איי לייק מייק

"כשאתה מתחיל להופיע בגיל צעיר כל כך, זהו טבע שני שלך, אין לך פרפרים בבטן, אתה מרגיש שאתה נכנס לסלון הפרטי שלך בבית". בורשטיין (צילום: מתוך ההצגה "ג'ולסון בווינטר גרדן")

לבורשטיין יש מזל גדול והוא מודע לו. בעיר בה אחוז השחקנים המובטלים עולה על אלו העובדים, הוא שחקן עסוק למדי. הוא לא מפסיק לעבוד, עבודה רודפת עבודה והוא תמיד עסוק עם איזה פרוייקט חדש.

"זה עבודה מאוד מתסכלת כי אתה לא ממש נמצא בשליטה. לי יש מזל גדול בזכות הקריירה הבינלאומית שלי. אני מופיע בארץ ובניו-יורק, מעלה הצגות יחיד בכל רחבי ארה"ב. לשחקנים כאן בהוליווד יש בעיה רצינית. אם אין לך סדרה מצליחה בטלוויזיה אין לך ממה להתפרנס ואף אחד לא מכיר אותך. אחוז האבטלה פה הוא איום ונורא. כל הטלוויזיה הולכת לכיוון של הריאליטי טי.וי. לוקחים אנשים מהרחוב ועושים סדרת טלוויזיה שעולה פרוטות, זו באמת בעיה".

בגלל זה הבנים שלך לא המשיכו בדרכך והפכו אף הם לשחקנים?

"כשהם היו ילדים הם ראו כמה שהמקצוע הזה מרחיק אותך מהמשפחה. כשחקן, הייתי רוב הזמן מחוץ לבית, בדרכים ובחו"ל וזה היה קשה להם. לשניהם יש דווקא כישרון משחק נהדר. אדם, כשהיה ילד, היה מופיע אתי בהצגות ויש לו כישרון טבעי, אבל שניהם בחרו במקצועות הרחוקים מעולם הבידור. פיטר הוא שף שסיים בית ספר לשפים אבל שינה את המקצוע שלו והיום הוא סוכן ביטוח ואדם מנהל מסעדות".

למה דווקא בחרת באל ג'ולסון?

"כי יש לו סיפור מרתק מעין כמוהו. הוא היה כמו מייקל ג'קסון של אותם הימים. הוא שיחק בסרט המדבר הראשון והיה ידוע כבדרן המפורסם והיקר ביותר בארה"ב בשנות ה-30. וחוץ מזה, אני מאוד אוהב את השירים שלו".

אל בורשטיין מתלווה מזה 13 שנה אשתו ציונה, אותה הכיר בלוס אנג'לס. השניים הכירו לאחר שבורשטיין התאלמן מאשתו האהובה לה היה נשוי משך 30 שנה.

"לצערי היא אובחנה לא נכון. היה לה סרטן בשחלות אבל בגלל איבחון שגוי היא איבדה מספר חודשים יקרים שהיתה יכולה להלחם בהם במחלה וכשגילו מה יש לה היה כבר מאוחר מדי". בורשטיין הכיר את ציונה שהיתה מזכירתו של אייק שטרקמן ז"ל בעל הג'ריס פיימוס דלי, באוקטובר 1995. "בדיוק התאלמנתי וממש לא חשבתי להכיר מישהי חדשה ולהתחתן מחדש, אבל ציונה היתה כל כך מקסימה והיא מצאה חן בעיני מאוד. הגעתי ללוס אנג'לס להופעה ואחר כך שבתי לניו-יורק, שם גרתי בזמנו ובמרץ 1996, שוב ביקרתי בלוס אנג'לס לאירוע שערכה הקונסוליה הישראלית. האירוע נערך בבית הכנסת סיני והבחנתי בציונה מהצד השני של האולם. היא היתה עם חברות והפעם החלטתי שאני לא מוותר וניגש אליה. לאחר האירוע, יצאנו לאכול בג'ריס דלי ולפני שנפרדנו היא נתנה לי את כרטיס הביקור שלה. למחרת בבוקר כבר התקשרתי אליה, יצאנו מספר חודשים וב-1998 התחתנו".

מאז הם ביחד, חיים בבית יפיפה בבל אייר ומגדלים כלבה משותפת ומפונקת. "היא מבינה הכל", אומר בורשטיין, "כשאנחנו רוצים ללכת לוטרינר או לעשות לה אמבטיה, אנחנו צריכים לאיית את המילים כי אחרת היא רצה ומסתתרת באיזו פינה ולא מוכנה לצאת. היא מבינה עברית ואנגלית, אז כשצריך אנחנו מאייתים או מדברים באידיש כדי שהיא לא תבין".

