שתף קטע נבחר

פרשת השבוע: "ולא תתאוה בית רעך"

המקרא מכיר בקיומם של אלה שיש להם ואלה שאין להם, ומזהיר מצרות עין. לנרטיב המקראי שיפוט חיובי על בעלי רכוש וצבירת הון. הדרך המקראית להתמודד עם הפערים הכלכליים היא באמצעות צווים מוסריים שונים - כמו, צדקה

המקרא, כך מסתבר, מלא בתיאורים האוסרים על צרות עין ביחס לרכוש האחר. בפרשת יתרו, למשל, נכתב כי "לא תחמד בית רעך", ואילו בפרשת ואתחנן נכתב "ולא תתאוה בית רעך". המקרא מכיר בכך שקיימים פערים טבעיים בין אנשים המתבטאים, בין היתר, בערך של הרכוש הפרטי אשר אנשים מצליחים לצבור במהלך חייהם, ומזהיר מפני צרות עין בשל כך.

 

 

בפרשת יתרו, הצו של "לא תחמוד" כולל לא רק הגבלה על מחשבות האדם הרוצה ברכוש הזולת, אלא גם איסור על תכנון מעשים וייזום צעדים להעברת רכוש הזולת אליו. הצו כולל גם הגבלה על שימוש בכוח השלטון במטרה לפגוע בזכויות קניין, בין היתר באמצעות מיסוי, כדי לצמצם פערים. בכלל, המקרא נוקט בעמדה חיובית ביחס לבעלי ההון ומייחס ערך רב לבעלות על רכוש ולצבירתו.

 

פערים כלכליים במקרא

בפרשת משפטים ראינו כי הנרטיב המקראי מספק שיפוט חיובי על בעלי רכוש. השיפוט החיובי ביחס לצבירת רכוש וההכרה בזכויות קניין, גורמים באופן טבעי לפערים כלכליים. אלא, שהמקרא בחר לטפל בסוגיית הפערים בדרכים אחרות מהמקובל כיום, בין היתר, באמצעות קביעת צווים מוסריים שונים, כמו צדקה: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו.." (דברים טו, ז).

 

אולם, החובה המוסרית לסייע לחלשים לא יכולה בשום אופן ליצור זכות, יש מאין, עבור נזקקים לקבל הטבות שונות. בהתאם למקרא, לעניים אין זכות לקבלת צדקה, לרעבים אין זכות לקבל אוכל, ולחסרי הדיור אין זכות לקבל בית.

 

השפעת התנ"ך על ההנהגה

עוד לפני קום המדינה, ראשי היישוב נחלקו בדעותיהם בנוגע לעיצוב המדיניות הכלכלית הרצויה. דוד בן גוריון אמנם חיבב את התנ"ך, אך כמרקסיסט הוא שאף ליצור הגמוניה של הפועל העברי בישראל. בן גוריון ועמיתיו העמידו כמשימה את הפקעת הקניין הפרטי של תושבי ישראל, וזאת בניגוד לתנ"ך. הרעיון שלהם היה שהממשלה תחזיק בקרקעות ותחלק אותם בצורה שוויונית, וכך לכל אחד יהיה בית משלו. רעיון אוטופי זה אשר גרם לכך ש-95% מהקרקע בישראל מוחזקת כיום על ידי הממשלה, אחראי במידה ניכרת למשבר הדיור.

 

בניגוד לבן גוריון, זאב ז'בוטינסקי הושפע מאוד מהתנ"ך וטען כי זכויות הקניין הפרטי הם יתד ואבן במשטר החברתי כולו. הוא הסביר כי זכות הקניין, היא "משהו שטבוע באורח אורגני בעצם הרעיון של החופש האזרחי".

 

ז'בוטינסקי תמך מצד אחד בתחרות כלכלית חופשית וצמצום התערבות המדינה בכלכלה, ומצד שני סבר כי חובתה של המדינה לספק את "חמשת המ"מים" – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. אלא שלא ברור למה ז'בוטינסקי התכוון בכך. באחד מכתביו נאמר: "מוסכם בינינו כי מי שעדיין לא בנה את ביתו יגור באוהל...".

 

מהמקרא עולה כי קיימים שני פתרונות לסוגיית הדיור, שהם גם ישימים לימינו: ראשית, אנשים צריכים להסתפק בדיור המתאים ליכולתם הכלכלית; שנית, ראוי כי המשפחה או הקהילה, ולא השלטון, יתמכו במי שלא שפר עליו גורלו ונותר ללא קורת גג.

 

ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי, ובעליו של אתר אינטרנט לתכנוני מס בינלאומיים הכולל מאמרים וחדשות מיסוי. ניתן לפנות אליו במייל .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
המחאה ברחובות תל-אביב, מוצ"ש האחרון
צילום: בן קלמר
אבי נוב
מומלצים