי לעבוד על המבטא העברי שלי?" היא מספרת לאחר שהצלחתי לזהות אותה, והקרח קצת נשבר, שלא לומר נמס תוך דקות ספורות. "כל השנים האלה שברתי את השיניים בעברית, עד שחזרתי לצרפת".רגע, את צרפתיה במקור?
"ווי, ברור. מה אתה מצחיק, לא ידעת?".
לא היה לי מושג, חשבתי שאת ציפי שביט.
"פחחחח זאתי גם כן הביאו בחורה בת 60 לעשות קול של...".
בת כמה היית אז?
"15-16, מה אני זוכרת, היה מזמן".
איך מגיעים לנתניה?
לארץ, אחרי החוויות ההן מגיל ההתבגרות, חזרה דרדסית לפני שנתיים. אבל היא לא באמת חזרה. "אני כאן בעיקר באוגוסט, אבל באה כמה פעמים בשנה לאיזה חודש-חודשיים. אני מוכרת פה בחנות בגדים וסיגריות ליד החוף".פיצוציה.
"כן נו כזה. אבל זה נורא, אתה יודע, עם כל הרפורמה של התחבורה הציבורית, כמה זמן לוקח לי להגיע הביתה?".
איפה את גרה?
"בנתניה, אבל הים שם פחות יפה מבתל אביב אז אני באה להשתזף כאן".
אה, אז את כמו כל הצרפתים שגרים פה חודש בשנה ובשאר הזמן הדירות שלהם ריקות, וזה מקפיץ את מחירי הדיור?
"נו מה אתה רוצה, מה אני עשיתי לך רע? זה דירת נופש שלי, אז אני באה כשאני יכולה וכשלא יכולה לא באה".
תגידי, את בקשר עם מישהו מאז?
"עם מי? חחח, אתה יודע מה קרה להם? דרדסבא מת, קונדסון מת, בר כוח מת, ובר מוח פרידמן מת".
מה? איך זה קרה?
"תראה תראה. זה היה לפני הרבה שנים אמרנו, כן? אז בקיצור היתה מגיפה בכפר. כולם שמחו כשהראשון שמת היה גרגמל והחתול המטומטם שלו התאבד בנהר, אבל אחר כך המחלות התחילו גם להגיע לכפר הדרדסים. אחד-אחד הם נפלו".
ואיך את ניצלת?
"נו מה, אני בחורה, זו היתה מגיפה שרק הגברים שם מתו ממנה. דרדסבא, וזה היה מזל בשבילו, גסס עוד לפני זה. הוא היה בן 507 בערך. בכל מקרה היה שווה להיות בחורה, הנה תראה - אני חיה".
קייטי פרי עם חצאית דרדסית. "הקטקטים לא יתראיינו אצלך" (צילום: MCT)
אפרופו זה, איך הסתדרת שם כל השנים, אישה יחידה בין כל כך הרבה גברים?
"כפרה, היו לי שני גברים בכל השנים בכפר. אחד קונדסון אחד בר כוח. שניהם כבר בעולם אחר שכולו דרדסים, אמרתי לך, אבל הסתדרתי שם. לאף אחד לא נתנו להתקרב אליי כשהייתי איתם".
מה זאת אומרת איתם? היית עם שניהם במקביל? ביחד?
"כן, מה הבעיה בזה? גם פעם בכמה זמן היו מביאים חברים ש...".
דרדסית עזבי, עזבי, לא חשוב. לא שאלתי כלום. תגידי משהו אחר, את יהודיה?
"ברור".
ומה עם השמועות על הדמות של גרגמל שנבנתה כאילו לפי דמות של יהודי?
"אוי זה כזה שטויות, שמעתי את זה כמה פעמים. ממש לא, זה סתם חיפשו להכפיש אותו. אבל האמת שהגיע לו אחרי מה שהוא עשה לי עם המשקפיים הוורודים אז, זה לא היה יפה".
שמעת על הסרט החדש של הדרדסים?
"מרְד! אני הולכת! מה אתה מעיז בכלל לדבר איתי על זה? אתה חוצפן, זה לא בסדר, אני מתקשרת לסוכן שלי הוא אומר לכל הדרדסים לא להתראיין ל-ynet! איזה מין דבר זה לדבר איתי ככה על הסרט הזוועה הזה? אני אומרת מילה וגם הקטקטים לא מתראיינים אצלך!".
סליחה, סליחה, אני מבין שדרכתי על נקודה רגישה.
"ועוד איך רגישה! מה זה, מישהו חושב שאפשר לעשות לי רימייק? ומה קשור קייטי פרי? זאת זמרת בכלל וגם בינינו לא כזאת זמרת טובה, מה היא עושה פוזות של דרדסית? אני לא האמנתי שראיתי את הדבר הזה".
אז אני מניח שלא תלכי לראות את הסרט.
"ראיתי כבר".
מה?
"כן, תבעתי אותם על זכויות יוצרים ופגיעה בצנעת הפרט ועוד כל מיני סעיפים בעברית שאני לא מבינה, אבל הגענו בסוף לבוררות, ראיתי את הסרט, ויתרתי להם ושילמו לי חמישה מיליון דולר. למה איך אתה חושב שקניתי דירה בנתניה?".
