אמישראפלוץ

"יש לי חבר לאוהל שאוהב לאכול הרבה שעועית", אומר חנן מגולני. "אני והחבר'ה רוצים להוציא מתוק ממסריח, ותוהים אם אפשר לאגור את כל הנודים שלו ולהשתמש בהם בתור גז בישול. יש מצב?". מה אתה יודע, חנן: בהחלט יש.

נתחיל בכמה עובדות. קודם כל, החבר הפלצן שלכם לא ממש אשם: נודים הם תוצר טבעי של התהליך המייגע המכונה חיים. אדם בריא מפליץ בערך 14 פעמים ביום, ואם הוא גבר, אז הוא גם עושה את זה בחיוך רחב. לא שיש לו במה להתגאות: הגזים הבוקעים מהדלת האחורית שלו אינם בדיוק תוצר של הגוף. למעשה, חלק ניכר מהם מגיעים דווקא מפעילות של החיידקים ששורצים לנו במעיים ונהנים מאספקת מזון קבועה ומקצת אלכוהול מדי פעם. החיידקים האלה מרוויחים לא מעט משיתוף הפעולה הפורה שלהם עם המעי האנושי, אבל גם תורמים את חלקם בפירוק המזון שאנחנו אוכלים ובייצור כל מיני ויטמינים חיוניים שהגוף לא מסוגל לייצר בעצמו. אלא שכל התהליכים הכימיים הרצויים האלה גורמים להיווצרות גזים בכמויות שיכולות להיות לא קטנות בכלל. אם נחזור למר גבר ממוצע, נגלה שהוא מייצר מדי יום בערך חצי ליטר גזים - כמות שוות ערך לנפח מימייה צבאית. גורם לך לתהות, נכון?

אגב, חנן, החיידקים הם לא האשמים היחידים במה שהולך אצלכם באוהל. נודים בריאים מכילים גם אוויר שבלעתם ועבר בדרכי העיכול, וגזים כמו חמצן ופחמן דו־חמצני שנספגו לתוך המעי מזרם הדם. אז למה נטפלנו דווקא לחיידקים? כי הם אלה שמייצרים את גז המתאן שבנודים, שאין לו ריח אבל הוא מאוד דליק. המשמעות היא שאם אתם רוצים להשתמש ביוסופים של החבר שלכם כגז בישול, עליכם לפנק את חיידקי המעיים שלו כדי שייצרו יותר מתאן. אל תשברו את הראש: אם יש משהו שהחיידקים האלה אוהבים בכמויות, זה שעועית. למה? כי הקטנית הזאת מכילה סוכרים שהגוף לא יכול לפרק בעצמו, והחיידקים חוגגים עליהם. השעועית מכניסה את החיידקים להיפר, שגורם להם לעכל אותה במהירות ותוך כדי כך לייצר המון גז. ירדת לסוף דעתנו? קודם תגרמו לחיידקים שלו להפליץ, ואז יגיע תורו.

חשוב לדעת שלכולנו יש חיידקים במעיים, אבל רק חלק מאיתנו ניחנו בסוגים שמייצרים מתאן. מחקר אחד בנושא העלה כי רק חצי מהאוכלוסייה התברכו ביצרני מתאן במעיים; לפי מחקר אחר, אם לשני ההורים שלכם יש נודים דליקים המכילים מתאן, הרי שיש סיכוי של 95 אחוזים שגם אתם תזכו בתכונה הנפיצה הזאת. ואם אתם משתייכים לאומללים נטולי המתאן, אל תאבדו תקווה: גז המעיים מכיל גם כמות לא מבוטלת של מימן, שהוא מצידו גז נפיץ במיוחד. נזכיר רק שפעם נהגו להשתמש בו כדי לנפח בלונים מעופפים, אבל אחרי שספינת האוויר הינדנבורג התפוצצה לחתיכות על כל נוסעיה ב־6 במאי 1937, החליטו סופית להחליף אותו בהליום הפחות מסוכן.

ונחזור למעיים: עוצמת הפיצוץ והבעירה תלויה בהרכב החיידקים הספציפי שיש לכל אדם במעיו ובמזון שמספקים להם. זה אומר שבאופן עקרוני אתם יכולים להבעיר את גז המעיים שנפלט מהחבר שלכם, עם הסתייגות חשובה אחת: זה לא מאוד מומלץ. אם תחפשו באינטרנט תמצאו מספיק סרטונים של אהבלים שקירבו מצית לפי הטבעת וגילו שהגז שלהם כל כך דליק שהוא יכול להתפוצץ בגופם פנימה. לעומת זאת, אם תצליחו איכשהו לאגור את הנודים במכלים סגורים, לשחרר אותם בכמות מדודה ולקרב גפרור, לא מן הנמנע שתצליחו ליצור להבה נמוכה — ואם זה יעבוד, השמיים המסחריים הם הגבול. איך נשמע לכם הסלוגן "פוק בבקבוק"?

ראמבל אין דה ג'אנגל

גריזלי נגד גורילה: מי ינצח, הדוב או הקוף? ומי יהיה האמרגן, דון קינג קונג?

"מי מנצח בקרב, גורילה או דוב גריזלי?", שואל יגאל את השאלה שמטרידה בדיוק 0.2 אחוזים מהאוכלוסייה, בקנדה. ובכן, יגאל: אם יפגישו בין דוב גריזלי מצפון אמריקה לבין גורילה מאפריקה, סביר להניח שהם יעדיפו להפליץ בצוותא מאשר להילחם.

הסיפור הוא כזה: חיות בטבע לא תוקפות חיות ממינים אחרים, אלא אם הן רעבות ובטוחות לחלוטין בניצחונן. במקרה הלא סביר שהגורילה תלביש כאפה לדוב, סתם בשביל להראות לו מה זה, אכן יהיה אקשן - והגורילה לא תחיה כדי לספר את הסיפור לנכדים. רוב הסיכויים שהדוב ינצח, וזאת מכמה סיבות. קודם כל הוא דוב, ואל תיתן לדימוי של פו להטעות אותך; דוב גריזלי הוא יצור עצבני שאוכל בשר. הגורילה היא בסך הכל קוף מגודל, ניזונה כמעט אך ורק מצמחים, ומשתדלת לא להיכנס לסכסוכים מיותרים. הפוזה המפורסמת שלה, עמידה וחבטות אגרופים על החזה? זה מה שהיא. פוזה. פאסון שנועד להפחיד ולהבריח אויבים פוטנציאליים. חוץ מזה לגורילה יש רק ציפורניים בארסנל, בעוד שלגריזלי יש שיניים גדולות וחדות וגם טפרים ארוכים.

מה שכן, בקרב מוחות הגורילה לוקחת. היא יותר אינטליגנטית מהגריזלי, אבל לרוע מזלה היא לא מספיק אינטליגנטית להירשם לקורס אמנויות לחימה, להמציא רובה או לקרוא לחבר'ה שיבואו להתנפל יחד על הדוב. אבל שמע לנו: אם "כוכב הקופים" החדש לימד אותנו משהו, זה שעוד קצת אבולוציה וגם זה יקרה.