אידיש היא שפה הולכת ונעלמת, מעניין שיש עדיין ביקוש להצגות בשפה הזאת.

"זה נכון וזה מאוד חבל לי ולכן חשוב לי להמשיך ולהעלות הצגות באידיש ולשמור על השפה. בארץ יש עדיין ביקוש גדול להצגות באידיש. הנה, רק בשנה שעברה הופעתי עם ליה קיניג בהצגה "שירים והומור באידיש". רציתי מאוד להעלות הצגה אתה, היא הרי נחשבת למלכת התיאטרון בארץ ולשמחתי היא הסכימה. העלאנו את ההצגה בסוכות בהיכל התרבות והכרטיסים אזלו מייד. 2,700 כרטיסים. אנשים נלחמו על הכרטיסים ממש. בעקבות זאת, החלטנו להעלות הצגה נוספת. מאוד ריגש אותי להופיע בהיכל התרבות, עד אז סירבו להעלות שם הצגות באידיש, זו היתה שפה מוחרמת שם והנה, לא רק שהצלחנו להעלות שם את ההצגה, מילאנו את כל האולם עד אפס מקום. את ההצגה הבאה נעלה במוזיאון תל אביב. אחת המטרות שלי היא לשמור על האידיש שזו לא תהיה שפה שלומדים אותה רק באקדמיה, אלא שתהיה שפה מדוברת. השואה הרסה את השפה כשפה מדוברת. היום רק הדור המבוגר מאירופה מדבר אידיש וילדים דתיים".

אז עם כל כך מעט אנשים דוברי אידיש, איך אתה מסביר שהצלחתם למלא את היכל התרבות ושיש עוד ביקוש להצגות נוספות?

"לא רק דוברי השפה הגיעו לראות את ההצגה, אלא גם אנשים בגילי שזוכרים קצת אידיש מהבית וזה מהווה קשר סנטימנטלי עבורם עם בית הוריהם".

למעט הצגות, אתה מופיע בסדרות טלוויזיה או סרטים בארץ?

"בקיץ צילמתי תוכנית טלוויזיה בארץ, "לגעת ברוח", מעין פרספקטיבה על חיי וגם הופעתי בתפקיד אורח בסדרה המצויינת "רמזור". הסדרה עכשיו נקנתה על ידי ערוץ פוקס בארה"ב וקיבלתי הצעה לככב בסדרה בואריציה האמריקאית שלה וגם הקלטתי שיר בארץ עם אורי קרב שכתב והלחין מנגינה ל"מודה אני לפניך".

איך אתה מרגיש היום כזמר? קשה או קל לך יותר היום לשיר?

"תראי, הקול שלי השתנה, הוא נמוך יותר, ירדתי כמה אוקטבות, אבל הרבה יותר קל ונח לי לשיר ואני אוהב את הקול שלי יותר היום מצעירותי".

אתה שחקן משופשף למדי, התחלת להופיע בגיל 7, האם מקץ שנים רבות כל כך על הבמה, יש עדיין התרגשות לפני שעולים עליה?

"כשאני עולה על הבמה, אני מרגיש שאני בבית, זו הרגשה מאוד נוחה ואני חושב שזהו ההבדל בין מי שמתחיל להופיע בגיל צעיר ומי שמתחיל להופיע בגיל מבוגר יותר. כשאתה מתחיל להופיע בגיל צעיר כל כך, זהו טבע שני שלך, אין לך פרפרים בבטן, אתה מרגיש שאתה נכנס לסלון הפרטי שלך בבית".

למעשה, בורשטיין התחיל להופיע עוד כשהיה בן 3 או 4 בפני קהל מצומצם של חברים ובני משפחה. הוריו, זמרים ושחקנים בתיאטרון האידי בניו-יורק, צירפו את הילד המוכשר להופעותיהם וכן את אחותו סוזן. עד מהרה היה ברור לכולם מי הכוכב האמיתי של ההצגה, היה זה מייק הקטן. המשפחה הופיעה בעיקר בניו-יורק ובברזיל שם גרו שנתיים. כשהיה בן 9, עלתה המשפחה לישראל והעלתה את הצגות האידיש שלה שהמפורסמת בהם היתה חתונה בעיירה. אלא שבשלב מסויים, בשנת 1966, תפקיד בסרט "שני קוני למל" הפך אותו עד מהרה לכוכב בארץ ומשם הדרך היתה מאוד קצרה לקריירת יחיד, הרחק מהתיאטרון המשפחתי, מה שגרם למתח משפחתי וכעס מצד הוריו של בורשטיין שידעו שללא הבן, יפול הגולל על הופעותיהם. "הם ניסו לשכנע אותי שלא לעזוב את התיאטרון האידי אבל למזלי התעקשתי והצלחתי". הוריו של בורשטיין עזבו את הארץ ועברו בחזרה לניו-יורק לאחר שלא הצליחו להמשיך ולהופיע ללא הבן.

