שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הימין-הדתי: אם נגררים, לא מנהיגים
    בציבור הימני-דתי מזכירים השכם והערב את הגאווה הסרוגה על חילופי האליטות, אך חוסר העניין שלו בעניינים חברתיים גורמת לו - גם במחאת האוהלים - להיגרר אחרי השמאל

    האם יש בימים אלו ציבור נבוך יותר מזה המורכב מהסגסוגת הימנית-דתית-לאומית? אותו ציבור המתיימר לטעון כי הוא מחליף את האליטות הישנות? ובכן, מנהיגיו של ציבור זה הפקירו את השטח ואת החברה הישראלית להנהגתם של הגרועים ביריביהם – שמאלני התפנוקים, ממיטב אזרחיה של מדינת תל אביב. מחאת האוהלים הזו הייתה צריכה להיות מונהגת בידי הימין כבר לפני מספר שנים, וכעת לא נותר לו אלא להיגרר.

     

    המצוקה אמיתית, והיא תקפה גם עבור רובם המכריע של תומכי הימין, אך איש ממנהיגי המגזר הזה ורבניו לא חשב בכלל שעליו לנקוט עמדה בעניין. "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם", ניבא עליהם הנביא ישעיהו, וזה לא השתנה אפילו אחרי דורות רבים של שלטון ימין, שריסק לחלוטין את

    הסוציאליזם המפא"יניקי, והפך את המדינה לבופה של "הפרט כפי יכולתך".

     

    אל הוואקום החברתי המעוול הזה, נשאבו בסופו של דבר אנשי השמאל דווקא. הם אלו שסחפו אחריהם את ההמונים (שרבים מהם ימנים). ואפילו כשזה התרחש, לא חשבה ההנהגה הסרוגה להזיז עצמה מהגבעות. עד עתה, החזיקו דובריה בארסנל מפואר של תירוצים קורבניים להסברת חדלות המעש שתקפה אותם, תירוצים שאפילו הפלסטינים היו מתביישים בהם. "השמאל משתלט על ההפגנות", "לא משמיעים שם את ההמנון", "למה דווקא אביב גפן ולא צמד רעים".

     

    מי מהרבנים צפצף?

    לו היו הלאומיים פותחים הם בפעולות המחאה, יכלו להשמיע את ההמנון בכל חמש דקות, אחר כך פלייליסט משירי בית"ר וה"פזמונסניף", ולקינוח לופ של המנוני עזרא ובני עקיבא (ללא שירת נשים כמובן). רק היום, שבועות לאחר תחילת המחאה, נזכרו הם להיפגש עם מוביליה. ההיגררות הזו אינה מטיבה עם תדמית הטוענים לכתר, ורק מוכיחה את חוסר העניין הדתי-לאומי בעניינים חברתיים.

     

    הרי אם תעז המשטרה לעצור רב לחקירה ולפגוע ב"כבוד התורה", תיחסם מיד הכניסה לירושלים ואפילו רבני צהר ישמיעו את קולם. אלפים יפגינו על כל פינוי, יסתננו לקבר יוסף, רבנים יתראיינו לכל מיקרופון בחירוף נפש סביב הסוגיה האם יש לקרוא "יזכור אלוהים" או שמא "יזכור אלוקים".

     

    והנה, אלפי נפגעי משכנתאות פונו מבתיהם בשנים האחרונות משום חדלות פרעון. האם מי מרבני הימין צפצף? האם עושק הרופאים הטריד אותם? האם הם חשים דבר כלפי הזולת, מעבר להתנשאות המתבדלת של "מלח הארץ"?

     

    אליטה זה לא כאן

    אני שומע השכם והערב את הגאווה הסרוגה על חילופי האליטות. שכל הקצינים בגולני כבר חובשים כיפות ובקרוב נתבשר על מינוי הרמטכ"ל התימני הסרוג הראשון. נהדר. אך הימין הדתי, במקרה הטוב, יצליח לקחת כמה חטיבות מצה"ל ולהפוך אותן לצבא ההגנה לרבנים. כל מה שאינו עצים ואבנים, או בעיקר אבנים, אינו מעניינו.

     

    האם יוכל הראל סקעת להופיע בפני בנות שירות - זו בהחלט סוגיה ששווה להתעסק בה ימים רבים. גם ה"הקפאה", הלכות הריגת גוי, וקדושתן של כל הגבעות וההרים ממזרח לקו הירוק. המחנה הדתי-לאומי הפאסיבי לא יזם דבר מעבר לכך. איך שלא יפעלו כעת גייסותיו, את התהילה

    והקרדיט ייקחו, ובצדק, ארגוני השמאל.

     

    לאור העניינים הללו, מצחיק לראות כיצד הימין הדתי סבור שהוא מסוגל להחליף את השמאל הציוני זה שהקים כאן מדינה. זה שיזם המון מבצעים, ניצח בהמון מלחמות הקים מערכות חינוך, תרבות, אמנות ובכלל, את הסטארט-אפ הטוב ביותר במזרח התיכון. והימין הסרוג? נשאלת השאלה האם הוא מסוגל למשהו מעבר לאורך השרוולים ולרוחב המאחזים?

     

    יום אחד, אולי יוכלו הסרוגים לבוא במקום האליטה הקודמת, השמאל הציוני של פעם. בינתיים, הם רחוקים מאוד משם, תקועים כנראה במאחז על איזו גבעה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מנכ"ל מועצת יש"ע באוהלים
    צילום: מוטי קמחי
    השמאל היה שם קודם
    צילום: יוגב עמרני
    מומלצים