סיפור משפחתו של בורשטיין מתועד בסרט "הקומדייאנים", משנת 1996, סרט אשר זכה בפרס אופיר. הוריו של בורשטיין אמנם כעסו על קריירת הסולו בה פצח בנם אך עד מהרה הם סלחו, מחלו ואף היו גאים בבן שחזר בעצמו לניו-יורק והופיע בהצלחה רבה במחזות זמר בברודווי.

הם ראו אותך מופיע בברודווי?

"בהחלט. אבי נפטר בשנת 1986 אבל אמי נפטרה רק לפני 4 שנים והיא נהגה להגיע לכל הופעותי. בתור שחקנים, העזיבה שלי פגעה בהם מאוד כי הייתי חלק מהרפרטואר שלהם, אבל בתור הורים, הם רצו שאצליח והיו מאוד גאים בי".

"הקול שלי השתנה, הוא נמוך יותר, ירדתי כמה אוקטבות, אבל הרבה יותר קל ונח לי לשיר ואני אוהב את הקול שלי יותר היום מצעירותי". בורשטיין (צילום: מתוך סרט הקולנוע "הרשלה")

למה בעצם עזבת גם אתה את הארץ, הרי הצלחת לא רע שם?

"כי יש גבול לכמה שאתה יכול להתקדם שם כשחקן. ניו-יורק סיפקה לי הרבה יותר אפשרויות כשחקן. הופעתי בהצגה "הרוטשילדים", "ברנשים וחתיכות", "לאנסקי" ועבור "בארנום" זכיתי בפרס הטוני".

בקטע ההתנדבותי שלו, הוא משמש כחבר בארגון הידידים של האוניברסיטה העברית ובשנה שעבה הוא הצטרף לארגון "ידידים" אשר מטפל בנוער שוליים בישראל. "מדובר בעיקר בעולים חדשים או צעירים בגיל העשרה שנפלטו מהחברה ויש להם בעיות חברתיות. מה שהארגון עושה הוא מצמיד בני נוער ומתנדבים לילדים ובני הנוער ומשמשים להם כחונכים וחברים. בתמורה להתנדבותם של אלו, הם מקבלים מילגות ללימודים באוניברסיטאות".

בורשטיין, כיהודי נודד אמיתי, הספיק לעשות לעצמו בין לבין גם קריירה בטלוויזיה ההולנדית, שם שימש כמנחה במשך 3 שנים רצופות וגם גילם את תפקידו כבארנום בהולנדית. הוא למד את השפה על בוריה ועד היום מפטפט בהולנדית בכיף. בנוסף, הוא מדבר באופן שוטף ספרדית, צרפתית, גרמנית ופורטוגזית. סך הכל הוא מדבר 8 שפות על בוריין והוא חולם גם ללמוד יפנית "אני מת להכנס למסעדה יפנית, להזמין סושי ולהפתיע את השף עם היפנית שלי", הוא צוחק, "אני מאוד אוהב שפות, אז זוהי השפה הבאה ברשימה שלי".

יש לך אלו חרטות על תפקיד שלא לקחת או משהו שעדיין לא עשית?

"יש לי חרטה אחת, שלא נסעתי לפרס כשהציעו לי להופיע שם בשנת 1966. בעקבות ההצלחה של הסרט קוני למל, פנה אלי איזה מפיק מטהרן ואמר לי שיש להם דמות מאוד דומה לקוני למל, איזה ביש גדא כזה והם רצו שאגלם את דמותו בסרט באירן. חשבתי שהוא משוגע וסירבתי. ודווקא זה היה יכול להראות נפלא ברזומה שלי", הוא צוחק, "שהייתי כוכב קולנוע באיראן. פיספוס אמיתי".

ההצגה "ג'ולסון בווינטר גרדן" תוצג בין ה-6 ל-18 בספטמבר ב"אל פורטל תיאטר" בנורת' הוליווד.